תביעותיו של הרה"ח ר' חיים שאול ברוק מתלמידיו תאמו את אישיותו הפנימית. הוא סיפר, כי עבודתם היומית של גדולי החסידים החלה עם אמירת "מודה אני" בבוקר, בהתבוננם מיהו ה"אני" ומיהו ה"לפניך", והיה אף מי שהתעלף בעת האמירה.
ר' שאול ביקש להעתיק את אווירת הישיבה בליובאוויטש לארץ הקודש, וסירב להתפשר כמלוא נימה. כאשר התבקש על-ידי בני עירו למסור שיעור בנגלה, בשבת בעת "רעווא דרעווין", הבהיר: "בשעה הזו יש לדבר אודות הקדוש ברוך הוא".