בשנת תשי"ב, התגשם חלומו של המשפיע הרה"ח ר' חיים שאול ברוק, בהקמתה של ישיבת אחי-תמימים בראשון-לציון. הוא כיהן בה כראש ישיבה וכמשפיע, והשקיע את נשמתו אף בהחזקתה מבחינה כלכלית. הפצת אור החסידות בעיר זו היוותה משימה קשה ומורכבת, אולם חסידותו וכישרונותיו של ר' שאול הובילוהו בבטחה. בד בבד, השפיע רבות על תלמידי ישיבת תורת-אמת בירושלים.
הרה"ח ר' חיים אשכנזי ע"ה תיאר את חינוכו האיכותי של ר' שאול:
ר' שאול הדגיש, כי לימוד התורה ועבודת ה' הינם עיסוקיו היחידים של היהודי. הוא ביאר בהקשר זה, מדוע נאמרות תיבות התפילה "ואנחנו לא נדע" בישיבה בעוד התיבות "מה נעשה" נאמרות בעמידה:
בליובאוויטש פירשו, כי בתקופת הלימוד בישיבה יש להתבונן בתורה ובעבודת ה' בלבד, ואסור - "לא נדע" - לחשוב אודות "מה נעשה". תורו של ה"מה נעשה" מגיע בעת העמידה מלימודי הישיבה ובניית בית בישראל".
ר' שאול הציג דוגמה אישית, וביום נישואי בנו למד בישיבה כהרגלו. כשהודיעוהו כי הגיעה עת החופה, סגר את הגמרא באנחה ואמר: "אה, צער גידול בנים".