הרה"ח ר' יצחק גנזבורג ע"ה סיפר:
סמוך לבניין הישיבה, עמד בניין גדול בן שלוש קומות, שהיה שייך לר' דוד פוטש. דוד זה היה עשיר גדול מאוד, ולא היו לו ילדים. ר' שאול, שהיה עימו בידידות, ניסה לשכנע אותו להעניק את כספו בצוואה לישיבה, אולם הוא דחה אותו. באחת משיחותיו עם ר' שאול, התפרץ ושאל: "אני לא מבין מה אתה רוצה ממני, הלוא אני עדיין חי?!"
ר' שאול חייך, וסיפר לו את הסיפור הבא:
פעם, הקימו קהילה יהודית חדשה באחת העיירות. בני הקהילה החלו לחפש את ה"כלי קודש" עבור הקהילה, אולם לא היו קופצים רבים על ההצעה. יום אחד, הגיע לעיירה יהודי שהציג את עצמו כרב, דיין, שוחט, מוהל וכהן. בקיצור - הכול.
שאלוהו אנשי הקהילה, האם יכול הוא להיות גם קברן, והוא ענה בחיוב. שאלוהו: "הכיצד? הרי מקודם אמרת שאתה כהן, ואיך ייתכן שכהן ייכנס לבית הקברות?" ענה להם: "זאת איננה בעיה - אני אקבור אתכם חיים".