הרה"ח ר' חיים שאול ברוק שח בשפתו הציורית והקולחת:
מתנגד מסוים לגלג באוזני אחד החסידים, על כל מושגי הקבלה והחסידות. במיוחד תמה על סידורים מסוימים, המציינים שמות של מלאכים במזמור "הודו" של שבת. השיב לו החסיד בסיפור מעניין:
יהודי נסע מעיר לעיר עם סוס ועגלה, אך גשמים זועפים שניחתו מנעו ממנו להמשיך בדרכו. בלית ברירה, הקיש על דלתה של בקתה בודדה שניצבה במקום, וביקש את עזרת יושביה. לדאבונו הרב, נאלץ להאזין לוויכוח ער בין בעל הבית לבין רעייתו: היא מצדדת לפתוח את הדלת, והוא מסרב בתוקף, בטוענו, שהמקיש אינו אלא שד.
לבסוף, נפתחה הדלת והוא הוזמן להיכנס. התעניין האדון למוצאו, והשיב האורח: "ממוסקבה". כעת לא נותרו למארח ספקות, והוא פנה אל רעייתו בזעקות: "צדקתי בטענתי שמדובר בשד, כי מעולם לא שמעתי על דבר שנקרא "מוסקבה".
"הוא פנה אל אורחו ושאל ברעד: "מה זה מוסקבה?" היהודי השיב כי מוסקבה היא עיר, ותשובה זו הרתיחה את האדון לחלוטין: "כעת ברור שמדובר בשד, כי מעולם לא שמעתי על דבר שנקרא "עיר".
קצפו של המארח הגיע לשיא, כאשר הבהיר לו היהודי, כי "עיר" הינה מקום בו שוכנים בתים רבים בצורה מסודרת. בהתגוררו כל חייו בבקתה, לא האמין שאכן קיימת מציאות זו.
לאחר-מכן, התעניין בעל הבית ליעדו של אורחו, והוא השיב, כי הינו בדרכו לפטרבורג. המארח שאל שוב ברעד: "מה זה פטרבורג?" ונענה, כי זו עיר. כעת לא ידע האדון את נפשו, והוא פנה אל היהודי בכעס: "קודם הסברת שמוסקבה היא עיר, ולפתע טוען הינך שפטרבורג היא עיר?!"
וכך, כל תשובה שהשיב האורח, גררה את מארחו לשאלה נוספת, שבעקבותיה התחזקה דעתו, כי האיש המשוחח עימו אינו אלא שד.
"אותו מארח", הסביר החסיד למתנגד, "סבר, כי דבר שנעלם מידיעתו, לא קיים בעולם הזה. הוא לא הבין, ששרוי הינו במציאות מצומצמת ביותר, ואין לו מושג במתרחש מחוץ לד' אמותיו. כך גם במענה לטענותיך: מלגלג הינך על מושגים השייכים לתחום מסוים, בו אינך מתמצא כלל. אי הבנתך, כאדם גשמי, בנושאי הקבלה הנשגבים, אינה מעידה על חוסר אמיתותם, חס ושלום".
ר' שאול הסיק מסיפור זה, אודות הצניעות הנדרשת, טרם ששוללים קביעה מסוימת. אדרבה, יש להתבונן היטב, שמא נובעת המסקנה מחוסר התמצאות אישית בעניין.