שוטה שיודע לפרוט

הרה"ח ר' חיים שאול ברוק תיאר את ייחודיותם של רבותינו נשיאינו בלימוד התורה:

אישה חשוכת בנים התאלמנה מבעלה, ויבמה היה שוטה וחסר דעה. היא ביקרה עימו אצל כמה וכמה מגאוני הדור, על מנת שיתירו לה לקבל חליצה. הללו דנו בבעיה, נשאו ונתנו זה עם זה, החליפו שאלות ותשובות, אולם חליצה לא התירו לה.

האישה הוציאה כסף רב עבור הנסיעות ועבור אנשים שיטפלו ביבמה השוטה. כמו כן, נאלצה לפצות את כל האנשים בשוק, עבור הנזקים שהשוטה הסב להם.

עם גדולי הדור אצלם ביקרה, נמנה הגאון רבי אליעזר משה פינסקר. הוא לא התיר לה לקבל חליצה, אך משראה את צערה, הציע לה לנסוע אל הצמח-צדק: "הוא גאון וצדיק, וסבור אני שאצלו תיוושעי", אמר. עשתה האישה כמצוותו ונסעה לליובאוויטש.

כשסיפרו לצמח-צדק אודות האישה האורחת, ציווה להכניס מהר ליחידות את כל האנשים שממתינים, כדי שיוכלו לשוב למלאכתם, ואז תיכנס האישה עם יבמה לחדרו הקדוש. וכך הווה.

כשנכנסה האישה עם יבמה, התעניין הרבי אצל האורח השוטה לשמו, והוא מצדו הקשה: "מה איכפת לך?" הרבי שב על בקשתו, והאורח הבהיר: "אמור לי מה שמך ואז אומר לך מה שמי". נקב הצמח-צדק בשמו הקדוש, והיבם גילה את שמו: "משה".

"היודע אתה היכן השוק?" שאלו הרבי. "כן", השיב היבם (כי אכן חולל שם נזקים רבים). ביקשו הרבי: "הא לך עשר קופיקות, לך לשוק וקנה לי בשתי קופיקות טבק לעישון, בשתי קופיקות נייר לטבק, בשתי קופיקות גפרורים, בשתי קופיקות טבק להריח, ושתי קופיקות תשיב לי עודף. התוכל לעשות זאת?"

"ומה", תהה היבם, "הסבור אתה שהנני גנב? אל תפחד, אביא את העודף". הוא קפץ מייד ויצא דרך החלון, כדרכו תמיד, רץ לשוק, שם הכירוהו כולם, ותבע לקבל את מה שציווה הרבי. לאחר-מכן, רץ עם הסחורה והעודף אל הרבי, ואמר: "קח, הבאתי לך את מה שביקשת ושתי קופיקות עודף. אינני גנב", וחיש נס מהמקום.

הרבי בתגובה, הודיע, כי ביום רביעי תיערך החליצה. לשמחתה של האישה לא היה גבול, ולאחר החליצה, חילקה מעות רבות לעניים. אחר-כך ניגשה אל הרבי ואמרה: "הגאון מפינסק ביקש, שיכתוב לו הרבי את חוות דעתו הקדושה בעניין, ובדרכי חזרה אמסור לו את התשובה".

סבורה הייתה, כי כתיבת התשובה תארך כמה ימים, כפי שהתרחש אצל יתר גדולי התורה. אולם לא כך היה הפעם. הרבי הגיב: "טוב, מייד", ורשם על פיסת נייר קטנה: "שוטה שיודע לפרוט אינו בכלל שוטה".

כשקיבל הגאון מפינסק את התשובה, תפס את ראשו בשתי ידיו והלין באוזני תלמידיו: "כיצד חושבים אתם? כמה פעמים למדתי אני את הירושלמי, אולם רק כשלומדים תורה לשמה יש אור בעיניים".