הרה"ח ר' אלכסנדר סנדר יודאסין סיפר:
בליובאוויטש היו נוהגים בשבתות ובימים טובים לפני תחילת השחרית, להיכנס לחדר כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, לחזור לפני כ"ק את המאמר דא"ח שאמר בקבלת שבת ובליל יום טוב.
והנה פעם בשבת חול המועד פסח, נכנס הרה"ח ר' שילם נ"ע, שהיה ראש החוזרים, עם עוד מעט מהתמימים ומאנ"ש, שניתן להם רשות לזה. אך הפעם לא היה שגור המאמר בפי הרה"ח ר' שילם נ"ע, וכ"ק הוצרך לחזור כמעט על כל המאמר.
הרה"ח המפורסם מהו"ר אלחנן דוב נ"ע מורוזוב, שהיה אז בהחבורה, אמר בבדיחה, שהסיבה לאי שגירת המאמר בפי החוזר הנ"ל, הוא מטעם ששתה היום התה בלי סוכר, מטעמי זהירות בפסח.
ואמר אז כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ: "איך האב ניט האלט אז מען מאכט מיר נאך" (אינני אוהב שמחקים אותי). כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ היה נזהר מלהשתמש בסוכר בפסח [ראה על כך לקמן בערכו של הרה"ח ר' מאיר בליז'ינסקי].
יצוין, כי אירוע דומה התרחש אצל כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו:
באחד מסדרי הפסח בדירת כ"ק אדמו"ר הריי"ץ, סיפר הרב אליהו יאכיל סימפסון ע"ה, שהבחורים מהדרים בפסח, בכך שאינם משתמשים בסוכר. הרבי תמה על כך: "מדוע הם אינם משתמשים בסוכר?" הרב סימפסון ענה: "מכיוון שהרבי לא משתמש בסוכר בפסח". הרבי הגיב: "זו רק הנהגה של בית הרב ולא של כל אחד ואחד, ואם מכינים את הסוכר כפי שצריך, איני מבין מדוע לא להשתמש".