זה היה בשנות החמישים. באגאדיר שבמרוקו גדל ילד בן 14 ושמו יהודה אלחרר, בן למשפחה יהודית שלמד בבית ספר פרטי לא יהודי ברמה גבוהה. יום אחד ניגש אליו תלמיד בן 17 מהכתה הגבוהה ושמו יצחק אוחיון, בחור נאה וגבוה ממשפחה אמידה ודובר צרפתית רהוטה. יצחק סיפר ליהודה הצעיר שמתארגנת לה קבוצה של נערים יהודיים שלומדים ביחד יהדות והוא מזמין אותו להצטרף אל החבורה היהודית. יהודה אלחרר נענה להזמנה והתחיל להשתתף בשיעורים. המורה היה הרב עזריאל חייקין שליט"א, שהיה אז שליחו של הרבי באגאדיר שבמרוקו (וכיום רבה הראשי של אוקראינה). יצחק אוחיון מהכתה הגבוהה היה מנהיג הקבוצה המדוברת והוא היה מארגן להם התוועדויות וכו', ותמיד עודד את הנערים להתקרב יותר ליהדות והוא היה מדריך ומכוון אותם.
שנים ספורות לאחר מכן החליטה משפחת אלחרר לעלות לארץ ישראל. כאשר נפרד יהודה אלחרר ממדריכו הבוגר יצחק אוחיון, ביקש ממנו המדריך להמשיך אתו את הקשר גם אחרי עלייתם ארצה, ואכן הם המשיכו בקשר מכתבים רציף. ליהודה היו הרבה קשיי התאקלמות בישראל והוא חיפש ישיבה מתאימה וכו', והמדריך יצחק היה כותב לו מכתבים גדושים בדברי עידוד וחיזוק, ויהודה מצדו חיבב את המכתבים שקיבל מידידו הבוגר ושמר אותם. כך עברו- חלפו כמה שנים.
בשנת 1960 התחוללה באגאדיר רעידת אדמה עזה ( 11 בסולם ריכטר) ואלפי אנשים מצאו את מותם ובתוכם יהודים רבים. גם הישיבה המקומית נחרבה ורוב התלמידים ואנשי הצוות נקברו תחת ההריסות (המעניין הוא שהרב חייקין גורש ממרוקו כמה חודשים קודם לכן מפני שהוא נחשד כמרגל ציוני וכך ניצל בנס). מארץ ישראל שלח יהודה מכתב ליצחק ידידו על מנת לשמוע ממנו מה קורה, אולם כל תשובה לא הגיעה... יהודה התחיל לחשוש שמא הוא נהרג ברעידת האדמה. כך עברה תקופה נוספת עד שבינתיים עלה לארץ ישראל דודו של יהודה שניצל מהרעידה, וכשיהודה שאל אותו על יצחק הוא סיפר לו שאכן הוא ניצל, אבל בעקבות האסון הגדול שבו נהרגו כמעט כל תלמידי הישיבה – הוא עבר משבר באמונתו ועזב את היהדות לגמרי.
יהודה לא האמין למשמע אוזניו; המדריך האהוב שקירב אותו ליהדות וחיזק אותו לאורך כל הדרך עזב ונטש את היהדות, ועובדה זו הסבה כאב רב ליהודה אלחרר. בשנת 1965 נסע יהודה אל הרבי בפעם הראשונה בחייו והוא החליט שהוא יספר לרבי את כל מה שאירע עם יצחק אוחיון ויבקש ברכה בעבורו. הוא נכנס ל'יחידות' בהיכלו של הרבי ובידו חבילת המכתבים שקיבל בשעתו מיצחק לאחר עלותו ארצה. הרבי אמר שיצחק אוחיון היה כותב גם אליו והרבי מאד נהנה מכתיבתו, והרבי ביקש מיהודה להשאיר את המכתבים הללו אצלו. כאשר שמע את דברי הרבי יהודה מאד התרגש ולפני סיומה של ה'יחידות' הביט הרבי בעיניו של יהודה ואמר: "יצחק עוד יחזור"!
במרוצת השנים כתב יהודה אל יצחק במרוקו שהוא מעוניין לחדש אתו את הקשר, אבל לא קיבל שום , אות חיים ממנו. מזמן לזמן הוא היה חושב עליו ומתגעגע אליו. שנים רבות לאחר מכן, בשנת 1991 יהודה כבר הקים משפחה גדולה והיה שליח מבוגר של הרבי בארץ ישראל והוא נסע לכינוס השלוחים העולמי בניו יורק. לפתע הוא פוגש את הרב חייקין בחברת אדם נוסף שלא נראה כחסיד בחזותו החיצונית. הרב חייקין פנה ליהודה ואומר "תכירו", לפי ההתרגשות של הרב חייקין, חשב יהודה לעצמו, אולי זהו יצחק! מיד הוא פנה אליו ושאל אותו: אתה יצחק אוחיון?! הלה חייך ומיד הכיר בו שהוא הוא יצחק אוחיון... ברגע הראשון יצחק לא זכר אותו, אבל אחרי שהם דיברו כמה דקות הוא נזכר בו לפתע והם נפלו איש על צווארי רעהו ובכו מהתרגשות.
התברר שבמשך השנים הצליח יצחק בעסקיו ששגשגו ופרחו, אבל בשלב מסוים היה לו משבר בעסקיו ואז הוא יצר קשר מחודש עם הרב חייקין שהציע לו לבוא אל הרבי שזכר אותו ממכתביו והרעיף עליו מברכותיו במילים חמות מאד ובאריכות.
(הסיפור מופיע בגל' כפר חב"ד 582 - נלקח מתוך דרשה של הרב זושא גרינברג).