מספרת הגמרא (במסכת ברכות לד, ב): "מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל" – רבן גמליאל היה הנשיא של עם ישראל בתקופה ההיא, אחד האנשים הנעלים והגדולים ביותר וצדיק בזכות עצמו. אבל כשבנו היה חולה ל"ע והוא היה צריך ברכה, הוא לא סמך על עצמו אלא "שגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים כיון שראה אותם עלה לעליה ובקש עליו רחמים" – הוא מיד עלה לעליה שלו והתפלל עבור הילד של רבן גמליאל, "בירידתו אמר להן לכו שחלצתו חמה", הוא בעצם אמר להם שהילד כבר הבריא.
שאלו אותו השניים: "וכי נביא אתה? אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף". כלומר, מדובר כאן באדם שאם התפילה שלו "הולכת חלק", כשיש לו הרגשה מסוימת שהתפילה שלו התקבלה, אזי הוא יודע בבירור שהילד כבר הבריא!
וממשיכה הגמרא לספר לנו: "ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה וכשבאו אצל רבן גמליאל אמר להן העבודה (שבועה) לא חסרתם ולא הותרתם אלא כך היה המעשה באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות". סיפור נפלא בכל קנה מידה: רבי שבאים אליו לברכות והוא מחולל ניסים גלויים.
מה היה הסוד של רבי חנינא בן דוסא? איך הוא הצליח לעשות את זה? ללא ספק גם אנחנו היינו רוצים לדעת איך מגיעים לכזו רמה.
הגמרא ממשיכה ומספרת סיפור דומה: "ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי וחלה בנו של ריב"ז, אמר לו חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה, הניח ראשו בן ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה". הוא התפלל עליו ו..."זה עבד", ה' שמע את תפילתו והילד הבריא. "אמר ריב"ז אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו" – ריב"ז הודה שאם הוא בעצמו היה מתפלל עליו כל היום התפילות שלו לא היו נענות, אלא הכל בזכות רבי חנינא.
"אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך"? אשתו שאלה אותו מה קורה פה, אתה הלמדן הכי גדול, ראש הישיבה, ומנהיג של כל עם ישראל! התלמוד מלא בהלכות של רבי יוחנן בן זכאי, והתפילות שלך אינן עוזרות אלא דוקא תפילותיו של רבי חנינא עוזרות?! היא בעצם אמרה לו: אני חשבתי שאני נשואה לצדיק... מדוע שיקרת אותי כל השנים?!...
ריב"ז השיב לאשתו תשובה מאד מעניינת: "אמר לה: לאו; אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך". מעמדו של השר הוא חשוב ביותר לפני המלך וללא ספק מתחשבים בדעתו וכו', ומכל מקום אין ביכולתו ובאפשרותו של השר לבוא אל המלך בכל עת ובכל שעה, אלא יש לו זמנים קבועים שבהם הוא יכול לראות את המלך.