הרבה פעמים אנשים מגיבים על פטירתו של אדם, ובפרט אם הנפטר היה מבוגר והיו לו חיים מלאים ועשירים, אנשים נוהגים להתבטא בסגנון: אנחנו אמנם מתאבלים עליו, אבל אנחנו "חוגגים" איתו ביחד את החיים המלאים שהיו לו ושמחים בשבילו...
בהתחלה התופעה הזאת מאד צרמה לי: פלוני מת ואתה חוגג בשבילו... לא הצלחתי להבין מה המשמעות של הדברים. אבל כמו תמיד יש משהו דומה כעין זה גם ביהדות.
ישנו שיר חסידי על המילים "דער רבי האָט גהייסען פריילאַך זיין" [=הרבי צוה לשמוח]. מהיכן נובע השיר הזה?
מסופר על אדמו"ר האמצעי, שכמו כל אדמו"רי חב"ד ישב בכלא הרוסי עד שחרורו ביום י' בכסלו. לשנה הבאה התכוננו החסידים לחגוג את היום הזה כחג הגאולה, אלא ששבועות ספורים קודם לכן הרבי חלה ומצבו החמיר מיום ליום. אולם יום אחד לפני חג הגאולה, התעורר הרבי מהעילפון שהוא היה שרוי בו, קרא לחסידיו ודרש דברי חסידות. הוא צוה עליהם לשמוח ובאותו הלילה המשיך לדרוש דברי חסידות כל שעות הלילה. מדי פעם הוא התעניין אם כבר עלה השחר, ולפנות בוקר הוא ציטט את הפסוק "כי עמך מקור חיים", באומרו את המילה "חיים" – עלתה נשמתו לשמיים.
כל האירוע הזה התרחש יום אחד לפני חג הגאולה. מסופר שהחסידים צעדו להלוייתו של הרבי תוך שהם רוקדים ובוכים עם השיר הזה "הרבי צוה לשמוח"...
השבוע חגגנו את ל"ג בעומר. הסיבה העיקרית לחג הזה היא היארצייט, יום פטירתו, של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. בדרך כלל אצל רוב האנשים 'יארצייט' הוא יום עצוב, וישנם כאלה שנוהגים לצום ביום הפטירה של הוריהם. גם ביארצייט של צדיקים אנחנו מוצאים הנהגה כזאת, כמו ביום פטירתו של משה רבינו בז' אדר שישנם יהודים שנוהגים לצום ביום זה.
אבל כשזה מגיע לל"ג בעומר, יום הסתלקותו של רשב"י, כאן אנו מגלים הנהגה אחרת עושים פיקניק וחוגגים מתוך שמחה בכל רחבי העולם. ואת החגיגה הגדולה ביותר מקיימים במירון על ציונו של רשב"י ששם באים אלפים ורבבות של יהודים לחוג את היום הזה. ונשאלת אפוא השאלה מה נשתנה היארצייט של רשב"י שהפך ליום חג ושמחה.
הגמרא במסכת שבת ל"ג ע"ב מספרת שרשב"י ישב פעם באסיפה סודית עם עוד שני חכמים והם שוחחו על הרומאים ששלטו אז בארץ ישראל. הממשל הזה התאכזר ביותר כלפי עם ישראל, הם אסרו ללמוד תורה ומי שנתפס על ידם מקיים מצוות הוצא להורג רח"ל.
אחד הרבנים באסיפה, רבי יהודה, התחיל לדבר בשבח הרומאים, הוא טען שאחרי ככלות הכל הם גם עושים דברים טובים, הם בונים גשרים ובתי מרחצאות ועוסקים ב"תיקון העולם". רשב"י הגיב על דבריו ואמר שהוא לא רואה שום דבר טוב בממשל העוין הזה. כל מה שהם עושים לא נעשה למען התושבים אלא לטובת עצמם בלבד, כדי לעשות יותר כסף ולחזק את שליטתם.
היה שם באסיפה מלשין יהודי שדיווח לממשלה על כל מה שנאמר שם, והממשל הוציא פסק דין: רבי יהודה ששיבח את הרומאים יעלה לגדולה ויקבל תואר כבוד מאת הממשלה. ואילו רשב"י שדיבר נגדם ייענש בעונש מוות. כאשר נודע פסק הדין לרשב"י הוא ברח למערה ביחד עם בנו ושהה שם במשך 13 שנים, עד שהמושל הרומאי שחיפש אותו מת. אותו היום שבו יצא רשב"י מהמערה היה ל"ג בעומר (ראה ערוך השולחן תצג, ז.) ואולי י"ל שזהו הטעם מדוע ל"ג בעומר נקרא "יום שמחתו" של רשב"י .
- ראה: שמחת ל"ג בעומר - מהצלתו של רשב"י או מהסתלקותו? בנוסף לזה, מסופר שלפני פטירתו צוה רשב"י את תלמידיו שישמחו ביום היארצייט שלו וגילה להם שביום הפטירה ישנה לנשמה עליה מיוחדת. כמו בעסקים שישנו יום אחד בשנה שבו אתה מקבל את הבונוס של כל השנה או היום שבו אתה מקבל את האחוזים שלך. כך גם בשמים ביום פטירתו של האדם – הוא מקבל את השכר על כל המצוות שהוא קיים וביצע בעולם הזה. זה היום שלו. ובלשון רבינו הזקן באגרת הקודש סימן ז"ך "כל מעשיו תורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" מתעלים ביום פטירתו, ולכן רשב"י ביקש מתלמידיו שבאותו יום – יום הסתלקותו – שהוא ישמח בשמים, ישמחו הם אתו ביחד בעולם הזה.
בדרך כלל, יום היארצייט הוא יום עצוב, כי זהו היום שבו אנו נזכרים שאבדנו את האדם היקר הלנו. בא רשב"י ומגלה לנו שבמקום לבכות על מה שאנחנו אבדנו, בואו ונחשוב על האדם היקר שנפטר שנשמתו שמחה ומתעלית ביום הזה ולכן ראוי לשמוח אתו ביחד.
לפיכך בקבלה יום היארצייט נקרא גם "יום הילולא" שבארמית המשמעות היא "יום חתונה", שכן אנו חוגגים ושמחים ביום הזה עבור הנשמה שמתעלית מעלה מעלה.
זה היה כוחו של רשב"י לגלות בכל דבר ובכל תופעה את העומק ואת הצד הטוב שטמון עמוק בפנים, גם כאשר הוא לא נראה לנגד עינינו.
ישנו סיפור נפלא שקרה אתו שמשקף ומדגים עד כמה הוא הצליח לגלות את הטוב שבכל דבר. ידוע שזוג נשוי שלא הצליחו להביא ילדים לעולם במשך עשר שנים, על פי ההלכה הם יכולים להתגרש כדי להנשא לבני זוג אחרים ותהיה להם ההזדמנות ללדת ילדים. מסופר על זוג כזה ששררה ביניהם אהבה גדולה, אבל לא זכו להתברך בפרי בטן. הם באו לרבי שמעון ושאלו את עצתו מה לעשות.
רבי שמעון הציע להם רעיון מאוד מוזר, מכיון שאתם מעוניינים להתגרש לא בגלל שנאה חלילה, אלא אדרבה אתם אוהבים אחד את השני, ואתם עושים זאת רק מפני שאתם רוצים ילדים, אם-כן כמו שעשיתם מסיבה לכבוד הנישואין שלכם תעשו גם מסיבה לכבוד הגירושין (זה יכול להיות רעיון לא רע להרבה זוגות שמתגרשים).
בני הזוג אכן שמעו לעצתו וערכו מסיבה ממש כמו חתונה. ובמסיבה כמו במסיבה, הבעל אמר 'לחיים' ועוד אחד וכו', וטוב לבו ביין פנה לאשתו, הביע את חיבתו אליה ואמר לה: כמזכרת מהנישואין אני מתיר לך לבחור איזה חפץ מהרכוש שלי שאת רוצה ולקחת אותו לבית אביך. הוא היה אדם עשיר ולכן היה הרבה מה לקחת...
בהמשך הערב שתה הבעל עוד קצת, ואולי קצת הרבה, ונרדם על מקומו. האשה צוותה על העבדים שלה שיקחו את הבעל השיכור וישאו אותו לבית הוריה. למחרת הוא התעורר בבית הוריה והוא לא הבין כיצד הוא הגיע לשם. הוא שואל את אשתו מה הוא עושה בבית הוריה עונה לו האשה בחיוך: אתמול במסיבה נתת לי אפשרות ליטול איזה חפץ שאני רוצה מהבית, וזה אכן מה שעשיתי – בחרתי בך!
הבעל היה במצב מביך, מצד אחד הוא היה מעוניין להתגרש, מצד שני הוא נתן לה הבטחה שהיא יכולה ליטול כל חפץ שברצונה והיא, כאמור, בחרה בו... הלכו בני הזוג שוב אל רשב"י כדי שיעזור להם במבוכתם. רשב"י התפלל עבורם ונולדו להם ילדים. (התוועדות ל"ג בעומר תש"מ)
מה אירע פה? כל אדם אחר מן השורה היה רואה פה סיבה לעצב, להתגרש זה תמיד דבר עצוב. בא רבי שמעון וגילה כאן רובד יותר עמוק ופנימי. הוא הפך את הגירושין לחגיגה, ואז התגלה עומק חדש בנישואין האלו שלא היה קודם. התגלה ביניהם קשר כל כך חזק שגירושין לא יכולים להפריד ביניהם, ואז תפילתו של רשב"י הועילה להם והם התברכו בילדים. ואותו דבר הוא עשה עם הרעיון של "הסתלקות" הוא הפך את זה מ"יארצייט " יום פטירה ל"הילולא" חתונה
אם אותו מבט עלינו להסתכל על הקללות של התוכחה שבפרשתנו וכמו שאדמו"ר האמצעי אמר "כשאבא קורא לא שומעים קללות".
- ראה עוד על: אתהפכא; הסתכלות חיובית; רבי שמעון בר יוחאי; ניסיונות; יתרון האור מן החושך.