מאומת
בשנת תרצ"ו פרץ מרד ערבי בארץ ישראל . הערבים התקיפו והרגו יהודים במקומות רבים בארץ, הם השתוללו וערכו פרעות בכל מקום שידם הגיעה, והדי המאורעות הללו הגיעו לכל העולם. בארץ ישראל שלטה אז ממשלת המנדט, החדשות על הנעשה בישראל הלכו והתפרסמו בעולם כולו, והממשל הבריטי לא יכול היה להמשיך לשבת בחיבוק ידיים. הם החליטו לשלוח ועדת חקירה ממשלתית שתבוא לארץ ישראל , תאזין לטענותיהם של נציגי שני הצדדים, היהודים והערבים, ותמליץ על הצעות ראויות לפתרון הסכסוך. ליושב ראש הוועדה התמנה הלורד פיל ועל שמו גם נקראה הוועדה - "ועדת פיל".
עם בואה של הוועדה לישראל הופיעו בפניה נציגי המנדט, נציגי היהודים ונציגי הערבים והשמיעו את דבריהם. אחד מהעדים האחרונים שהעידו בפני הוועדה היה יו "ר הסוכנות דאז דוד בן גוריון. הוא נאם במשך שלוש שעות רצופות והרצה על הזכות של היהודים לארץ ישראל. כשהוא סיים את נאומו פנה אליו הלורד פיל ושאל אותו: "מר בן גוריון, האם אני יכול להפנות אליך שאלה אישית?" והוא השיב בחיוב . "מר בן גוריון, היכן נולדת?" - "בפלונסק" הוא השיב. "היכן היא פלונסק?" שאל אותו הלורד. "זוהי עיר בפולין" השיב בן גוריון.
לשמע הדברים, מלמל הלורד פיל לעצמו, חצי לעצמו חצי בקול (בעוד דבריו נשמעים היטב במיקרופון): "זה מאד מוזר . כל העדים מן הצד הערבי מעידים שהם נולדו בפלשתינה, ואילו כל העדים מן הצד היהודי - למעט אחד מהם - נולדו בחוץ לארץ". ואז הוא פונה לכיוונו של בן גוריון ושואל אותו: "אדם מתגורר בבית במשך שנים רבות ולפתע מגיע מישהו וטוען לבעלות על הבית, החוק הבינלאומי קובע שעל הטוען לבעלות מוטלת חובת ההוכחה שהוא בעל-הבית. מר בן גוריון - שאל הלורד פיל - וכי יש לך מסמך או שטר - מכר שמעניק לך את הזכות לתפוס את מקומם של בני הארץ הערבים המתגוררים כאן מזה דורות?!"
על דוכן העדים היו מונחים ספר התנ "ך - ולהבדיל - הקוראן שעליהם הושבעו העדים. באופן ספונטני הרים בן גוריון בידו את ספך התנ"ך והכריז "זה הקושאן שלנו!"...