בניו יורק מופיע עיתון באידיש בשם "אלגעמיינער זשורנאל". המייסד והעורך של העיתון היה גרשון יעקבסאן. בשעתו נדפסו בעיתון מאמרים של סופר ידוע בשם נתן ילין-מור שהתגורר בישראל, לחם בלח"י ולאחר מכן שימש כחבר כנסת.
נתן ילין-מור היה אדם חכם ומאמריו היו מעוררי ענין. אבל הוא היה אתאיסט ומאמריו שיקפו וביטאו היטב את עמדותיו בריש גלי. הוא הביע את דעותיו החריפות נגד כל מה שקשור בדת ישראל.
באחת השנים, ביום השני של ראש השנה, הופיע לפתע ילין-מור בביתו של יעקבסאן. המארח הציע לו שמכיון שבשכונתו נמצא הרבי מליובאוויטש והוא עומד להתוועד עם חסידיו, בסיום ההתוועדות הוא יחלק 'כוס של ברכה', ו"אתה מוזמן לבוא איתי לשם", אמר לו יעקבסאן. לשמע הצעתו והזמנתו של יעקבסאן, השיב לו ילין-מור: "אם הרבי לא מכיר אותי - מדוע עלי ללכת אליו. ואם הוא מכיר אותי - זה יותר גרוע... בטח הוא יגרש אותי מבית מדרשו!" אולם יעקבסאן הסביר לו שהרבי הוא אדם עדין שלא פוגע בשום אדם והצליח לשכנע אותו להצטרף אליו להתוועדות של הרבי ב 770. הם הגיעו להתוועדות ולאחריה עמדו בתור יחד עם כל החסידים לקבל כוס של ברכה מידי הרבי וכשהגיע סוף סוף תורם, הציג יעקבסאן את הסופר בפני הרבי.
הרבי חייך ואמר לו: "כבוד הוא עבורי להפגש אתך, בטח הנך יודע שכאשר הקב"ה העניק ליהודי פלוני כשרון מסוים - עליו לנצלו כפי מיטב יכולתו". לשמע הדברים ילין-מור התפלא. "האם אתה קורא את מאמריי? אתה מסכים עם השקפותיי" הוא שאל את הרבי.
"אם הייתי קורא רק דברים שאני מסכים להם ומזדהה איתם - השיב הרבי בחיוך - הייתי קורא מעט מאד"...
"אם אינך מסכים לדבריי - המשיך ילין-מור להקשות - מדוע אתה מברך אותי?" "אל האמת עוד תגיע ביום מן הימים", סיים הרבי, "אבל בינתיים תמשיך לכתוב". בעודם יוצאים, נקרא לפתע ילין-מור לחזור אל הרבי. "מה מצבך בעניני יהדות, תורה ומצוות?" בשנינותו כי רבה השיב ילין-מור: "אַ איד טראַכט...". תגובתו של הרבי היתה: "אינך צעיר שהולמת אותו התלבטות, עליך לעשות משהו בנידון".
שנים לאחר מכן התקשר ילין-מור לידידו יעקבסאן ואמר לו: "אני נמצא בבית חולים במצב קשה. ימיי ספורים, אנא בוא לבקרני". כאשר יעקבסאן נכנס לחדרו, הושיט לו הסופר מעטפה חתומה ואמר לו: "כאשר אמות, תפתח אותה".
לאחר תקופה קצרה הלך ילין-מור לעולמו. יעקבסאן פתח את המעטפה ומצא בה מאמר הפותח במילים הבאות: "אתם קוראים זאת אחרי מותי, כידוע לכם לא האמנתי בחיים שלאחר המוות, אבל אם יש דבר כזה, אני בדרך לשם. אני רוצה לתאר לכם מה עובר עלי כעת...".
הסופר החל לתאר בלשונו העשירה והציורית את הגיהנום, את החושך הנוראי ששורר שם, ומציין: "לפתע אני רואה אור חזק ותמה: איך הוא קשור אלי? האור חדר יותר עד שנכנס לתוך ליבי ורומם אותי... החברים בגיהנום שואלים אותי 'מנין האור הזה?' ואני משיב להם: 'האור הזה הוא של הרבי מליובאוויטש' וסיפרתי להם על פגישתנו".
"אולי הרבי לא סבור שהוא הצליח לשנות אותי. אבל משהו אצלי השתנה. לא ראיתי את עצמי כיהודי שמחוייב למשהו. אבל הרבי התייחס אלי אחרת ושאל מה מצבי בתורה ובמצוות, כאילו שביקרתי בקביעות בבית הכנסת. הוא ראה אותי כחלק מעם ישראל ולא הפסיק להאמין שיש לי חלק בתוכי שעדיין קשור אל הקב"ה". המאמר שלו הסתיים במילים: "ד"ש מהגיהנום".
•••
כל יהודי יודע שעליו לסייע ליהודי שני. מדוע? מה הקשר בינינו? [שאלה אל הקהל]
התשובה היא ש"כל ישראל אחים". את המושג הזה של האחדות אנחנו לומדים בפרשת השבוע שלנו. התורה מצווה על יהודי לעשות עבור יהודי אחר דברים שנכנסים לגדר של "לפנים משורת הדין".
לגנוב, לגזול, לשקר, ולהזיק - הרי אלו דברים אסורים הן ליהודי והן לגוי להבדיל. ואדרבה, כאשר עושים זאת כלפי גוי, קיים פה גם המימד של חילול ה' ח"ו פרט לאיסור הגזילה עצמו. בפרשתנו מדובר על דברים שלכאורה אין בהם כל פגם ואיסור, ואדרבה, מדובר בדרכים 'שגרתיות' לעשיית עסקים ורווחים, ולמרות זאת התורה מצווה עלינו שכאשר מדובר ביהודי יש לנהוג לפנים משורת הדין.
הדין הראשון עוסק במקרה של אדם שמצבו הפיננסי מתערער. לאותו אדם אין כסף ולכן הוא צריך למכור את האחוזה שלו. אומרת לנו התורה שבמקרה כזה אם לאחר שנתיים או יותר, הוא הצליח ב"ה לעלות על דרך המלך והרוויח קצת כסף, אתה חייב למכור לו בחזרה את האחוזה שלו (ובכל מקרה בשנת היובל הקרקע חוזרת אל הבעלים).
נשאלת השאלה: מדוע? מה פתאום עלי להחזיר משהו שרכשתי במיטב כספי? התשובה נמצאת בפסוק הראשון: "כי ימוך אחיך" (ויקרא כה, כה), מכיון שמדובר באח שלך - מוטל עליך לעזור ולסייע לו.
לאחר מכן התורה ממשיכה לדרגה השניה. "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך" (כה, לה). מדובר ביהודי שזקוק בדחיפות להלוואה, כשהוא מבקש ממך את ההלוואה אסור לך להלוות לו בריבית, למרות שזוהי דרך העולם וזה מקובל כנוהג שגרתי בהלוואות וכך עושים עסקים. שהרי כשם שמוכרים כל דבר כדי להרוויח ממנו, כך 'מוכרים' כסף כדי לעשות רווח. אומרת לנו התורה שהיות שכאן מדובר ב"אחיך", עליך לנהוג לפנים משורת הדין ולא לגבות ממנו דמי ריבית.
ואז אנחנו מגיעים למקרה השלישי: "וכי ימוך אחיך ונמכר לך" (כה, לט). הפעם מדובר במקרה שאדם הגיע למצב שהוא מכר כבר את כל רכושו ואין באפשרותו ללוות יותר כסף כי אין אמצעים להחזיר. ולכן בלית ברירה הוא מוכר את עצמו לעבד ומתחנן בפניך שתקנה אותו בתור עבד כדי שיהיה לו מה לאכול. אומרת כאן התורה "לא תעבוד בו עבודת עבד" - "עבודה של גנאי שיהא ניכר בה כעבד" (רש"י) אסור להתייחס אליו כמו לעבד, אלא אתה חייב להשוות אותו אליך, כלומר, אותה רמת חיים שאתה חי בה - עליך להעניק לו, כדי שהוא לא ירגיש כמו "עבד" ואזרח סוג ב'.
אם אתה נוסע לטיול ומתארח במלון חמישה כוכבים, אתה לא יכול לשלוח אותו לישון באיזה "מוטל" פשוט ומוזנח, אלא עליך לשכור לו חדר באותה סוויטה.
ועל כך אומרת הגמרא במסכת קידושין (כ, א) "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו". מדוע עליך לנהוג כך? משום שהוא "אחיך".
דיני עבד עברי כבר מוזכרים בפרשת משפטים. אבל שם כתוב רק שהוא נמכר לשש שנים ובשנה השביעית הוא יוצא לחופשי. שם התורה לא מזכירה שאסור לנהוג בו כעבד. את זה התורה מזהירה ומצווה בפרשתנו. מדוע? משום שכאן לא מדובר על סתם עבד עברי שנמכר למישהו, אלא על "אחיך" ולכן אתה חייב לטפל בו ולנהוג בו בכבוד.
וכאן אנחנו באים לדרגה הנחותה ביותר. מדובר באדם שלא יכול למצוא יהודי שמוכן לקנות אותו בתור עבד, והוא הלך ומכר את עצמו לגוי שמתגורר בארץ ישראל (שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח). אומרת התורה שחובה עלינו לעשות הכל כדי לפדות אותו ולהוציא אותו לחירות משום שמדובר ב"אחיך".
כשאנחנו אומרים ש"כל ישראל אחים", זה מעלה את רמת היחסים בינינו לרמה אחרת לחלוטין. אדם בוחר לעצמו חברים, ואם הוא לא נהנה בחברתם הוא מדיר את רגליו מהם. משא"כ אחים הם משפחה, ומשפחה, כידוע, לא בוחרים.
לא מבקשים ממך פה לאהוב אותם ואפילו אינך מוכרח להנות בחברתם. אתה לא צריך להסכים עמם או להזדהות עם דעותיהם, אתה יכול להיות יהודי מאמין והוא אתאיסט מושבע, אתם ממדינות שונות, מרקע אחר, תרבות אחרת, אין לכם שפה משותפת, אבל כאשר "אחיך" נמצא בצרות - אתה נמצא שם כדי לעזור לו.