מאת הרב חיים הבר
הקדמה
פתיחה מעניינת: וגר זאב עם כבש
מספרים על גן חיות שפרסם מודעה "אתם מוזמנים לגן החיות שלנו לחזות בפלא הגדול: וגר זאב עם כבש!". המונים באו לראות את המחזה, ושפשפו את העיניים בתדהמה כשראו כי אכן הכבש נמצא בתוך הכלוב של הזאב. שאלו המבקרים את מנהלי גן החיות "וואו, איך עשיתם את זה?", והם ענו: זה פשוט מאוד. בכל בוקר אנו שמים כבש חדש...
אז כנראה שעוד לא הגענו לעידן שבו "וגר זאב עם כבש", וכדי לעשות זאת היום, צריך לשים בכל בוקר כבש חדש... אבל חוץ מהזאב והכבש, מסתבר שהעידן החדש שעומד להגיע בגאולה הקרובה, כבר החל לתת את אותותיו בחיינו העכשוויים. אנו מזהים ניצנים ראשוניים של העידן החדש.
סדרת השיעורים הנוכחית תעניק לנו טעימות מהדרך שבה חזון אחרית הימים כבר מתחיל להתממש בימינו, ותתן לנו כלים לממש את חזון אחרית הימים בחיינו האישיים. ובמילים אחרות: "לחיות גאולה".
הצגת הנושא: היכונו לשלום עולמי!
השיעור הראשון יעסוק בנושא שעומד על סדר היום העולמי: שלום ומלחמה. בכל מהדורת חדשות נשמע על מלחמות וידיעות בטחוניות כאלו ואחרות, ולאידך על יוזמות של שלום. האם אנו מתקרבים לעידן של שלום עולמי, או שמא מדובר בדבר שרחוק מאיתנו?
בשיעור הנוכחי נלמד האם היהדות בעד שלום או מלחמה, נגלה נתונים מרתקים כיצד חזון אחרית הימים מתחיל להתממש כבר בימינו, ונסיק מזה מסקנות על שלום ומחלוקת בין אנשים.
חלק ראשון: שלום או מלחמה?
האם היהדות בעד שלום או מלחמה?
מאז הרצח הראשון בהיסטוריה, של קין את הבל, העולם שלנו שטוף בדם. מעשי רצח, הוצאות להורג, ואינספור מלחמות אכזריות ועקובות מדם. אם תקראו ספרי היסטוריה, תראו כיצד במשך אלפי שנים, מלחמה הייתה הדבר הכי לגיטימי בעולם. זו הייתה הדרך ה"לגיטימית" של קבוצה אחת להשיג שליטה על קבוצה אחרת. לא נדרשו נימוקים משכנעים, לא היו חוקים בינלאומיים, אלא "כל דאלים גבר", החזקים שורדים. החזק פתח במלחמה כנגד החלש, וטרף אותו. העולם נראה כמו ג'ונגל שבו כולם טורפים את כולם. כדור הארץ נדמה כמו המערב הפרוע.
שאלה לדיון: מה לדעתכם גישת היהדות – בעד שלום או בעד מלחמה?
שימו לב לדבר הבא. אחד משמותיו של הקב"ה הוא – לא אחר מהשם "שלום". יש אפילו הלכה מעניינת האומרת כי אסור לאדם לומר את המילה "שלום" כשהוא במקלחת או בשירותים:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף י עמוד ב
רב המנונא משמיה דעולא, דאמר: אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ, משום שנאמר "ויקרא לו ה' שלום"1.שישה סדרי משנה מסתיימים במילים "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". שימו לב שהמילה האחרונה של כל התורה שבעל פה היא "שלום". הרמב"ם אף אומר כי כל המטרה של נתינת התורה היא – "לעשות שלום בעולם". גם בסיום תפילת שחרית אומרים קטע מיוחד בנושא השלום (אמר רבי אלעזר כו'), וכן תפילת קדיש, שמונה עשרה וגם ברכת המזון מסתיימים עם המילים "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו".
משנה מסכת עוקצין פרק ג
לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כ"ט) "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד
גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
השלום לכתחילה, המלחמה בדיעבד
אם היהדות בעד שלום, האם זה אומר שהיא מתנגדת למלחמה?
מסתבר שיהדות אינה נמנעת ממלחמה, והתורה קבעה את הכלל היסודי המפורסם: "הבא להורגך – השכם להורגו". התורה אף דורשת שבמקרה של מלחמה אין לעצור באמצע אלא לנצח עד הסוף, "עד רדתה". שכן התורה פרקטית ורואה את המציאות כפי שהיא, בלי ליפות אותה. עם כל הכבוד לרצוי, יש את המצוי. אל לנו להיות שאננים ולחשוב שהושטת יד לשלום תפתור את הבעיה. כשהכבשה עומדת בין שבעים זאבים, היא צריכה תמיד להיות עם האצבע על ההדק, כי לעיתים הושטת יד לשלום עלולה להסתיים באסון. בעיני האויב, הרצון שלנו לשלום יכול להתפרש כחולשה במקום כעוצמה, וחולשה מזמינה את המלחמה הבאה.
אך למרות שהיהדות אינה חוששת ממלחמה, יש הבדל יסודי בין השלום והמלחמה: מלחמה אינה אידיאל אלא כורח. השלום הוא הרצוי, המלחמה רק המצוי; השלום הוא הלכתחילה, המלחמה היא בדיעבד; השלום הוא אסטרטגיה, המלחמה רק טקטיקה.
המחשה לכך אנו רואים ביחס לדוד המלך. דוד נאלץ להילחם מלחמות רבות נגד האויבים הרבים של עם ישראל, וזאת כדי להגיע למצב של ביטחון ושלום, מצב שיאפשר הקמת בית מקדש. והנה, כשרצה להקים בפועל את בית המקדש, אמר לו הקב"ה כי אינו מתאים לכך, משום שהוא איש מלחמה ולא איש שלום. דווקא בנו, שלמה, שנקרא בשם זה בגלל שהוא איש שלום, הוא הראוי לבנות את בית המקדש. כלומר, השראת השכינה בבית המקדש מייצגת את השלום, והשלום אינו סובל את המלחמה.
דברי הימים א פרק כב
וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בנו בְּנִי אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי: וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי: הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו: הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם:
רעיון זה משתקף בהלכה נוספת הקשורה לבית המקדש. התורה אומרת מפורשות כי אסור לסתת את אבני המזבח באמצעות ברזל, זאת מפני שהברזל נברא ביסודו ככלי נשק ואילו המזבח נועד להביא שלום לעולם. הלכה זו גרמה לקושי טכני עצום, שהרי כדי לסתת אבן זקוקים לברזל. שלמה המלך השתמש בתולעת מיוחדת, תולעת השמיר, שהייתה עוברת על האבנים וכך חותכת אותם (מעין קרן לייזר וכדומה).
שמות פרק כ
וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ:
רש"י: ותחללה - הא למדת, שאם הנפת עליה ברזל חללת, שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך. ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל.
הבעיה במלחמה: נטילת חיים וחוסר הרמוניה
שאלה לדיון: מה הבעיה המהותית שיש במלחמה, ומדוע חשוב השלום עד שהוא שמו של ה'?
ראשית, במלחמה יש נטילת חיי אדם, ואילו התורה מקדשת את החיים ואומרת שכל אדם נברא בצלם אלוקים. כשיעקב אבינו חשש ממלחמה עם עשיו, הוא חשש "שמא ייהרג" ושמא "יהרוג הוא את אחרים" (רש"י וישלח לב, ח), כי הריגה מנוגדת למהות היהודית (בניגוד לעשיו עליו נאמר "על חרבך תחיה").
שנית, הבעיה היסודית במלחמה היא עצם הקונפליקט. גם אם ניצחת במלחמה, עדיין הצד השני נשאר בהתנגדותו היסודית, והכניעה היא אקט כפוי. אם כן מלחמה מבטאת חוסר הרמוניה בעולם.
העובדה שהעולם נברא בידי ה' אחד, דורשת שכל המרכיבים בעולם יחיו יחד בהרמוניה כלשהי. מצב של שלום מייצגת את הנוכחות של הקב"ה, את העובדה שהכול נברא בידי בורא אחד, וכל הצלילים השונים מתחברים למנגינה אחת. חוסר הרמוניה מנוגד לעצם עניין הבריאה, כאילו יש כאן כוחות סותרים שאינם מגיעים ממקור אחד.
הדבר דומה ליצירה (ציור, מנגינה, מכונה וכדומה). כל מרכיבי היצירה אמורים להתחבר בהרמוניה, כיון שנוצרו בידי יוצר אחד. אם יש משהו שלא מתאים, הוא פוגע בכל היצירה כולה. כך גם בבריאה, כל המרכיבים אמורים לחיות בשלום, ולכן החתירה היסודית היא לשלום.
נבואת ישעיה: לא ישא גוי אל גוי חרב
עוד לפני אלפי שנים, בימים שכל העולם בוסס במלחמות אכזריות ונוראיות, בימים שאנשים העריצו את הגיבור והחזק שמצליח לכבוש ולנצח, בימים שאף אחד לא דיבר על האפשרות של שלום שנראתה מופרכת לגמרי – היה אדם אחד בעולם שדיבר על עולם בלי מלחמות, עולם של שלום. זהו הנביא ישעיה, שנקרא גם "נביא הנחמה". הוא ראה במחזה הנבואה כי באחרית הימים יהיה כאן עולם אחר לגמרי, יתחיל עידן חדש של שלום כלל עולמי:
ישעיהו פרק ב
הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה:הנביא מדבר על כך שיום יבוא ועמים לא ישתמשו בנשק, ולא ילמדו ויעשו אימונים של מלחמה. יותר מכך, את כלי הנשק יהפכו לכלי חקלאות, ובכך האנרגיה של המלחמה תעשה הסבה לאנרגיה של שלום – החרבות יהפכו לאתי חפירה, והחניתות למזמרות שחותכים איתם עצים.2
נבואה נוספת: "וגר זאב עם כבש"
בנבואה אחרת, הנביא ישעיה מתנבא שהשלום יגלוש מבני האדם גם לבעלי החיים, דבר הרמוז כבר בתורה עצמה בפרשת בחוקותי: "והשבתי חיה רעה מן הארץ", ומסבירים חז"ל "משביתן שלא יזיקו". כיום, בעלי החיים נמצאים במצב של מלחמה תמידית בטבע, כאשר בעלי החיים הטורפים נלחמים בבעלי חיים אחרים ונוהגים באכזריות כלפי קרבנותיהם. באחרית הימים גם בעלי החיים ישלימו זה עם זה. הנביא מונה דוגמאות רבות לשלום הזה: "וגר זאב עם כבש; ונמר עם גדי ירבץ; ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטון נוהג בם; ופרה ודוב תרעינה... ואריה כבקר יאכל תבן; ושעשע יונק עם חור פתן; ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה".
ישעיהו פרק יא
וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:בין המפרשים יש דיון האם דברי הנביא ישעיה "וגר זאב עם כבש" נאמרו כפשוטם, שהזאב יגור עם הכבש, או שהם מהווים משל לשלום שישרור בין בני האדם. הרמב"ם נוקט שמדובר במשל, שהרי עם ישראל נמשל לכבשה ואומות העולם לשבעים זאבים, ואם כן "וגר זאב עם כבש" זהו השלום בינינו.
רמב"ם הלכות מלכים פרק יב
אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" – משל וחידה. ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם. ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן.
חלק שני: העולם צועד לשלום
שינוי מגמה היסטורי לכיוון שלום עולמי
נשמע חזון אחרית הימים? משהו מופרך ולא ריאלי? לפי התקשורת, נראה שאנו ממשיכים לחיות בעולם של מלחמות, ולא השתנה שום דבר מאז הנביא ישעיה ועד היום.
אך אם מתבוננים לעומק בתהליכים המתרחשים בעולם על ציר הזמן של ההיסטורי האנושית, אני מתכבד לעדכן אתכם שיש לנו חדשות טובות: יש שינוי מגמה דרמטי בעולם, וניתן לראות ניצנים ברורים של נבואת ישעיה "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"[^3].
הנה כמה נתונים מעניינים. לפי כמה מחקרים, הסטטיסטיקה של מלחמות ואלימות בעולם נמצאת במגמת ירידה ב-500 השנים האחרונות, והסיכוי של אדם למות במלחמה ירד באופן דרמטי.
פרופסור סטיבן פינקר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד בארה"ב, כתב ספר שלם בנושא (הנקרא באנגלית "The Better Angels of Our Nature"), ובו הוא חוקר את מצב האלימות בעולם לאורך השנים. הוא טוען, כי למרות שבתחושה האישית, יש לאחרונה הרבה מקרי טרור וערעור הביטחון האישי, מדובר רק בתחושה וירטואלית, ואילו נתונים סטטיסטיים מראים את ההיפך הגמור[^4]. המגמה הכללית בתקופה האחרונה ביחס למאות השנים האחרונות היא ירידה בכמות המלחמות, הרציחות ומקרי האלימות בכל העולם. הסיכויים שלנו למות על ידי פשע אלים או כתוצאה של מלחמה הם זעירים בהשוואה לאלפי השנים הקודמות.
לדבריו, השינוי אינו טכני בלבד, אלא שינוי בתפיסה. אם בעבר כל צד חשב כי יהיה לו טוב אם יפגע בשני, כיום התפיסה הרווחת היא שבמידה ואחד פוגע בשני, בכך הוא פוגע בעצמו. לכן מדינות דמוקרטיות נוטות פחות ופחות להילחם זו בזו, וכן במדינות כאלו אין לגיטימציה למקרי רצח, והם מטופלים ביד קשה.
פינקר מאמין שיש לכך כמה סיבות שונות:
ראשית, שיתוף הפעולה העסקי בין המדינות גבוה מאוד, כך שפגיעה במדינה אחרת כמוה בפגיעה בלקוחות שלך, דבר שכמובן פוגע בך עצמך.
שנית, בריתות שיתופיות בין מדינות, כגון האו"ם והאיחוד האירופי, מייצגות עלייה באמון בין מדינות. שיתוף האחריות הצבאית לסכסוכים בינלאומיים, יישום מטבע משותף והקמת בתי דין בין-לאומיים, מצביעים על רצון לשלום וליציבות.
שלישית, ההתקדמות בתחום הבריאות אפשרה לנו לתת ערך גדול יותר לחיים.
רביעית, חידושים טכנולוגיים מאפשרים לנו ליצור קשרים עם קבוצות שאולי היו פעם אויבינו. בכך המודעות שלנו לשאר העולם גדולה יותר מאי פעם, מטפחת אמפתיה ומגבירה את הסיכוי לעזור מאשר לפגוע באוכלוסיות אחרות.מחקר אחר של מקס רוזר[^5] מראה בבירור כי בחמש מאות השנים האחרונות (1500-2015) יש מגמת ירידה מתמשכת בכמות המלחמות בין המעצמות הגדולות בעולם, כפי שרואים בדיאגרמה: מרכז|מגמת ירידה מתמשכת בכמות המלחמות בין המעצמות הגדולות בעולם (לחץ להגדלה)|600x600 פיקסלים פירושו של דבר, שבעשרות השנים האחרונות שאחרי מלחמת העולם השניה, מחלחלת בין המעצמות התובנה כי האינטרס של כל מעצמה הוא מניעת מלחמה בינה והמעצמה המקבילה.
ואכן, אם אנו מתבוננים סביבנו, רואים בעשרות השנים האחרונות שינוי מגמה בעולם. אם בעבר כולם היו בעד מלחמה, וכמעט ולא היו תנועות שוחרות שלום – הרי שכיום יותר ויותר אנשים תומכים בשלום ומתנגדים למלחמה. מיליונים מפגינים נגד מלחמות בעולם. מדינות העולם חתמו על אמנות בינלאומיות המונעות שימוש מופרז בכוח ובמלחמה שאינה לצורך הגנה.
איננו משלים את עצמנו. עדיין לא הגענו לשלום עולמי. אנו עדיין בעולם של מלחמה. עדיין יש מלחמות וקונפליקטים במקומות שונים בעולם, וכן איום של טרור איסלמי. בפרט בארץ ישראל בה אנו סובלים מאויבינו הקמים עלינו לכלותנו, ובה ניסיון לשלום מהווה פגיעה ביטחונית. לשם המחשה, בשנת 2016 לבדה השקיעו מדינות העולם יותר מ-1686 מיליארד דולר להוצאות ביטחון, כשארה"ב מובילה את הטבלה העולמית עם 611 מיליארד דולר (ע"פ המכון הבינלאומי לשלום בשטוקהולם, באתר ויקיפדיה). ועם כל זאת, כאשר מדברים על מגמה וכיוון כללי – יש בהחלט שינוי במגמה.
אחת מנקודות השיא של החתירה לשלום הוא הסכם "סטארט" (הפרטים מאתר ויקיפדיה). במשך עשרות שנים מאז מלחמת העולם השניה, שתי המעצמות הגדולות – ארה"ב וברית המועצות – היו עסוקות במירוץ חימוש גרעיני. והנה, ב-9/5/82 הציע נשיא ארה"ב רונלד רייגן רעיון מהפכני של הסכם דו-צדדי בין ארה"ב וברית המועצות המגביל את כמות הנשק הגרעינית בין הצדדים. תחילה הרוסים התייחסו בשלילה להצעה, והמשיכו כמעט עשר שנים במירוץ החימוש. בשנת 1991 היו לברית המועצות כ-10,000 ראשי נפץ גרעיניים. אך אחרי נפילת הקומוניזם, החלו להתייחס להצעה באופן חיובי. בתאריך 31/7/91 נחתם הסכם "האמנה לצמצום הנשק האסטרטגי" (Strategic Arms Reduction Treaty, ובקיצור START) בין נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש האב ונשיא רוסיה מיכאל גורבצ'וב. האמנה מהווה הסכמה דו-צדדית על הגבלת כמות הנשק הגרעיני של שני הצדדים, ואף השמדת (!) הכמות העודפת שכבר מצויה ברשותם. האמנה הייתה הסכם בקרת נשק הגדול והמורכב ביותר בהיסטוריה, ויישומה הסופי בסוף 2001 הסתיים בהסרת כ-80% (!) מכלל כלי הנשק הגרעיניים האסטרטגיים שהיו בעולם עד לאותה עת.
האמנה הסופית הכילה גם הסכמות בין ארצות הברית לרוסיה לפיהן כל אחת מהן לא תחזיק יותר מ-6,000 מטוסי קרב, 10,000 טנקים, 20,000 תותחים ו-2,000 מסוקי קרב.
תוקף האמנה פג ב-5 בדצמבר 2009. ב-8 באפריל 2010, האמנה החדשה שנועדה להחליף אותה ("סטארט החדש") נחתמה בפראג על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה ונשיא רוסיה, דימיטרי מדבדב.
במבט שטחי, אפשר לראות בכך עוד ידיעה, משהו פנימי בין המעצמות, שלכאורה אינו קשור לחזון אחרית הימים. אך אם מסתכלים על העניין במבט מלמעלה על ציר הזמן של ההיסטוריה האנושית – מסתבר שמאז ימי קין והבל לא היה כדבר הזה. מדינות חתמו על הפסקת אש, היו שאף חתמו על הסכמי שלום ובריתות משותפות, אך מקרה שבו שני הצדדים מסכימים מיוזמתם להתפרק מחלקים משמעותיים מהנשק הכי אסטרטגי שלהם – זהו דבר תקדימי שלא היה כמותו. זו נקודה של שינוי מגמה, שינוי אסטרטגי, מעולם שבו המלחמה היא אידיאל לעולם שבו השלום הוא אידיאל.
בנאום לאומה שנשא נשיא ארה"ב בפני שני בתי המחוקקים, ביום שלישי בערב בתאריך 28/1/1992 (כ"ג שבט ה'תשנ"ב), התייחס לנפילת הקומוניזם ולהסכם סטארט. הנה כמה ציטוטים:
ציטוטים מנאום נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש בפני שני בתי המחוקקים ב-28/1/1992
אנו מתכנסים הערב לציין אירוע דרמטי בהיסטוריה שלנו ובתולדות המין האנושי על כדור הארץ. שכן ב-12 החודשים האחרונים, העולם ידע שינויים כמעט במימדים המקראיים...
עכשיו, לראשונה מזה 35 שנה, המפציצים האסטרטגיים שלנו עומדים וכבר אינם במצב "התראה מסביב לשעון". מחר ילכו ילדינו לבית הספר ללמוד היסטוריה וכיצד גדלים צמחים, והם לא יעשו, כפי שעשו ילדיי, תרגילים שבהם הם זוחלים מתחת לשולחנותיהם ומכסים את ראשיהם במקרה של מלחמה גרעינית... עדיין יש איומים, אבל האימה הארוכה והממושכת הסתיימה...
הלילה אני יכול לספר לכם על שינויים דרמטיים בכוח הגרעיני האסטרטגי שלנו... בסוף השבוע הזה אפגש בקמפ דייוויד עם בוריס ילצין נשיא רוסיה. הודעתי לו כי אם הם יבטלו את הטילים הבליסטיים המבוססים על מספר ראשי נפץ, אף אנו ננקוט בכמה צעדים בכיוון דומה...
הקיצוצים הללו יחסכו לנו עוד 50 מיליארד דולר במהלך חמש השנים הקרובות.באותו שבוע, ביום שישי, 31/1/1992 (כ"ו שבט ה'תשנ"ב), התקיימה ועידת פסגה במועצת הביטחון של האו"ם בהשתתפות מנהיגי מדינות מכל העולם: נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש, נשיא רוסיה בוריס ילצין, ראש ממשלת בריטניה, נשיא צרפת ועוד מנהיגים מרכזיים מכל העולם. מועצת הביטחון הוציאה הצהרה רשמית בדבר השינוי במצב העולמי והמחויבות של כל מדינות העולם לשלום, תוך עזרה למדינות הנחשלות. ההצהרה מדברת גם על אמנת START ומעודדת אמנות דומות להגבלת הפצת נשק גרעיני.
בעקבות כל הדברים הללו, באורח נדיר במיוחד, הרבי מליובאוויטש הקדיש שיחה שלמה לעסוק בנושא. זו אחת השיחות האחרונות של הרבי, כחודש לפני שהרבי נפל למשכב. בשיחה זו, משבת פרשת משפטים תשנ"ב, כ"ז שבט ה'תשנ"ב (1/2/1992), הרבי מתייחס לועידה שהתקיימה ביום שישי וממשיכה גם בשבת, ועל ההצהרה שיצאה ממנה[^6]. הרבי הסיק כי מדובר בהתחלת מימוש חזון אחרית הימים של הנביא ישעיה.
משיחות שבת פרשת משפטים, ז"ך שבט ה'תשנ"ב – ספר השיחות ה'תשנ"ב עמוד 362
המאורע שאירע בערב שבת זה, שבו התאספו והתכנסו יחדיו ראשי מדינות גדולות וחשובות בעולם, ובראשם נשיאי שתי המעצמות הגדולות, והחליטו והכריזו על תקופה חדשה ביחסי מדינות העולם – ביטול מצב של מלחמות בין מדינות העולם, שיתבטא גם בצמצום וביטול כלי נשק, ועד לשלום ואחדות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית בין מדינות העולם לטובת האנושות כולה.
וקדם למאורע זה (בהשגחה פרטית) נאומו של נשיא מדינה זו לאומה כולה (באור ליום רביעי)... שבו הודיע והכריז על פעולותיו בצמצום וביטול כלי נשק, וניצול הכספים (שלא ינתנו לרכישת כלי נשק) כדי להוסיף בענייני הכלכלה של בני המדינה – הכרזה שאושרה על ידי "בית הנבחרים", שבו נקבעים חוקי המדינה שיש להם תוקף על פי תורה ("דינא דמלכותא דינא")...
זהו תוכן היעוד "וכתתו חרבותם לאתים", שבירת כלי המלחמה לעשות מהם כלים לעבודת האדמה, "ארץ ממנה יצא לחם" – הרי זה סימן ברור על התחלת קיומו של ייעוד זה בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
בנוסף, הרבי התייחס בשיחה לעצם הקמתו של מוסד האו"ם. למרות כל המחלוקות והבעיות הכרוכות באו"ם, והעובדה כי הוא אנטישמי ומשמש במה להרבה שקר כנגד ישראל – בכל זאת עצם הקמתו של מוסד בינלאומי למטרות צדק ושלום, שבו כל מדינות העולם שותפות ומשוחחות, מהווה דבר תקדימי בהיסטוריה האנושית. הרבי ציין עובדה מעניינת, כי על בניין האו"ם מופיע פסוק מהתנ"ך המבטא את מטרתו האמיתית של האו"ם. ומהו הפסוק? הפסוק מנבואת ישעיה "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
הערה 55 בשיחת שבת פרשת משפטים הנ"ל
ומרומז גם בכך שהחלטה והכרזה זו נתקבלה במקום שבו מתנוסס ובכותל הגלוי של הבנין הפסוק "וכתתו חרבותם לאתים" – שבזה מודגש שהחלטה והכרזה זו (שהיא תכלית ומטרת קיומו של מקום זה) מיוסדת על פסוק בתורה, "מסיני".
חלק שלישי: לחיות גאולה
לחתור לשלום, לא להחזיק במחלוקת
דיברנו על שינוי כללי במגמה העולמית ביחס לשלום. אבל דיברנו לכאורה על דברים שלא קשורים אלינו באופן אישי, דברים התלויים במנהיגי מדינות ובתהליכים עולמיים גדולים. איפה אנחנו בתמונה? איך השלום קשור אלינו?
מסתבר שיש לכך השלכה ישירה עלינו. שלום ומלחמה קיימים גם במישור של בין אדם לחברו. פעמים רבות בחיים אנשים נלחמים באנשים ונוצרת מחלוקת, לעיתים במעגלים הכי קרובים כמו המשפחה.
אומרים חז"ל את הדבר הבא:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קי עמוד א
אמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר "ולא יהיה כקרח וכעדתו".
מה החידוש במילים "המחזיק במחלוקת"? הרי ברור שצריך לעשות שלום!
אלא: לפעמים אין ברירה אלא ליצור מחלוקת. כשם שהבא להורגך השכם להורגו, כך לפעמים אין ברירה אלא לשמור מרחק ממישהו מסוים בתור אקט הגנתי מפני התוקפנות והערכים השליליים שהוא משדר ומפיץ. ואכן, לכל אחד מאיתנו יש את הזכות להגן על עצמו מפני מישהו שמנסה לפגוע בו בצורה כלשהי.
הבעיה מתחילה כאשר אנו הופכים את המחלוקת לערך בפני עצמו, למשהו של לכתחילה. מנציחים את המחלוקת גם כשאין כורח לעשות זאת. על זה אומרים חכמים ש"כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו" – אין להחזיק ולהמשיך את המחלוקת מעבר להכרח הנדרש.
זאת, מפני שהלכתחילה והרצוי הוא השלום. אנו חותרים כל העת להגיע לפיוס, לסליחה, לשלום, בינינו לבין האנשים שסביבנו. גם אם ברגע מסוים נאלצנו לשמור מרחק, זו ההזדמנות למצוא את הדרך לחזור חזרה ולהתפייס.
שם ה' נמחק לעשות שלום בין איש ואשתו
דוגמה לדבר אנו רואים בנושא שלום בית. בזוגיות, יש לעיתים ויכוחים וקונפליקטים, עד שבמקרים מסוימים מגיעים למצב קיצוני ביותר. ובכל זאת חז"ל דיברו רבות על חשיבות ההגעה לשלום בית. עד כדי כך, שהקב"ה הסכים לקחת קלף עם קטע מהתורה ובו שם ה', לטבול אותו במים ולמחוק את הכתב לתוך המים, וכל זאת כדי לעשות שלום בין אשה שנחשדה ובין בעלה. דמיינו לעצמכם שלוקחים מזוזה או ספר תורה ומוחקים אותם לתוך מים. כולנו נזדעזע ממעשה שכזה. והנה הקב"ה מוכן לדבר מעין זה, רק כדי לעשות שלום בין אשה לבעלה.
אם אנו רוצים "לחיות גאולה" כבר היום, נחשוב על מישהו שאנו איתו במחלוקת, ונציב לעצמנו מטרה – להגיע לפיוס ושלום בהקדם האפשרי.
סיכום
למדנו אפוא על שלום ומלחמה. ראינו את חזון אחרית הימים שבו "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", וגילינו כיצד כבר כיום העולם משנה מגמה ורואה בשלום ערך אסטרטגי.
נסיים עם הרעיון הבא. אומרים שאצל יהודים, הכול חייב להיות הפוך. יהודי אומר לחברו "שלום עליכם", ואיך חברו עונה לו? "עליכם שלום". בדיוק אותם מילים, אבל זה חייב להיות הפוך.
אך מה באמת הסיבה? הרבי הסביר באחת ההזדמנויות, כי המטרה היא לפתוח בשלום ולסיים בשלום. לכן מתחילים "שלום עליכם", כשהמילה שלום ראשונה, ומסיימים "עליכם שלום" כשהמילה שלום אחרונה.
ואף אנו, פתחנו בשלום ונסיים בשלום, ובתפילה שנזכה בהקדם לגאולה הקרובה ולהתממשות המלאה של חזון אחרית הימים – שלום מלא בין בני האדם וכל המרכיבים של העולם.
נספחים
דף מקורות
תמונות היסטוריות
{| class="wikitable" |ממוזער|נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש ונשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב חותמים על אמנת START, 31 ביולי 1991|מרכז |ממוזער|"במקום שבו מתנוסס ובכותל הגלוי של הבנין הפסוק וכתתו חרבותם לאתים"|מרכז
|[[קובץ:608126.jpg|ממוזער|31/1/1992 - פסגה ראשונה של מועצת הביטחון של האו"ם בהשתתפות מנהיגים מכל 15 החברים. המועצה התכנסה כדי לעשות הערכת מצב על העולם שלאחר המלחמה הקרה. (מתוך אתר האו"ם)|מרכז]] |- | {| class="wikitable" |ממוזער|נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש בנאום לאומה בפני שני בתי המחוקקים, באור ליום רביעי, בתאריך 28/1/1992|מרכז |} | {| class="wikitable" |ממוזער|ברק אובמה ומדבדב עם חתימת הסכם סטארט החדש, פראג, צ'כיה, 8 באפריל 2010|מרכז |} | |}
על הסדרה
על בסיס הוראת הרבי בו' אייר ה'תנש"א בעניין "מלכות שבתפארת", ללמוד וללמד ענייני גאולה ומשיח, אני שמח לבשר על התחלתה של סדרה חדשה בענייני גאולה ומשיח בשם "היכונו לעידן החדש".
הרעיון של הסדרה שונה לגמרי מדברים שעשיתי בעבר, והוא מתמקד חיבור של הגאולה לחיי היום יום כבר בזמן הזה. כלומר, להראות כיצד כבר בזמן הזה אנו מתחילים לחוות ולממש את חזון אחרית הימים, וללמוד כיצד אפשר "לחיות גאולה" עוד בימי הגלות האחרונים.
הרציונל הוא - שאנשים מתחברים למשהו שקשור לחיים שלהם. אם נצליח לשדר גאולה בקשר לחיים, הם יצליחו להתחבר לגאולה ואף ינסו בעצמם "לחיות גאולה".
הסדרה נבנית יחד עם ידידי היקר השליח הרב מענדי אלישביץ, שנותן זוויות מרתקות ופרקטיות מהעולם. כל השלוחים מוזמנים לחוות דעתם, להוסיף הערות ורעיונות וכו' וכו'.
וכיון שמדובר בנושא כה יקר לרבי, החלטנו להפיץ אותו באופן חינמי באמצעות אתר הווערטלאך.
בשלב זה יהיו בסדרה לפחות ארבעה שיעורים:
- שלום סאלם פיס - האם יהדות בעד שלום או מלחמה, והאם העולם צועד לשלום או מלחמה, וכיצד פותרים מהשורש את בעיית הקנאה בחיינו?
- מרבים לאחד - איך מתמודדים עם ריבוי המטלות בחיינו הדורש מאיתנו "מולטי טסקינג", ומה היהדות אומרת על הפרדת דת ממדינה, דהיינו רוחניות מגשמיות? על בסיס מה שיהיה בגאולה הקרובה
- החיים הטובים הגיעו - מה צופנת תוחלת החיים המתארכת, איך נוצרה תרבות הפנאי ומה עלינו לעשות בה, וכיצד הניסיונות של "דה-הכחדה" קשורים לתחיית המתים?
- מהפכת המדע - איך התפתחות המדע קשורה לעידן החדש, מה הסוד שמופיע בזוהר ביחס למהפכת המדע, ואיך זה קשור להופעת תנועת החסידות?
אם ננסה לנתח את מהות הדיון, זו השאלה האם מלחמה היא לכתחילה או בדיעבד. אם מלחמה היא לכתחילה, כלי נשק יכולים להיחשב תכשיט, שכן האדם מתגאה בעוצמה שיש בהם; אך לאור נבואת ישעיה שהמלחמות ייפסקו, אנו למדים כי מלחמה היא רק בדיעבד, מתוך כורח, ואין מה להתגאות בכלי נשק, ואדרבה הם גנאי ללובש. [^3]: אומנם לא כל האנושות מעודכנת בשינוי המגמה, ויש שעסוקים עדיין במלחמה, ויש שאף אינם מאמינים שיום יבוא והמשיח יבוא ויהיה שלום. עליהם אפשר לספר את הבדיחה הבאה:
אנשים ישבו בחבורה ודיברו על ביאת משיח. אחד מן החבורה ליגלג. נענה שני מן החבורה ואמר למלגלג:
הסכת ושמע סיפור יפה. הלך השועל ביער וראה תרנגול-בּר יושב בראש אילן. הנעים השועל את קולו ואמר לתרנגול: "אחי ורעי, רד ונטייל יחדיו ביער". השיב התרנגול: "הרי תרנגול ושועל אינם חברים". אמר השועל: "תרנגול יקר, האם לא שמעת שמשיח בא? מכאן ואילך יגור זאב עם כבש ושועל עם תרנגול ירבץ"... תוך כדי דיבור, נשמעה פתאום נביחה של כלב ענק, והשועל החל לברוח. אמר לו התרנגול: "האם לא אמרת שמשיח בא? מדוע אתה בורח מהכלב?". השיב השועל: "ומה אעשה וכלבים אינם מאמינים במשיח?"... [^4]: ניתן לראות את נתונים העדכניים באתר TheGuardian.com [^5]: התפרסם באתר ourworldindatata.org [^6]: מעניין לציין שבאותה הצהרה מועצת הביטחון קוראת לשלום במזרח התיכון לפי החלטה 242, שכידוע היא נגד ישראל, והרבי נלחם כנגד מגמה זו בתקיפות בהזדמנויות רבות. עם זאת, בשיחה זו הרבי לא מתייחס לכך, אלא מתמקד במהות האמיתית והעיקרית של ההצהרה – המעבר מאסטרטגיה של מלחמה לאסטרטגיה של שלום, כמצוין בגוף ההצהרה.
Footnotes
-
שופטים פרק ו - וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לה' וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי. ↩
-
'''הנבואה בהלכה:''' מעניין לציין, כי הנבואה העתידית ש"וכתתו חרבותם לאיתים" השפיעה על ההלכה גם בזמננו. חכמים דנים (שבת סג, א) האם מותר לטלטל כלי נשק המחוברים לגוף במקום ללא עירוב, שבו מותר לטלטל רק בגדים ותכשיטים ולא שום דבר נוסף. השאלה היא האם כלי נשק מוגדרים כתכשיט שמותר לשאתו או לא. מוכיחים חכמים (וכך נפסק להלכה – שו"ע או"ח שא, ז) מדברי הנביא ישעיה שיבוא יום "וכתתו חרבותם לאיתים", שחרב וכלי נשק אינם תכשיט אלא גנאי, ולכן אסורים בטלטול במקום ללא עירוב במצב שאינו פיקוח נפש. ↩