בחור יתום, בנו של גנב, נשא בתולה יתומה, בתו של שיכור. עברו תשעה חדשים ונולד להם בן למזל-טוב, והתחילו האב והאם מדיינים זה עם זו: הוא ביקש לקרוא את הילד על שם אביו והיא ביקשה לקרוא אותו על שם אביה. והיו מדיינים והולכים עד ערב יום "הברית". וכשבא המוהל לבדוק את הרך הנולד, אם אפשר למול אותו מחר, הירצו שניהם טענותיהם לפניו. שמע המוהל את הטענות ושאל את האב:
מה היה שם אביך?
גימפּל היה שמו – השיב האב.
ומה היה שם אביך? – חזר המוהל ושאל את האם.
גימפל היה שמו, – השיבה האם.
גיחך המוהל ואמר:
אם-כן, למה חינם תריבו? ממה-נפשכם קיראו לו גימפל. אלא מה? גימפל של מי, שלך או שלה? המתינו עד שיגדל הנער ויתברר הדבר מאליו: אם גנב יהיה, שמע-מינה גימפל שלך הוא, ואם שיכור יהיה – גימפל שלה הוא.
עיבוד נוסף
מספרים על זוג בעל ואשה תמימים שנכנסו לרב ובפיהם בשורה טובה, "נולד לנו בן בשעה טובה".
"מזל טוב! תזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים" – איחל להם הרב בקול נרגש.
אבל.. "כבוד הרב אולי יפתור לנו את העימות ביננו".
"מדוע עימות? ב"ה שמחה גדולה אצלכם!"
"איננו תמימי דעים לגבי השם שיינתן לבננו בברית המילה".
"אני מעוניינת שהבן ייקרא על שם אבי", אמרה האישה. הבעל מחרה אחריה, "גם אני מעוניין שיישא את שם אבי".
נו חשב הרב, הרי אפשר לצרף ולתת את שני השמות גם יחד, ופנה לאישה – "תאמרי לי בבקשה מה היה שם אביך?"
"משה".
"ומה שם אביך שאתה רוצה לבן?"
"משה".
"מצוין אמר הרב, אז מה מטריד אתכם?"
כן - אומרת האישה "אבל אבי היה צדיק ואילו אביו היה שיכור. בשום פנים לא אתן שהבן יגדל להיות כמותו. לכן אקרא לו על שם אבי הצדיק!"
הרב שניחן בפקחות מצא את הפשרה ואמר להם:
"אתם תקראו לו משה. בהמשך תשקיעו בו את החינוך הכי טוב שתוכלו להעניק לו.
לכשיגדל הוא זה שיקבע ויבחר בדוגמת מי הוא מעוניין להיות. לפי זה ייקבע השם שלו!"
קשרים
פרשת פנחס - אתה הוא זה שקובע את הייחוס שלך!
הרב יוחנן בוטמן, חדרה "מי אתה פנחס"? התריסו כנגדו קנטרנים למיניהם, שיצאת 'כאילו' להגן על חילול הקדושה והרגת נשיא מישראל. אין זה אלא כי דבקו בך 'גנים' אכזריים מיתרו סבך. נכון שחובה להגיב בחומרה על מעשה הנבלה שנעשתה בפרהסיה (בראש חוצות) אבל מי אתה שקמת לעשות לו דין? אינך ראוי לכך, סיכמו המתנגדים אליו.
באה התורה בתחילת פרשתנו 'פנחס' ומצהירה גלויות: "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". דעו לכם כי פנחס פעל כנדרש. דווקא בהיותו נכד לאהרן "אוהב שלום ורודף שלום" דאג והשכין שלום ושלווה בעת המהומה הגדולה שגבתה נפשות, כשזנו עם בנות מואב.
הן אמת שפנחס היו לו שני ייחוסים, מצד אמו 'יתרו' זה שבעברו פיטם עגלים לצורך עבודה זרה (ולאחר כך התגייר..) אבל בהחלט במהותו – נאמן לזרע אהרן (סבו מצד אביו) ופועל בדרכו לשלום וקירוב לבבות ללא גבולות ופשרות. כשיצטרך יידע גם להתעלות מעל כל שיקול סובייקטיבי כי טובת הכלל והפרט לנגד עיניו.
"הרשות נתונה לכל אדם להחליט באיזו דרך יבחר ללכת בה". על פי הרמב"ם.