פרשיות השבועות הללו, במדבר ונשא, עוסקות בספירת עם ישראל.
הקב"ה מורה למשה רבינו "שאו את ראש כל עדת בני ישראל .. לגולגלתם, מבן עשרים שנה ומעלה".
כשמתבוננים בפסוק זה מתעוררת תמיהה, הקב"ה אומר למשה רבינו "שאו את ראש בני ישראל", תרומם ותעלה את "ראש בני ישראל" את ה"ראש", את השכל וההבנה של עם ישראל, ולאן תרומם זאת - "לגולגלתם", לגולגולת, לעצם הגולגולת.
זו העליה שאליה המוח, משכן השכל, ה"ראש", צריך להגיע? להתעלות אל "לגולגלתם", לעצם המקיפה את המוח?
•
ההפטרה של פרשת נשא מספרת על לידתו של שמשון הגיבור, שמשון שהיה שופט, והוא נקרא על שמו של הקב"ה - "שמשון" מלשון "כי שמש ומגן הוי' אלוקים".
בתלמוד ירושלמי (סוטה א) דנה הגמרא לגבי התקופה ששמשון שפט את עם ישראל, והיא שואלת: כתוב אחד אומר "וישפוט את ישראל ארבעים שנה", וכתוב אחד אומר "והוא שפט את ישראל עשרים שנה"", הכיצד מסתדרים שני הפסוקים -
ומבארת הגמרא: "מלמד, שהיו הפלשתים יראים ממנו עשרים שנה לאחר מותו, כדרך שהיו יראים ממנו עשרים שנה בחייו".
למרות שחלפו עשרים שנה מפטירתו של שמשון, עדיין הוא שפט את ישראל, עד כדי כך שהפלשתים היו יראים ממנו עשרים שנה לאחר פטירתו.
הכלל הוא - "מעלין בקודש ואין מורידין", אין היגיון לומר שבעשרים השנים הראשונות לאחרי הסתלקותו הוא שפט את ישראל, ולאחר מכן הדבר פסק.
לגבי שמשון, היות ואחרי עשרים שנה הגיע שופט אחר, "ואין מלכות נוגעת בחברתה" - לכן פסקה תקופתו של שמשון והחלה תקופת השופט שאחריו.
אך כאשר מדובר על נשיא בישראל אשר "מי יתן לנו תמורתו", אזי לבטח אחרי עשרים שנה, רק "מעלין בקודש", ולאחרי עשרים שנה - הדבר הוא באופן נעלה יותר ויותר.
•
הגמרא במסכת בבא בתרא קובעת "ולמכור בנכסי אביו - עד שיהא בן עשרים". בן היורש את נכסי אביו, אמנם הוא יורש את כל רכוש האב מיד עם לידתו, אך "למכור בנכסי אביו", להיות בעלים בשלימות כדי לשאת ולתת בנכסים - הוא אינו יכול לעשות זאת לפני היותו בגיל עשרים.
הסיבה לכך היא, כי עד גיל עשרים, ה"מוחין" שלו אינם בשלימות, "עשרים שנה" - מסמל את שלימות המוחין. כפי שמובא לגבי שני חיי שרה אמנו: "ויהיו חיי שרה מאה שנה, ועשרים שנה, ושבע שנים", "שבע שנים" - מבטא את שלימות שבעת המידות, "עשרים שנה" - מסמל את שלימות המוחין, חכמה ובינה, ו"מאה שנה" - מסמל את שלימות ה"כתר", שמעל למוחין של האדם, "מאה" מסמל את המקיפים, את כח המסירות נפש.
•
כאשר מלאו עשרים שנה, כאשר התייגעו בתורה של הרבי עם המוחין במשך עשרים שנה, והגיעו עד לשלימות המוחין - כעת מגיע שלב חדש. "מעלין בקודש".
"שאו את ראש בני ישראל - לגולגלותם", יש לרומם ולהעלות את ה"ראש" של בני ישראל, את ההבנה שלהם, את שלימות ההבנה שלהם, את ה"עשרים שנה" שלהם - לגולגלותם, להעלות את הראש אל דבר שמקיף ומעל למוח, אל הגולגולת, המסמלת את הכתר הסובב ומעל המוח.
"שאו את ראש בני ישראל לגולגלותם - מבן עשרים שנה ומעלה". "ראש", הבנה - שייך עד עשרים שנה", אבל "מבן עשרים שנה ומעלה", כאשר מסיימים את התקופה של "עשרים שנה", אוחזים כבר בתקופה של "מבן עשרים שנה ומעלה" - אזי נדרשת עבודה חדשה, עבודה של מסירות נפש, עבודה של "לגולגלותם", עבודה של "כתר".
"מבן עשרים שנה ומעלה - כל יוצא צבא בישראל", כאשר נמצאים בתקופה של אחרי עשרים שנה, אזי נדרשת מסירת נפש של "יוצא צבא".
לא עובדים כעת רק לפי ה"שבע שנים", בהתאם לרגש. לא עובדים כעת רק לפי "עשרים שנה", בהתאם למוחין", אלא זה שלב של "מעלין בקודש", שלב של "מאה שנה", שלב של מסירת נפש - "כל יוצאי צבא בישראל".
כאשר מגיעה תקופה בה מסתיימת עשרים שנה, נדרש מאיתנו להיות "צבאות ה'", לעבוד מתוך מסירת נפש, ולהביא בפועל להקיצו ורננו שוכני עפר, תחיית המתים של משה ואהרן ואתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא,
"והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם, ויבנה בית המקדש במקומו ויקבץ נדחי וישראל - והוא משיח וודאי, בעגלא דידן בקרוב ממש".
(תמצית שיחה שישית, מוצש"ק יו"ד שבט ה'תש"ל)