להתייגע (רש"י "אם בחוקותי תלכו" - בחוקותי כו, ג)

על פי לקו"ש חי"ז שיחה א |בשיחה המקורית מופיעים עניינים נוספים שלא הובאו בדרשה - מומלץ לעיין במקור

פתיחה

פתחו את החומשים בפרק כו פסוק ג, עם תחילת הפרשה השניה שקראנו היום, ר' זונדל, קרא בבקשה:

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.

וכעת, ר' איסר, תקרא בבקשה את רש"י:

אם בחוקתי תלכו – יכול זה קיום המצות? כשהוא אומר "ואת מצותי תשמרו וגו'" – הרי קיום המצות אמור! הא מה אני מקיים "אם בחוקותי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה.

האם מישהו יוכל לומר לי מה מסביר רש"י?

[לשמוע את הקהל]

רש"י בא להבהיר טעות פשוטה: כל אחד שקורא "אם בחוקותי תלכו" מבין שהכוונה שאם נלך בחוקות ה', כלומר: אם נקיים את המצוות – אז נקבל את כל השכר שאמור בהמשך הפרשה. אבל זה פשוט לא נכון, כי את המצוות מזכירה התורה בהמשך הפסוק. אם ככה מה זה "בחוקותי תלכו"? – מחדש רש"י שהכוונה לא למצוות אלא לתורה.

השאלות

אלא שיש שתי בעיות לפחות עם ההסבר הזה:

א. מדוע "שתהיו עמלים בתורה" למה לא פשוט "שתלמדו תורה".

ב. לפי זה רש"י בא לפרש את המילה "בחוקותי", למה אם כן הוא מצטט בתחילת הפירוש שלו (במה שמכונה "הדיבור המתחיל") גם את המילה "תלכו" שאיננה רלוונטית?

הביאור

לימוד התורה הוא מצוה. זוהי עובדה פשוטה שאינה מצריכה ידע נרחב, שהרי גם ילד קטן מברך בכל בוקר "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה".

ואם כן, הפתרון שרש"י הביא שהמילה "בחוקותי" מדברת על תורה ולא על מצוות איננו פיתרון – שכן גם התורה היא מצוה, וגם היא נכללת במילים "ואת מצוותי תשמורו".

מכאן הבין רש"י שמדובר על משהו מיוחד בתורה, כזה שאיננו מצוה.

אז מה זה יכול להיות?

אם הכוונה ללימוד מרובה, ללמוד יותר – גם זה לא פיתרון. כי כמה שאדם למד הוא עדיין בתוך קיום המצוה של לימוד התורה: "והגית בו יומם ולילה". יהודי צריך ללמוד תורה בכל רגע פנוי, וזו בדיוק המצוה. אז לא יתכן שהפסוק מדבר על הוספה בלימוד.

••

הגאונות האדירה של אדמו"ר הזקן לא נתפסת בשכל בכלל. גדולי פולין אמרו כי קשה להאמין שילוד אשה כתב את השולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, ואמרה מפורסמת בפולין טענה שכשאדמו"ר הזקן כתב את הלכות מוקצה (סימן שח) עמדו לו בראש גידים בעובי של אצבע. הם לא ראו את אדמו"ר הזקן, אבל כשהם למדו את מה שהוא כתב, הם הגיעו למסקנא שכדי שבן אדם יוכל להגיע לכזו עמקות הוא מוכרח לאמץ את הראש ברמות בלתי נתפסות.

תלמידו המובהק של אדמו"ר הזקן היה כ"ק אדמו"ר הצמח צדק. גם הוא היה פוסק ענקי – כשבכל מרחבי מזרח אירופה הוא היה המשיב הגדול בתשובות הלכתיות, כשהוא מנתח נושאים דק דק, ופותר בעיות הלכתיות סבוכות מאין כמוהם.

כשהיה הרבי הצמח צדק צעיר, ביקש אדמו"ר הזקן לברכו שידיעת התורה תהיה אצלו בקלות. הצמח צדק – למרבה ההפתעה – לא הסכים לקבל את הברכה, והוא נימק: אני רוצה להתייגע בתורה. לימים הוא הצטער על כך ואמר, ללא ספק גם אחרי שהייתי מקבל את המתנה, היה על מה להתייגע.

בנו הצעיר של הצמח צדק, הוא הרבי המהר"ש. פעם הצמח צדק גילה שהרבי המהר"ש לומד תורה במהירות ומבין בצורה יוצאת דופן, אך הוא לא מתייגע, הכל בא לו כל כך בקלות שהכל הוא ידע. בהזדמנות דיבר הצמח צדק עם הרבי מהר"ש על המעלה העצומה של יגיעה בתורה – ומאז החל הרבי המהר"ש להתייגע בתורה, עד שנעשו כתמים על מצחו מגודל היגיעה. עד כדי כך, שהצמח צדק נאלץ לתת לו סדר אחר בלימוד, כדי שלא להזיק לו.

הדבר הזה "יגיעה בתורה" איננו חלק ממצוות תלמוד תורה. וזה מה שרש"י מסביר – איזה ענין בתורה לא כלול במצוות תלמוד תורה – "שתהיו עמלים בתורה". ולזה התכוונה התורה כשאמרה "אם בחקותי תלכו" – ההליכה וההתקדמות היא רק באמצעות היגיעה.

[בפיזיקה מכנית יש כלל, שאם אדם עומד עם משקל גדול ביד, ומזיע – הוא לא עובד. רק אם הוא מזיז את המשקל, הוא מתקדם – ואז הוא יוצר "עבודה". אותו הדבר בתורה. העמל מתבטא בהתקדמות].

ההוראה

בפנימיות התורה מוסבר ש"בחוקותי" זה מלשון חקיקה, כמו שחוקקים על אבן. והקב"ה מצווה אותנו לחקוק בלבותינו את התורה.

וגם זה מרומז ברש"י – כי אם רוצים שהתורה תחדור פנימה, תיחקק בנשמה, זה לא על ידי קריאת דבר תורה שבועי במקומון, או בסרטון חמוד בוואטסאפ. החקיקה הפנימית יכולה להיות רק אם ממש מתיישבים מול ספר, ולומדים, ולא מבינים, ואז כן מבינים – ללמוד תורה כמו שיהודי צריך ללמוד תורה.

ואז גם זוכים לכל הברכות שכתובות בפרשה.