הרגע שחידש את כל הרגעים (חסידי)

מספר הרב דוד שוחט:

בשנת תשי"ב (1952), אחרי שהתחלתי את לימודיי בישיבת חב"ד, זכיתי להיכנס לראשונה בחיי ליחידות עם הרבי. מה שאני זוכר בבירור מאותה יחידות ראשונה הוא המסר של עד כמה צריך להעריך ולייקר את החיים. "אל תתייחס אל החיים כדבר המובן מאליו", אמר לי הרבי. "בבוקר, כשאתה מתעורר, תן הודיה לקב"ה על כל מה שהעניק לך".

הוא המשיך ואמר שיש אנשים רבים שהולכים לישון בלילה, וכאשר הם מתעוררים בבוקר, הם מצפים למצוא את הנעליים שלהם לצד המיטה, במקום שבו הניחו אותם בליל אמש. תוך כדי שהם מתלבשים, הם מתחילים להתלונן על כך שמזג האוויר קר מדי, או חם מדי. למעשה, הם מעבירים ביקורת על הקב"ה, שכן, מי שולט במזג האוויר? במקום זאת, עליהם להכיר תודה על עצם היותם עדיין בחיים, על כך שרכושם עדיין ברשותם, על כך שיום חדש מתחיל ויש להם הזדמנות לעשות הרבה מעשים טובים. זה היה לקח שאותו לא אשכח לעולם.