רבי במאסר (חסידי)

את דממת הלילה שבו היתה שרויה העיירה ליאוזנה (שברוסיה הלבנה) קרעה לפתע מרכבה שחורה ומטילת-אימה שחלפה ברחובות העיירה ונעצרה ליד ביתו של הרבי הנערץ, רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל ה'תניא' וה'שולחן-ערוך', מייסד חסידות חב"ד ומנהיג כללי של התנועה החסידית ברוסיה ובליטא.

הבית הוקף על-ידי פלוגת שוטרים מזויינים והקצין שעמד בראשם נכנס אל הבית והודיע לרבי, כי מרגע זה הוא עצור בפקודתו של הצאר הרוסי.

כך החל מאסרו המפורסם של רבי שניאור זלמן מליאדי, בליל איסרו-חג של שמחת-תורה בשנת תקנ"ט (1798). צורת המאסר, ובעיקר הופעתה של המרכבה השחורה, שבה הובלו מורדים-במלכות, לא הותירו ספק באשר לחומרת הסכנה שבה היה הרבי שרוי.

העילה למאסר היתה, למרבה הצער והבושה, הלשנה של יהודים. אנשים שלא יכלו לשאת את התפשטותה והתרחבותה של החסידות, הלשינו בפני השלטונות על הרבי שהוא מורד-במלכות. הם ניצלו את העובדה שהרבי אוסף כספים ומשגרם לארץ-ישראל כדי לחזק את היישוב היהודי שם, וטענו בפני השלטונות, כי למעשה מגיעים הכספים לשילטון הטורקי, שהיה באותם ימים ביריבות עם רוסיה. פירוש ההלשנה היה, שהרבי חותר תחת המדינה ומחזק את אויביה.

בשל האשמה זו, וכמה האשמות נוספות, הובל הרבי לעיר-הבירה פטרבורג ונכלא בבית-הסוהר "מבצר פטרופבלוסקי", מטיל-האימה. הוא נחקר ארוכות על כל הטענות וההלשנות שטופלו עליו והצליח בסופו של דבר להרשים את החוקרים בכנותו ובטוהר-לבבו.

53 ימים (בדיוק כמנין נ"ג פרקי ספר ה'תניא' שחיבר) ישב הרבי במאסר. ביום שלישי, י"ט בכסלו, שוחרר ממאסרו ויום זה נהפך ל"חג הגאולה" שנחגג מדי שנה בשמחה גדולה תוך כדי קבלת החלטות טובות אודות לימוד תורת החסידות והליכה בדרכי החסידות.

מה השעה?

חוקריו של הרבי כלאוהו פעם בחדר תת-קרקעי שאור היום לא הגיע אליו והשאירו בו אור מלאכותי באורח קבע. הם רצו לדעת אם יצליח הרבי לשמור בתנאים אלה על מושגי היום והלילה.

יום אחד, בשעה שתיים בצהריים, שאלוהו מדוע אינו הולך לישון כשהשעה היא לאחר חצות הלילה. הרבי השיבם, כי השעה היא שתיים וחמש דקות בצהריים.

הם השתוממו ושאלוהו כיצד הוא יודע את השעה. הרבי השיב, שבכל שעה מתחלפים הצירופים העליונים של האור האלוקי וכך הוא יודע תמיד מהי השעה.

כשהצאר נכנס

השמועות על חכמתו הרבה של הרבי הגיעו עד הצאר הרוסי ועוררו בליבו סקרנות לפגוש את האיש שהכל סיפרו עליו נפלאות. מה עשה? הוא לבש בגדים של חוקר ונכנס אל תאו של הרבי כאילו הוא אחד החוקרים.

לתדהמתו קם הרבי מייד עם כניסתו וחלק לו כבוד מלכות. "למה תחלוק לי כבוד מלכות כשאין אני המלך?" ניסה הצאר להעלים את זהותו. "ברור לי שאתה הקיסר", השיבו הרבי, "שכן חכמינו אמרו, ש'מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע', ומייד כשנכנסת לכאן הרגשתי בנפשי יראה ופחד שלא חשתי כמותם גם כשנכנסו לחדרי שרים. לכן ברור לי שאתה הקיסר".

כך נוכח גם הקיסר, שהרבי הוא איש אלוקי.

התגלות מעולם האמת

בשעה שישב רבי שניאור זלמן מליאדי בבית-הסוהר ניגלו אליו הבעש"ט והמגיד ממזריטש.

שאלם רבינו: "מה פשעי ומה חטאתי? מה תובעים ממני?"

אמרו לו: "נתחזק עליך הקיטרוג בשמים על שיטתך לגלות דברי חסידות בריבוי".

שאלם הרבי: "ומה עלי לעשות כשאצא מהכלא – האם אפסיק לומר חסידות?"

השיבו לו: "כיון שהתחלת אל תפסיק. ואדרבה, לאחר שתשתחרר אמור יותר חסידות".

וכך היה, לאחר שיחרורו החל רבי שניאור זלמן לבאר חסידות בהרחבה. הוא הוסיף בזמני אמירת החסידות וגם מאמריו היו ארוכים יותר, מוסברים יותר ומובנים גם לאנשים פשוטים. אז החל להתבצע באמת ה"לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".