הדבר היה בליל- שבת חורפי וסגרירי, בעיר האג שבהולנד. אהרן סופר, סוחר השטיחים הגדול והמכובד, הסב עם משפחתו סביב שולחן-השבת המפואר, הערוך בטוב-טעם. זה עתה סיימו המסובים את אכילת המנה הראשונה וצלילי זמירות-שבת מילאו את חלל החדר המרווח, כאשר נכנסה לפתע המשרתת והודיעה, כי פקיד בכיר מחצר המלכות מבקש לשוחח עם בעל-הבית "אני מתנצל על ההפרעה", אמר הפקיד בהיכנסו אל החדר. "יש בידי הזמנה למספר שטיחים עבור הנסיך הנדריק, הזקוק להם באורח דחוף להצגה חגיגית שעתידה להתקיים בעוד שעות מספר בארמונו". פניו של בעל-הבית הרצינו. "אני מצטער מאוד", אמר, "בגלל קדושת השבת לא אוכל למלא את הבקשה. לא אוכל לעסוק במשא-ומתן ביום שבת-קודש". השליח החמיץ את פניו באכזבה ועזב את הבית. פניו של אהרן סופר נשארו שלוות והמשפחה שבה לשיר את זמירות-השבת. חלפה כמחצית השעה ושליחו של הנסיך הופיע בשנית. "הוד מעלתו מבקש מאוד לשלוח לו את השטיחים", אמר. "אין להשיגם בשום חנות אחרת ובלעדיהם תשתבש כל התוכנית של הערב". "צר לי מאוד", השיב בעל-הבית, "אך אין לי שום אפשרות למלא את הבקשה בשל קדושת השבת.בקש נא בשמי את סליחת הנסיך". הפקיד קמץ את שפתיו בכעס עצור ויצא מהבית. המשפחה המשיכה בסעודת השבת, כשהכל משתדלים להסיח את דעתם מהפרשה. אך סיימו לברך את ברכת-המזון שב השליח בשלישית ובידו מכתב בכתב-ידו של הנסיך בזו הלשון: "אדוני היקר! אני זקוק בדחיפות רבה לשטיחים שביקשתי. אם יש צורך, אשלם בעדם מחיר כפול ומשולש. שקול נא היטב את העניין. הלא תוכל לנחש בעצמך את התוצאות מסירובך למלא את בקשתי הדחופה". אהרן סופר קרא את המכתב ואחר כך אמר לפקיד בשלווה ובלא כל התרגשות: "מפני קדושת השבת לא אוכל לענות להוד-מעלתו בכתב. הואל נא בטובך למסור לו, שאמנם הוא שליט רם ונכבד ומחובתי לציית לו, אבל הקדוש-ברוך-הוא מלך מלכי המלכים והוא ציווה עלי שלא לעסוק במסחר בשבת. צר לי מאוד להפסיד לקוח חשוב ונעלה כהוד מעלתו, אולם אין בידי ברירה אחרת". עם צאתו של השליח השתררה בבית מבוכה. הבנים המבוגרים, שהיו פעילים בעסק, ניסו לומר שאולי היה כדאי לשלוח את השטיחים מבלי לציין מחיר. כדי לא להפסיד לקוח כה חשוב כמו הנסיך. אך הסבתא הישישה השתיקה אותם ואמרה בתוקף: "הסו ילדים! אביכם נהג בדיוק כפי שיהודי צריך לנהוג. עלינו לשמוח שעמדנו בנסיון וניתנה לנו הזדמנות להקריב קרבן עבור תורתנו הקדושה. נבטח בה' שיוסיף לתת לנו את ברכתו". במוצאי השבת קיבל אהרן סופר הזמנה רשמית, להתייצב בפני הנסיך ביום שני בבוקר, בשעה עשר בדיוק. ביום שני בשעה היעודה, נכנס היהודי ללישכתו של הנסיך, כשהוא משתדל להסתיר את מבוכתו וחרדת ליבו. למראה הפתעתו קיבלו הנסיך במאור-פנים ובידידות רבה ואמר לו: "ידידי היקר, אני מבקש את סליחתך על אי-הנעימות שגרמתי לך בליל-שבת. באותו לילה ביקר אצלי ברון ידוע ושוחחנו על נושאים שונים, עד שנתגלגלה השיחה אודות היהודים. הברון טען, שהיהודים מוכנים לעשות הכל בעד בצע כסף, ואילו אני חלקתי על דיעה זו. החלטנו איפוא, להעמיד אותך במבחן. אני שמח מאוד שעמדת יפה במבחן והוכחת את צדקתי וחיזקת את דעתי הטובה על היהודים. אנו, בית-המלוכה בהולנד, יודעים מזמן שהיהודים נמנים עם אזרחיה הטובים והנאמנים של המדינה. אין צורך לומר, שאמשיך לקנות בחנותך את כל צרכי וגם אשתדל להמליץ עליך בפני הוד מלכותו".
כעבור שבועות אחדים קיבל אהרן סופר תעודה רשמית, שהיקנתה לו מעמד של ספק בית המלכות; וכל ימיו היה אומר, שכל עושרו וכבודו לא באו אלא בזכות השבת.