"מה אוכל לעשות למענך בתמורה לנדיבותך?", שאל רבי ישראל 'בעל-שם-טוב' (שיום פטירתו חל בחג השבועות) את אביגדור, היהודי העשיר, שתרם זה עתה סכום נכבד לחלוקה בין העניים. "או, לא -כלום", ענה אביגדור. "יש לי כול, כסף, נכסים. לא חסר לי דבר". "ברכה?", הציע הבעל-שם-טוב, שלבו התחמץ לנוכח גאוותו ויהירותו של העומד מולו. עניו מאוד ושפל רוח היה הרבי, ולימד את תלמידיו לסגל לעצמם מידות אלו. "אינני זקוק לברכות", ענה אביגדור בביטול. "עשיר אני, בעל משפחה טובה, למה לי ברכה?" הביט בו הבעל-שם-טוב בעיניו החודרות ואמר: "נו, אם אין לי במה לסייע לך, אולי תוכל אתה לעשות לי טובה קטנה. ברצוני לשגר מכתב למנהל ועד גמילות-חסד בעיר ברודי, ר' צדוק, ואבקשך למסור לו את המכתב". העשיר הסכים, כמובן, לבקשה ובו-במקום שלף הבעל-שם-טוב עט ונייר, כתב את מכתבו, הכניסו למעטפה, ומסרה בידי אביגדור. אביגדור תחב את המעטפה לכיס מיקטרונו, וכעבור רגע שכח על קיומה. את ר' צדוק לא הכיר, מצוות הרבי לא יקרה בעיניו יתר על המידה, ובעת הגיעו לביתו, פרח עניין השליחות מזכרונו כליל. זמן רב עבר מאותו ביקור אצל הצדיק. שש-עשרה שנים חלפו. וכמה תהפוכות התחוללו מני אז ועד היום... אביגדור, שהיה אז עשיר יהיר ורברבן, הינהו כיום עני ואביון. עסקיו הדרדרו עם השנים. הוא עשה עיסקות כושלות בזו אחר זו, ולא עבר זמן רב והוא נותר בעירום ובחוסר-כול. הנה עתה עומד הוא למשכן אחד מבגדיו על-מנת להשיג כסף ולקנות דברי מאכל לילדיו. בודק הוא אם נותר דבר-מה בכיסים, לפני שיוציא את המקטורן למכירה. אכן, חיפושיו לא היו לריק - אוחז הוא בידו מעטפה שברגע הראשון לא הבין מה היא עושה אצלו. הוא הביט בה וראה שהיא נושאת את המען "ר' צדוק". רגש בושה עמוק מילא את אביגדור. כזה חוסר-אחריות ואי-ציות לשליחות! זכרון התנהגותו אז, במחיצת הצדיק, עשה את בשרו חידודין-חידודין. אפילו ברכה לא רצה אז לקבל, "לא חסר לי דבר"!... "את הנעשה אין להשיב", הרהר בלבו, "לפחות עתה אמסור את המעטפה". במהירות יצא את ביתו, כשהוא חושב על הגיחוך שבמסירת מכתב לאחר 16 שנה. בדרכו פוגש הוא את אחד ממכריו ושואלו, אם ידוע לו מיהו ר' צדוק והיכן ניתן למצאו. "ודאי", השיב האיש בהתלהבות. "בר-מזל הוא ר' צדוק. היום נבחר לכהן כראש ועד גמילות-חסד ומצוי הוא עתה בבית-המדרש. כל העניים משחרים היום לפיתחו". משהתעניין אביגדור אצל בן-שיחו מיהו אותו ר' צדוק, נודע לו, כי שנים רבות עסק בתיקון בגדים והתפרנס בצמצום. הנהגתו היתה תמיד בצניעות ובענווה. לאחרונה החל המזל מאיר לו פנים. הפריץ בעצמו העסיקו בתפירת בגדי שרד ושילם לו בעין יפה, מה גם שהוזמנו אצלו 5,000 חליפות מדים לחיילי הצבא, אף זו עבודה ששכרה בצידה. ברם, עושרו של ר' צדוק לא פגם במידותיו הטובות. הליכותיו נשארו כמקודם. הוא נשאר אותו יהודי חביב, צנוע ועניו. והיום - רק היום בבוקר - נבחר לראש ועד גמילות-חסד. העניין החל להיות מוזר. אם רק היום נבחר ר' צדוק הזה לראש ועד גמילות-חסד, כיצד הכתיר אותו הבעל-שם-טוב בתואר זה לפני 16 שנה? אביגדור האיץ את צעדיו לבית-המדרש. בפגשו את ר' צדוק מיהר למסור לו את המכתב, כשהוא מקדים ומספר את כל האמת בדבר העיכוב. יחדיו קראו את דברי הרבי: "מוסר כתב זה היה עשיר מאוד, אך עתה הוא עני מרוד" - כותב הבעל-שם-טוב - "הוא שילם די והותר על התנהגותו ועתה אין לו מאומה לפרנסת בני ביתו. מכיוון שנבחרת היום לוועד גמילות-חסד, עשה נא ככל יכולתך לסייע לו להתחיל מחדש. אביגדור יצליח בעסקיו ובפעם זו יהיה ראוי לעושר. וזה לך האות לאמיתות הדבר: אשתך מצפה ללידה, ואומר אני, כי תלד בן-זכר למזל-טוב". טרם כילו את קריאת המכתב המפתיע, והמשרת נכנס ומכריז: "מזל-טוב! מזל- טוב ר' צדוק! בן זכר נולד לך!"...