היה זה בימים הסמוכים לחג-הפסח. בביתו של אחד משליחי חב"ד באירופה צלצל הטלפון. על הקו היה מזכירו של הרבי מליובאוויטש. "הרבי מבקש שתיקח עמך שלוש מצות ותמסור אותן ליהודי שנמצא בכפר פלוני בהולנד", זו היתה ההודעה שמסר המזכיר לשליח. כשהרבי מבקש דבר-מה – אין שמחה גדולה יותר לחסיד מאשר לבצע את הבקשה. החסיד גם לא שואל, אם כדאי בשביל יהודי אחד בכפר נידח בהולנד לעזוב את הבית לפני פסח ולנסוע עד הכפר שבו הוא גר. אם הרבי ביקש, כנראה שהדבר נחוץ וחשוב. לקח החסיד את המצות ויצא לדרך. הוא הגיע אל הכפר והתחיל לשאול על היהודי שמתגורר בו. למרבה פליאתו משכו כל הנשאלים בכתפיהם והשיבו, שבכפר הזה אין יהודים. החסיד התחיל לעבור מבית לבית ולשאול איפה נמצא כאן יהודי, אולם בכל הבתים קיבל אותה תשובה: בכפר הזה אין יהודים. מישהו אחר היה מחליט שכנראה נפלה כאן טעות. ברם, בדעתו של החסיד לא עלתה כלל וכלל מחשבה מעין זזו. אין טעויות בדברים כאלה. חייב להימצא בכפר יהודי שעבורו נועדו המצות. אלא מה? יכול להיות שהוא מסתיר את יהדותו. אין דבר, בעקשנות ובנחישות-דעת נגיע אליו. וכך המשיך החסיד לעבור מאחד לשני ולחקור אם מישהו מתושבי הכפר הוא יהודי, או לפחות ממוצא יהודי. אולם כל מאמציו העלו חרס ובינתים ירד הערב. החליט החסיד ללון בכפר ולחדש למחרת בבוקר את החיפושים אחר היהודי שחייב להימצא בכפר. בבוקר, בשעת התפילה, ביקש החסיד מהקב"ה שיסייע לו לבצע את שליחותו ולמצוא את היהודי. התפילה נסכה בו ביטחון וכך יצא שוב לשוטט בשבילי הכפר בחיפושיו אחר יהודי. שעות אחדות חלפו בשיחות עם אנשים שונים – ולשוא. ולבסוף, בשיחה עם תושב זקן, גירד הלה בראשו ואמר: "אה, אתה מחפש יהודי? נדמה לי שהטבח של המסעדה הוא במקורו יהודי". החסיד מיהר אל המסעדה וביקש לראות מיד את הטבח. האיש יצא לקראתו ולמראה החסיד קפא בתחילה במקומו, ואחר מכן נפל על צווארו בבכי חסר-מעצורים. החסיד חש שיש דברים בגו והמתין עד שהאיש יירגע. "שמע...אני לא מאמין... זה חלום", מילמלו שפתיו. כשנרגע מעט החל לספר: נולדתי בכפר הזה כיהודי והיתה כאן קהילה יהודית קטנה, אך נאמנה. כשהייתי ילד צעיר פרצה מלחמת-העולם השניה וכל בני-משפחתי, ילד עם שאר יהודיי הכפר הושמדו בשואה. נותרתי בודד בעולם. חיי ניצלו הודות לאחד התושבים שהסתירני בביתו. "השתדלתי להסתיר את מצואי היהודי, ושמחתי לגלות עם השנים, שהתושבים אכן שוכחים את עןובדת יהודתי. בסתר המשכתי לקיים מצוות אחדות שזכרתי, השתדלתי לשמור על השבת, לאכול כשר, להתפלל כל יום לה'". "כך חלפו עלי השנים. זה כ-30 שנה אני עובד במסעדה זו. אשה לא נשאתי, משום שאין כאן יהודים, אין לי קשרים מיוחדים עם שכניי, שכן איני יכול לאכול בבתיהם, חיי חלפו מתוך בדידות גדולה".
"בתקופה האחרונה התחלתי להרגיש מועקה גוברת והולכת, כמה זמן אפשר להמשיך לחיות כך, לבד? ביום ראשון הולכים הכול לכנסיה ואילו אני נשאר בבית, בודד. לכולם יש אשה וילדים, ואילו אני הולך ערירי". "יום אחד, היה זה לפני שבועיים בדיוק, נשברתי ופניתי אל הקב"ה במרירות: 'ריבונו של עולם, איני יכול להמשיך כך, אם אתה רוצה שאמשיך להיות יהודי, אנא, תן לי אות כלשהו, תן לי רמז שיעזור לי להישאר יהודי. אם תוך שבועיים לא אקבל ממך שום אות כזה – אלך אל הכומר ואמיר את דתי'..." "חלף, יום ועוד יום" מספר היהודי כשדמעות זולגות מעיניו, "ואין שום חדש. מדי ערב הייתי מרטיב את הכר בדמעות על עוד יום שעבר מבלי שיגיע אלי שום אות. רציתי בכל ליבי להישאר יהודי ולא יכולתי להסתגל למחשבה, שיכולים לעבור השבועיים ואיאלץ להתכחש ליהדותי. "אתמול היה היום שלפני האחרון, אינך יכול לתאר לעצמך מה עבר עלי בלילה הזה. בכיתי כמעט כל הלילה, ורק לפנות-בוקר נרדמתי מעט. היה ברור לי שזהו זה, שהיום איאלץ להמיר את דתי. ופתאום הגעת אתה, ממש כמלאך מושיע!" החסיד שמע את הסיפור בהתרגשות עזה. פתאום הבין מדוע שלחו הרבי אל היהודי הנידח הזה, כדי למסור לו שלוש מצות... סיפור זה אירע לפני שנים לא רבות בחודש ניסן תשל"ו.