הוא היה מלמד יהודי עני, שהתגולל שנים רבות בעיירות השונות, לימד ילדים ומבוגרים וצירף פרוטה לפרוטה, כדי שיוכל להשיא את בתו.
הגיעה שעתו של מלמד זה לנסוע הביתה לפראג, שם חיכו לו אשתו וילדיו בכליון עיניים. מאותו מקום בו היה המלמד שלנו באחרונה, עמד לנסוע לפראג סוחר יין עשיר, שהוביל לעיר מטען גדול של חביות יין כשר לפסח. המלמד, שרצה לחסוך את הוצאות הנסיעה, פנה אל הסוחר וביקשו לקחתו עמו. תמורת זה הציע לו לשמש משגיח על היין. הסוחר הסכים להצעה והם יצאו לדרך.
ביום שישי ערב שבת, עצר הסוחר את השיירה, ליד פונדק יהודי שניצב על אם הדרך. המלמד לא רצה לסמוך על אף אחד בקשר לרכושו. מה עשה? הלך והחביא את ארנקו המלא כסף בין החביות שהיו על העגלה. הוא חשב לתומו, כי איש לא ראה אותו כאשר החביא את הכסף.
במוצאי-שבת, מיד אחרי ההבדלה, יצא המלמד לחצר כדי לקחת את ארנקו, היה היה סמוך ובטוח כי ימצא את הארנק במקום שבו החביא אותו, אולם שוד ושבר! הוא מצא את הארנק... ריק כמעט לחלוטין. רק אי-אילו פרוטות השתקשקו בתחתית הארנק, כאילו רצה הגנב לתת לו נדבה...
למלמד המסכן לא היה ספק, כי הסוחר העשיר הוא שגנב את כספו. מן הסתם לא יכול היה לעמוד בנסיון, משראה את ארנק הכסף מוטל כאבן שאין לה הופכין. ברגע הראשון רצה המלמד להתפרץ בצעקה אדירה: "גנבו את כספי, שחטו אותי, הצילו!" אולם הוא השתלט על עצמו ועל עצביו. בצעקות ובכוח ודאי שלא ישיג מאומה. בצעדים מתונים חזר איפוא לפונדק, ניגש אל הסוחר ובקול שקט ביקשו להיכנס לרגע לחדר צדדי, כי הוא צריך לדבר עמו בארבע עיניים. הסוחר קם ונכנס לחדר קטן, בו לא היה איש מלבד השניים. המלמד פתח בלי הקדמות יתירות והחל מבקשו: "אני צריך לחתן את בתי... זה היה כל רכושי... שנים עבדתי קשה מאוד... רחם נא...".
הסוחר העמיד פנים, כמי שאינו מבין דבר וחצי דבר. "אינני מבין אותך" – אמר למלמד – "מה אתה רוצה ממני, נדבה? למה לא? הכנסת כלה, הרי זו מצוה גדולה, אולם מה אתה עושה כאן הצגות, מה הסודיות הזאת...?". המלמד נשאר דומם, כאילו נעתקו המילים מפיו. לאחר שהתאושש אמר לסוחר: "לא מתנות אני מבקש ולא נדבות, אלא את הכסף שלי, את כספי! רחם נא עלי והחזר לי את כספי!" "משוגע אתה, או יצאת מדעתך?" – צעק הסוחר אל המלמד האומלל – "כיצד זה עולה בדעתך להאשים אותי בגניבה, אותי? האני אגנוב את פרוטותיך העלובות?! אתה מדבר מתוך חום, ידידי!..." והוא תחב לידי המלמד מטבע של זהב ויצא את החדר. שוב לא דיבר המלמד עם הסוחר על אודות הכסף שנגנב. הוא הבין, שאם לא הצליח לרכך את לבו בבקשות ותחנונים, הרי שבדברי ריב ומצה ודאי שלא יצליח.
כאשר הגיעו לפראג, רץ המלמד ישר אל הרב וסיפר לו את כל העניין. הרב שקע בהרהורים. לפי דבריו היה הרב משוכנע, כי אכן הסוחר הוא שלקח את הכסף, אולם כיצד מביאים אותו לידי כך שיודה במעשה ויחזיר את הגניבה? "חכה נא כאן זמן מה", אמר הרב למלמד. "סוחר היין יבוא אלי כדי שאתן לו הכשר על היין, נראה מה נוכל לעשות בענין זה. אל תתייאש, ה' יתברך ישלח עזרתו...". לא עבר זמן רב וסוחר היין נכנס אל הרב, תחילה נתן תרומה נאה למעות חיטין, עבור עניי העיר, אחר כך עבר לדבר בעניינו וביקש מהרב הכשר ליין שלו. "אני מוכרח לומר לך, כי הפעם התעוררה שאלה מסויימת בקשר לכשרותו של היין שלך", השיב הרב בניחותא לסוחר היין.
"מה העניינים רבי, מה כאן השאלה?" – שאל הסוחר המופתע. "השאלה היא, לפי מה שאומר המשגיח שלך, שהוא הטמין בין החביות ארנק עם כסף והוא נגנב, רחמנא ליצלן..." "האם כבוד הרב חושד בי בגניבה" – שאל הסוחר בכעס עצור. "חלילה, חלילה!" – השיבו הרב – "יהודי אינו גנב, ובפרט סוחר מכובד כמוך, אולם דא עקא, אם אתה לא לקחת, או יותר נכון, לא לווית את הכסף, הרי יוצא שמישהו אחר לקחו ומן הסתם היה המישהו הזה גוי... אם כן, אם גוי יכול היה להסתובב בין חביות היין, הרי מתעוררת השאלה של יין נסך, שכל השנה אסור בשתיה וכן גם בפסח. נדמה לי כי עלי לאסור את היין"... "רבי" – אמר הסוחר, נבוך ומבוייש – "אני מודה ומתוודה, כי לקחתי את הכסף של המלמד". באומרו זאת, הניח הסוחר את כספו של המלמד העני על השולחן. "העניין עדיין איננו פשוט כל כך", ענה הרב. "אתה הלא נוגע בדבר, מאין לי הביטחון שלא לקחת על עצמך את אשמת הגניבה, רק כדי להיפטר מהחשש של יין נסך?" "רבי, אני נשבע לך כי אני, אני בעצמי, לקחתי את הכסף של המלמד. היין כשר במאה אחוז! רבי, אל תעשני אומלל!" הרב שקע בהרהורים. לאחר מכן אמר לסוחר: "אני מוכרח לומר לך, כי אינני יכול לסמוך לגמרי על דבריך..." "רבי, הורה לי דרך תשובה!" זעק הסוחר במר-ליבו. "טוב" – אמר הרב – "אם כן, ראשית, עליך לפצות את המלמד על הצער שגרמת לו. עליך להתחלק עמו ברווחים שיהיו לך ממכירת היין. זו תהיה, תשובה בשבילך וכן תהיה לך הזכות שעזרת להשיא בת טובים, אם תקבל על עצמך תנאי זה, מוכן אני לתת הכשר על היין שלך". הפסח הזה היה באמת פסח כשר ושמח למלמד העני ולבני ביתו...