ביום קיץ להוט אחד השכים רבי לוי יצחק מברדיצ'וב להתפלל בשעה מוקדמת מהרגיל. כאשר סיים את תפילתו, קרא לאחדים מתלמידיו הנאמנים, ציווה לרתום את הסוסים לעגלה והורה לעגלון לנסוע לאחד היישובים שבשמו נקב. לאחר נסיעה של שעות מספר הגיעו ליער. רבי לוי יצחק אמר לבעל העגלה לתת לסוסים לאכול ולשחרר אותם, שינוחו כל צרכם. בינתיים הוא עצמו נכנס לעובי היער ומיד נשמעו קולות ערבים של פרקי תהילים, אותם הוא קרא במנגינת שובת-נפש. כעבור שעתיים חזר הרבי אל העגלה וציווה לנסוע הלאה. בהגיעם לישוב, הראה הרבי על אחד הבתים ואמר לבעל העגלה לעצור לידו. כשנעצרה העגלה, ביקש הרבי מהעגלון להיכנס לבית ולהודיע, כי הרב מברדיצ'וב עובר כאן בדרכו והוא מבקש רשות להיכנס לבית ולהתפלל בו. טרם הספיק העגלון לרדת מן העגלה כדי לבצע את פקודת הרבי, ומהבית יצא במרוצה אדם גבוה בגיל העמידה, בעל-גוף, גלוי ראש ובעל שערות מקורזלות, מגולח, שפם-אדירים שחור מקשט את פניו. האיש היה לבוש בהידור, כמו גנרל בדימוס, חגור חגורת עור רחבה, שלימינו תלוי אקדח, ולשמאלה – חרב. האיש היה אדום מכעס ועיניו היו מוצפות כעיני שיכור. הוא יצא ופתח בצעקה אדירה על האורחים הבלתי קרואים. ברגע שהאיש החל לצעוק, פרץ מתוך הבית כלב גדול, שחור, והחל נובח בקולי-קולות, כשהוא מאיים להתנפל על הסוסים. העגלון נבהל כל כך, שלא היה מסוגל להוציא הגה מפיו. אולם רבי לוי יצחק, ששמר על קור רוחו, התרומם מעל מושבו, כמי שמתכונן לרדת מהעגלה. באותו רגע שלף הפריץ את אקדחו והחל יורה בכיוון העגלה, אולם למרבה תימהונו לא פעל האקדח והכדורים לא נפלטו ממנו. זה הגביר את כעסו של הפריץ והוא הרים את האקדח כדי לראות מה קרה לו. הוא ירה יריה אחת באויר והאקדח היה בסדר גמור. אולם, כאשר כיוון אותו שוב כלפי העגלה, שוב נתקעו הכדורים והוא העלה חרס בידו. מרוב כעס החל הפריץ לנענע את האקדח ולפתע נפלטו שני כדורים בזה אחר זה, פגעו בכלבו האהוב והרג אותו. זה בלבל לגמרי את עשתונותיו של הפריץ, שנשאר עומד על עומדו כמי שכפאו שד. בשלב זה ניגש אליו אחד התלמידים ואמר לו, כי הנה הצדיק המפורסם הרב של ברדיצ'וב, עובר כאן בדרכו והוא מבקש רשות להכינס הביתה, כדי להתפלל מנחה. בשומעו את שמו של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, שהיה מפורסם ונערץ בכל הסביבה, גם אצל לא-יהודים, שינה הפריץ את טעמו והשיב, כי אפשר להכנס הביתה להתפלל. היהודים בכפרי הסביבה שמעו כי הרב מברדיצ'וב נמצא בקרבת מקום והחלו נוהרים אל ביתו של הפריץ, כשהם לבושים בגדי חג ומבקשים לראות את הצדיק. בהגיעם למקום, כבר עמדה השמש לשקוע. בינתיים שכח הפריץ את שנאתו הגדולה ליהודים והוא שמח עם כל האורחים שבאו לביתו עד כדי כך, שציווה לכבדם במשקה, בירה, דג מלוח ומיני פירות. בינתיים הגיע זמן תפילת ערבית ורבי לוי יצחק בכבודו ובעצמו עבר לפני התיבה. לפני שהתחיל לומר 'והוא רחום יכפר עוון', החל הרבי לזמזם ניגון ערב, קודם בקול חרישי ואחר כך בקול גובר והולך, בשמחה ובהתלהבות שגרפה עימה את כל השומעים. יותר מכולם הושפע מהניגון הערב הפריץ עצמו. וכאשר רבי לוי יצחק סיים את הניגון והתחיל לומר "והוא רחום יכפר עוון", לא יכול היה הפריץ עוד להתאפק ונפל מלוא קומתו ארצה, כשהוא ממרר בבכי קולני, שהרעיד את כל שמועיו. רק עכשיו הבינו התלמידים, שכל עצם נסיעתו של רבם היתה מכוונת להציל את נשמתו של הפריץ, שכנראה היה פעם יהודי. בתום תפילת ערבית נעלם הפריץ לשעות מספר ולאחר שחזר והופיע היו עיניו נפוחות מבכי. באידיש-גרמנית רצוצה, שעירבב בה מילים פולניות, אמר לתלמידים וליהודים הרבי שבאו אל ביתו, שלא יפחדו ולא יתרחקו ממנו. הוא סיפר להם, כי נולד יהודי, אולם בנעוריו התחבר עם חברה לא יהודית ולאחר מכן התגייס לצבא והגיע לדרגה גבוהה, בתור חבר במשמר האישי של המלך. הוא התרחק מהיהודים והיהדות עד כדי כך, ששכח את מוצאו היהודי. ולא זו בלבד, אלא שהחל שונא את היהודים כגוי אמיתי ושמחתו הגדולה היתה, כאשר יכול היה להרע להם. עתה, בראותו את רבי לוי יצחק, נתעוררה בליבו הנקודה היהודית, והוא גמר אומר לחזור ולהיות יהודי בכל ליבו ובכל נפשו. כשדמעות זולגות מעיניו ביקש מהתלמידים שיורו לו את הדרך כיצד ומה עליו לעשות כדי לחזור בתשובה. הוא גם ביקשם לדבר עם הצדיק ולבקשו שיסייע בידו להיות בעל תשובה. רבי לוי יצחק היה בשעה זו סגור ומסוגר בחדרו ואי אפשר היה לדבר איתו. למחרת בבוקר, בתום התפילה, נכנס אליו הפריץ ועשה במחיצת הרבי שעה ארוכה. לאחר מכן פקד רבי לוי יצחק לרתום את הסוסים, כדי לנסוע הביתה. כעבור זמן קצר מכר הפריץ את כל רכושו ואחוזותיו ונעלם מן המקום. איש לא ידע לאן הלך ומה קרה איתו. רק הצדיק מברדיצ'ב ואחדים מתלמידיו הנבחרים ידעו, כי הפריץ לשעבר התיישב בברדיצ'ב, חזר בתשובה ונהיה יהודי שומר תורה ומצוות בכל ליבו ונפשו.