מרדכי, או כפי שקראו לו הכול - מוטל, כבר עבר זה מכבר את השלב של "בן שמונה עשרה לחופה". הוא יושב בישיבה, שוקד על לימוד התורה, מתמיד גדול. השנים הנוקפות במהירות אינן מטרידות אותו. אולם ראש-הישיבה לא שבע נחת מאדישותו: "לך לחפש לך בת-זוג וה' יהיה בעזרך", ציווהו רבו.
מוטל יצא אל העולם. נדד מכפר לכפר ומעיר לעיר. הוא לא ידע אפילו איך להתחיל לחפש לעצמו שידוך. בחור עני וחסר אמצעים, מי יחפוץ בו?
בדרכו עבר בעיירה אחת והתדפק על דלתו של בית גדול ומפואר, שחזותו העידה בו כי בית עשירים הוא. בעלי-הבית היו מחוץ לעיר והמשרתת פתחה לו את הדלת. היא הבחינה כי רעב הוא ההלך הזר, והזמינה אותו ברוחב-לב למטבח, לשבור את רעבונו.
במטבח שהו באותה שעה כמה משרתים ומשרתות. מטבע הדברים שררה שם אווירה עליזה. רוחם של העובדים הייתה טובה עליהם והם הרבו להתבדח ולהתלוצץ. הם פתחו בשיחה עם האורח ועד מהרה גילו, שהבחור שלפניהם הוא תמים בתכלית.
אחד מהם חמד לו לצון: "האם אתה נשוי ובעל משפחה, או שמא רווק אתה עדיין, מוטל?", שאל אותו. כששמע את התשובה המשיך בתעלולו. "נו, אולי תהיה מוכן להשתדך?", שאלו ברצינות מעושה. "מדוע לא?", עונה מוטל בתמימות.
"מצויין, מצויין", מודיע לו המשרת בארשת רצינית. "לבעל-הבית שלנו יש בת יחידה. בחורה נהדרת, מצויינת בכל המעלות"...
מוטל הביע את הסכמתו לשידוך המוצע, ואחד המשרתים מיהר לחדרה של הנערה, לשאול אותה אם היא מוכנה להשתתף במשחק. היא הסכימה ברוח טובה והשליחים חזרו למטבח עליזים ומחייכים, ובפיהם ברכות 'מזל-טוב' ואיחולים לחתן הטרי. מצב-הרוח היה מרומם מאוד.
המשרתים מיהרו להעמיד ארבעה כלונסאות, עליהם פרשו מפת-שולחן, והיו מוכנים ומזומנים לחופה. ל'חתן' לא הייתה טבעת לקדש בה את ה'כלה'. הוא ביקש ממנה שתיתן לו את הטבעת שעל אצבעה במתנה, וקידש אותה בה כדת וכדין.
אחרי החופה נרגעו המשרתים מהתעלול שעשו ופנו איש-איש לעבודתו. ממוטל, אורחם, ביקשו לפנות את המקום. המשחק נסתיים...
מוטל בא במבוכה, אך לא נראה כלל כעומד לעזוב את השטח. הרי עכשיו הוא חתנו של בעל הבית! חבורת הליצים התפוצצה מצחוק, אך הוא בשלו. כשראו שהוא עומד על דעתו, סילקוהו מן הבית בכוח.
באין-ברירה נאלץ מוטל לשבת על מדרגות הבית. "ערב טוב, מחותן", קידם את פני בעל-הבית, ששב בשעה מאוחרת.
"מי אתה"?, שאלו הגביר, "האם יצאת מדעתך?!".
מוטל שטח לפניו את ההתרחשויות של השעות האחרונות והסביר שעכשיו הוא חתנו, בעלה של בתו...
חרדה תקפה את הגביר. הוא הבין היטב את משמעות המעשה שאירע בהיעדרו. לאחר שבירר עם בתו את אשר אירע, פנה למוטל בדברים: "אל ייוודע לאיש מה שקרה כאן! קח לך עשרים רובל ובוא איתי אל הרב ונסדר גט תיכף ומיד!".
מוטל סירב. "יצאתי לדרכים כדי לשאת אישה על-פי הוראת רבי ולא אעשה דבר בלעדיו", הודיע בתוקף. הגביר ציווה לרתום מיד את הסוסים, ויצא באותו לילה לעירו של מוטל, להיפגש עם ראש-הישיבה, שהיה ידוע כחכם וצדיק.
ראש-הישיבה שמע את הפרשה והסביר לגביר, שבסכום פעוט לא ייאות מוטל לתת גט לאשתו. הצעתו הייתה אפוא כזאת: הגביר 'המחותן', ייתן למוטל סך של שלושת אלפים רובל, וישוב לביתו לתקופה של חצי שנה. אם יעמוד אז על דעתו ויבקש גט, ישמש הסכום כפיצוי. ואם ייאות לקיים את השידוך - תהיה זו הנדוניה לזוג הצעיר...
אך יצא הגביר לדרכו, וראש הישיבה ציוה על מוטל להמשיך בלימודיו, כשמקום מגוריו יהיה בביתו-שלו. על רעייתו הרבנית ציווה להגיש לו מאכלים טובים ומזינים, שישפרו את הופעתו החיצונית.
כשהתקרב מועד ביקורם של הגביר ובתו, הורה ראש הישיבה למוטל לקנות לעצמו חליפה נאה, מהסוג שנוהגים ללבוש אברכים חשובים ועשירים. כשהגיע מוטל לבית רבו, בלבושו המהודר ומגבעת חדשה לראשו, התקשה גם הוא להכיר בו את מוטל, הבחור המוזנח וחסר-הכול.
"האומנם נחושה דעת כבודו לבצע את הגט?", חזר ושאל הרב את האב, שהתייצב עם בתו בתאריך המיועד.
לגביר לא היו שום התלבטויות: "במעמדי ובמצבי איני יכול להרשות לעצמי חתן עני ופשוט כמו מוטל".
"וכיצד מוצא חן בעיניכם הבחור היושב בביתי?", שאל ראש-הישיבה. "ודאי ראיתם אותו בהיכנסכם. הוא תלמיד-חכם גדול וגם בעל אמצעים. בידו כמעט שלושת אלפים רובל במזומן".
כן, הצעה כזו נראית לו מאוד, לגביר המכובד. גם בתו הצעירה השפילה את עיניה, והנהנה בראשה כשפניה מסמיקות. החתן הזה מרשים בהחלט.
כשנכנס ר' מרדכי-מוטל לחדר, ונתן 'שלום עליכם' לחותנו, שררה מבוכה רגעית בחדר, כשזיהו בו את הבחור שהרשימם כל-כך. עד מהרה פג המתח ופינה את מקומו לשמחה אמיתית. הרבנית מיהרה להגיש לשולחן כיבוד ומשקה כדי שהמחותנים ירימו כוסית 'לחיים', כשהכול מהללים את השגחתו המופלאה של הקב"ה שמזווג זיווגים בדרכים נפתלות.
[קטגוריה:צחוק שהתברר כאמת]]