הפרשה מסמסת לי: פרשת בחוקתי

בפרשה שלנו אנו קוראים על רשימת קללות ועונשים במידה ולא נלך בחוקות הקדוש ברוך הוא.

אך כשמעיינים לעומק מוצאים שבעצם טמונות כאן ברכות נסתרות!

מסופר שרבי דובער בנו של אדמו"ר הזקן בעל התניא התעלף פעם בשבת אחרי שקראו את הקללות בבית הכנסת בקריאת התורה, לאחר שהתעורר שאלו אותו מה קרה? וענה שנבהל מהקללות, ועל השאלה: מה השתנה השנה מכל שנה? ענה: כשאבא - אדמו"ר הזקן קורא, זה לא נשמע קללות אלא ברכות!

כח זה לראות שהקללות הם בעצם ברכות מוסתרות מצינו גם אצל בעל ההילולא רבי שמעון בר יוחאי. בתלמוד במסכת מועד קטן, מסופר שרשב"י שלח את בנו רבי אלעזר לקבל ברכה מרבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים והם אמרו לו משפטים הנראים קללות כשהוא חזר לאביו והתלונן שהם רק ציערו אותו, הסביר לו אביו כיצד הכל זה ברכות.

הסיבה שברכות אלו נאמרות בצורה של קללות היא, מכיון שהן יורדות לעולם הזה ממדרגות רוחניות מאוד גבוהות ומצד העין הרע הן מוסתרות כביכול כקללות.

אמנם כח זה לראות בכל דבר את הברכה שבו ולגלותה זה כוחו של רשב"י כיון שהוא גם זה שלקח בכלל את תורת הסוד וגילה אותה אלינו, הוא זה שידע להתחבר לדרגות מאוד גבוהות ולהורידם כמה שיותר נמוך אלינו.

יה"ר שניקח כח זה מרשב"י ונגלה בכל דבר את פנימיותו עד שנמצא את הטוב הטמון בגלות שזה הגאולה עצמה בקרוב ממש!

'והתוודו את עוונם'

בפרשתנו, בין כל הקללות כתוב "והתוודו את עוונם..."

גם לאחר הוידוי, ניתן להבחין שה' עדיין מצפה מהם ליותר

כי כשהתשובה מתחילה רק מחמת יסורי הגלות, אין זה שינוי אמיתי.

תשובה אמיתית היא בשעה שאדם בבחירתו החפשית, ללא ש"מכריחים" אותו מלמעלה, הוא בעצמו מבין ומחליט לשוב באמת.

על תשובה אמיתית זו אמרו חכמינו, אין ישראל נגאלין אלא בתשובה.

♦'אם בחוקתי תלכו'♦

בטבע האדם ישנם אירועים הנחקקים בלוח לבו וצרובים בתודעתו ולא ישכחו לעד. כמו מאורע לא שגרתי, או עוצמתי שנכנס ולא יוצא.

כדוגמת רבי עקיבא שראה דבר מענין, מים שבאיטיות אך בעקביות חוררו אבן, המסר שהפיק מזה הוא שדברי תורה יכולים לחדור גם למוח קשה קליטה באם תהיה התמדה.

וכך אומרת התורה 'אם בחוקתי תלכו' - שתהיו עמלים בתורה. אמנם עלינו להתייגע ולהתאמץ, אך התוצאה - חיבור מופלא עם בורא עולם דרך התורה, שווה כל מאמץ!

נתאמץ, נתייגע, נלמד ונתקדש, ונזכה לראות בשוב ה' בשלימות לעיר הקודש.

♦דיבור מעורר מחשבה♦

בפרשת בחוקתי התורה מספרת על העונשים שינתנו לעם ישראל עקב החטאים ועל הסוף הטוב בזכות חזרתם בתשובה.

אלא שהתהליך כפי שמתואר בפרשה מצריך עיון, הפסוק אומר 'והתודו את עונם ואת עון אבותם .. והבאתי אותם בארץ אויביהם או אז יכנע לבבם הערל .. וזכרתי את בריתי יעקוב'.

מדברי הפסוק נראה שאחרי הוידוי של תשובה עדיין יורדים לגלות ורק אחרי כניעת הלב יזכו שה' יזכור את הברית שכרת עם האבות אברהם יצחק ויעקב, וזה מפליא מדוע אחרי וידוי יש גלות?

מסתבר שגם בתהליך של תשובה ישנם כמה רובדים, אדם המצהיר שחטא אין הכרח שהשינוי והחרטה נובעים מעומק לבו ואין זה מחייב שגם מתכוון באמת לנטוש את דרכו הרעה.

וידוי כזה הוא בבחינת 'טובל ושרץ בידו', אדם הטובל במקוה טהרה ותוך כדי ממשיך להחזיק בטומאה, ולכן אין ברירה אלא להמשיך בתהליך הייסורים כדי לעורר כניעה אמיתית.

אמנם אל לנו לחשוב שוידוי חיצוני זה אין בו כלום ומוטב שלא נאמר, ואדרבה נכון שהוא רחוק משלימות אך תחילת תהליך יש כאן!

האדם נקרא 'מדבר' ולדיבור יש כח, כפי שמצינו בספרים הקדושים עצה לכעס - לשתוק! כי הדיבור בכוחו להעצים את הדברים לטוב ולמוטב, ולכן אדם המסוגל להצהיר בפה שחטא, דיבור זה עצמו מסוגל לגרום לו להפנים קצת יותר את חומרת המעשה ולהתעורר בחרטה פנימית.

סיום התהליך הוא זכירת ברית אבות, הקדוש ברוך הוא מתחייב לא להשאיר אותנו בגלות ולהביאנו לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.