רבי אליעזר אביו של הבעש"ט היה משתמש רק בחלק קטן מכספו לצרכיו האישיים בעוד שאת עיקר פרנסתו היה "מבזבז" על הכנסת אורחים.
בכל שבת היו אוכלים על שולחנו של ר' אליעזר עשרים- שלושים אורחים. האורחים הללו לא היו קרובים או ידידים שהיית מזמין אותם לארוחת שבת בביתך כדי שהארוחה תהיה מענינת, מדובר היה באורחים עניים וגלמודים שאין להם היכן לאכול.
בליל שבת אחד הופיע אורח פתאומי בפתח ביתו של רבי אליעזר. למרות שהדבר היה תמוה איך וכיצד הגיע ההלך הזה באמצע השבת לישוב כה קטן, מכל- מקום איש לא שאל אותו שאלות מיותרות מיהו ומהיכן הוא מגיע, אלא להיפך הזמינו אותו לתוך הבית, הציעו לו לעשות קידוש ולסעוד איתם.
האורח עצמו לא היה עדין ונימוסי, הוא אכל ושתה בצורה בלתי נימוסית בעליל, והאורחים האחרים לא יכלו לשאת את הנהגותיו. הם באו בתלונות לבעל הבית: היתכן לארח אדם שמתנהג בצורה גסה שכזאת? הם החלו לצער ולקנטר את המארח רבי אליעזר עד כדי כך שהוא יצא לחדר אחר ופרץ בבכי. אבל הוא מיד התעשת ונזכר שהוא השאיר את האורח החדש לבד נתון לחסדי האורחים המרוגזים עליו, ולכן הוא חזר מיד לחדר האורחים ונהג כבוד גדול יותר באורח, וכך עברה לה ה"שבת השחורה".
האורחים שבאו לביתו של רבי אליעזר לשבת היו נשארים אצלו עד יום ראשון ואז הוא היה נוהג לצאת וללוות אותם לדרכם, וכך הוא גם נהג עם האורח דנן. הוא ליוה אותו לדרכו ביום ראשון אחרי הצהרים, לפתע פונה האורח לרבי אליעזר ואומר לו: "דע לך שאני הוא אליהו הנביא ומן השמים שלחו אותי אליך לנסות אותך כיצד תקבלני כאורח", והוא הוסיף: "אכן עמדת בנסיון, ועבור הכנסת האורחים שלך תזכה שיוולד לך בן". כעבור זמן לא רב נולד לרבי אליעזר בנו יחידו הוא הבעש"ט הקדוש (ספר התולדות בעש"ט עמ' 27).