לרגל י"ב בתמוז, יום-הולדתו וחג-גאולתו של רבי יוסף-יצחק שניאורסון מליובאוויטש, מובא כאן הסיפור שלהלן, שהתרחש בצעירותו, בשעה שברוסיה שלט השלטון הצארי.
באותם ימים שימש בתפקיד שר-הפנים של רוסיה השר סטאליפין, הידוע לשימצה, שהיה שונא-ישראל גדול והיה מטיל על היהודים גזֵרות קשות חדשים לבקרים.
מנהיגי-ישראל ברוסיה של אותם ימים, ובראשם רבי שלום-דובער מליובאוויטש, היו נזעקים לעיתים קרובות כדי להפר את גזֵרותיו האכזריות. בדרכי שתדלנות וכדומה היו מנסים להעביר את רוע הגזֵרות. לפעמים הצליחו יותר ולפעמים פחות.
לרבי שלום-דובער היו מקורות-מידע פנימיים בלשכת השר, שהיו מזהירים אותו מפני סכנתה של גזֵרה חדשה. כך היה יכול לטכס עצה בעוד מועד ולפעול לביטולה. פעמים רבות בוטלה גזֵרה עוד לפני שבחוץ נודע שהיתה כלל גזֵרה כזאת.
כך אירע פעם אחת שהרבי קיבל מידע מוקדם על גזֵרה מתוכננת, והוא מיהר לקדם את פניה. המלאכה הוטלה הפעם על בנו יחידו ויד-ימינו, רבי יוסף-יצחק, שנשלח בהוראתו לעיר-הבירה פטרבורג כדי לפעול עם העסקנים במקום לביטולה.
מלווה בברכת אביו יצא רבי יוסף-יצחק לפטרבורג, ועשה לילות כימים במאמצים אדירים לביטול הגזֵרה. המשימה היתה קשה, וזמן רב לא עמד לרשות הפעילים. נוסו כל הדרכים האפשריות. כל המקורבים שאפשר היה לגייסם למלאכה זו ניסו את כוחם. אך הפעם נראה היה כי הצורר סטאליפין אינו מתכונן לוותר.
האווירה בכינוס העסקנים היתה קודרת למדי. כל אחד סיפר על מאמציו ופעולותיו, שהעלו חרס. "נראה כי עשינו כל מה שאפשר", אמר אחד העסקנים בקול נוגה.
"לא ולא!", קרא בהתרגשות רבי יוסף-יצחק, שליחו של הרבי, שדאג לעדכן אותו באופן שוטף על ההתפתחויות. "כל עוד לא נקבעה הגזֵרה באופן סופי, עלינו לנסות שוב ושוב לבטלה. אם הדרכים שננקטו עד כה לא הביאו את ההצלחה, יש לפעול בדרכים אחרות".
הנוכחים התרשמו מאוד מעוז-רוחו ומתקיפותו של רבי יוסף-יצחק הצעיר, ואף-כי היו כבר לאחר ייאוש, החלו להרהר באפשרויות נוספות.
"יש לי הצעה שאולי תביא את הישועה", קרא אחד הנוכחים, כשהבעת ספקנות ניכרת על פניו. "שר פלוני מיודד מאוד עם סטאליפין ויש לו השפעה רבה עליו. הבעיה היא שהוא איננו אוהב-ישראל כלל, ומעולם לא היו לנו קשרים עמו. למה בכל-זאת אני חושב עליו? כי הוא נוצרי אדוק והוא מעריך אנשים דתיים".
"אם-כן, צריך לקבוע מיד פגישה עם השר", אמר רבי יוסף-יצחק.
עתה החלו העסקנים להפעיל את קשריהם בניסיון להשיג פגישה עם השר. אולם סדר-יומו של השר היה עמוס מאוד ובשום פנים לא הצליחו להשיג מועד קרוב לפגישה זו. הוסבר להם שהדבר פשוט בלתי-אפשרי.
אך סכנת הגזֵרה המרחפת על ראשיהם לא הניחה להם לקבל מענה כזה, והמאמצים נמשכו. לבסוף הגיע הדבר עד השר עצמו, והוא ניאות לפגוש את נציגי היהודים בביתו הפרטי בשעה היחידה שנותרה פנויה בסדר-יומו - ליל שבת-קודש.
מעודדים מעט, שבו העסקנים והתכנסו, אך כאן התעוררה בעיה חדשה. ביתו של השר שכן בפרבר מחוץ לעיר, באזור שהיה מחוץ ל'תחום המושב' של היהודים. לא היה שם יהודי שאפשר היה לבלות בביתו את השבת. גם בפונדק מקומי יהודי לא היה יכול להתאכסן. מה עושים?
"אני אסע", אמר רבי יוסף-יצחק בנחישות, כשראה את הבעת ההיסוס על-פני העסקנים.
"איך?", נזעקו הכול, "איפה תהיה כל השבת?".
"ה' יעזור", השיב רבי יוסף-יצחק, כשהוא זוכר את ברכת אביו עם צאתו לדרך.
לקראת כניסת השבת הגיע רבי יוסף-יצחק אל הפרבר שבו התגורר השר. ברחוב לא היה אפשר לשהות זמן רב, הן מחמת הקור והן מחמת הסכנה. המקום היחיד שבו היה יכול למצוא מחסה היה בבית-המרזח. שם, בין השיכורים הרוסיים, נדחק לפינה והמתין לשעת הריאיון.
מסירות-הנפש עשתה את שלה. כשנפגש עם השר, עשה עליו רושם גדול, והשר הבטיחו כי הוא יכול להיות רגוע וכי הוא בעצמו יפעל לביטולה של הגזֵרה. רבי יוסף-יצחק הודה לו בלבביות ויצא חזרה ...אל בית-המרזח.
שבת שלמה עשה שם. כדי שלא להיראות חשוד, נאלץ לשבת עם חבורת השיכורים ולהעמיד פנים שהוא שותה ומשתכר כמותם. כל רגע חשש שמא איזה שיכור שונא-ישראל יחליט לעשות בו שפטים...
נקל לתאר את הרגשתו של הצעיר עדין-הנפש בחברה כזאת, ועוד ביום שבת-קודש. אך לא עמדה לפניו ברירה, והוא נאלץ לבלות בצורה זו את שבתו.
איננו יודעים על מהותה של הגזֵרה האמורה, ואם עסקה בעניינים שבממון או בעניינים שברוח. אך זאת אנו יודעים, שברור היה לו, לרבי יוסף-יצחק הצעיר, שנהיה לימים למנהיג-ישראל, כי כדאי כל הסבל וכל הסכנה, ולו רק למען הסיכוי שעל-ידי-כך תתבטל גזֵרה אחת מעם-ישראל!