הרב מנדי נחשון
למה לספור?
הפרשה נפתחת בציווי לספור (לפקוד) את עם ישראל. מפקד זה חשוב ביותר, על שם כך נקרא הספר כולו 'ספר הפקודים'
המנין נערך בצורה שווה בין כלל האוכלוסיה, החכם הצדיק והאיש הפשוט שווים במנין הכמותי.
ואכן, חלק חשוב ממטרת המנין להחדיר בנו שבעצם בתוכנו פנימה כולנו שווים, חלק מעם אחד ומיוחד.
'חומש הפקודים וספירת העומר'
כהכנה ל'מתן תורה' מצינו שתי ספירות: ספירה אחת היא 'ספירת העומר', וספירה שניה היא מנין בני ישראל בצאתם ממצרים כשהגיעו למדבר סיני, ועל שם ספירה זו נקרא חומש במדבר: 'חומש הפקודים'.
שתי ספירות אלו הם חלק מתהליך ההכנה שלנו למתן תורה, בצירוף שניהם מגיעים אנו מוכנים לקבלת התורה!
מהותו של 'מתן תורה' מתבטא בזה שבו הקדושה והעולם החומרי נפגשים ומתחברים ובאמצעות החיבור הזה יוצרים את 'קידוש החומר', מחדירים קדושה בחומר הגשמי.
הפתיחה של עשרת הדיברות 'אנכי ה' אלוקיך', היינו לקחת את ה'אנכי' שמבטא את הדרגה האלוקית הכי גבוהה, את עצמיותו ומהותו של הבורא בכבודו ובעצמו ולהורידו ולחברו באופן שיהי' 'אלוקיך' – האלוקים שמתגלה ומתחבר אליך, לרמה האישית שלך, תהיה אשר תהיה.
תהליך זה של חיבור הרוחניות עם הגשמיות מתחיל על ידי הספירות, ספירה הראשונה – המניין של בני ישראל במדבר, מניין שווה של כולם, מניין שבו אין מי ששווה יותר ומי ששווה פחות, אלא כולם שווים – מבטאת את הרובד הפנימי-הנעלה של הנשמה שלנו שקשור ומחובר לקב"ה מעצם היותנו ברואיו וילדיו, מבלי הבדל בין אדם לחבירו, אנו קשורים אל-עם הקב"ה ולא משנה טיב הכישרונות או איכות המידות והרגשות שלנו, העיקר שאנחנו שלו.
לאחר מכן ישנה ספירת העומר שם כבר נדרש מכל אחד באופן אישי-פרטי לתקן את המצב מעמדו ומצבו שלו (בשונה מחברו) וכך במשך ארבעים ותשע יום כל אחד מתקן את כל חלקי נשמתו.
הכוח המאפשר לנו את הספירה השנייה, תיקון המידות האישיים שלנו, נובע מהספירה הראשונה – מהחיבור של עצם הנשמה הקדושה שנמצאת ושוכנת בנו עם הקב"ה.
ספירה היא גם 'מניין' וגם מלשון 'ספיר' – אבן טובה ומאירה.
יה"ר שעבודת הספירה – ליטוש הנשמה תגלה בנו את הספיר שבתוכנו, ויאיר בנו הגילוי של מתן תורה 'אנכי ה' אלוקיך', בהתגלות השכינה כאן בעולם בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
טוב לצדיק וטוב לשכנו
בפרשה שלנו אנו קוראים על סדר חניית השבטים במדבר, חכמינו ניתחו את טיב היחסים בין השבטים על פי מיקומם.
וכך אמרו: השכנות בין שבט ראובן למשפחת קהת בן לוי זה בבחינת אוי לרשע - קרח בן יצהר בן קהת, ואוי לשכנו דתן ואבירם משבט ראובן שהשתתפו במחלוקת קרח.
אך שבט יהודה יששכר וזבולון היו שכנים למשה ואהרון, והרי זה טוב לצדיק - משה ואהרן, וטוב לשכנו - שזכו שבט יהודה זבולון ויששכר להיות גדולים בתורה.
שכנות רעה בהכרח קשורה למחלוקת ושכנות טובה לתורה!
בהתקרב חג השבועות - מתן תורה זהו זמן מתאים להתחבר יחד עם שכנינו לתורה.
אלו קרבנו לפני הר סיני
ראש חודש סיון הוא יום מיוחד בעם ישראל זהו היום בו הגיעו אבותינו היוצאים ממצרים למדבר סיני, כהכנה למתן תורה, ועבורם היה זה יום שמחה ויום טוב.
אך מסתבר שיום זה גדול ונכבד מצד עצמו ולא רק בגלל נתינת התורה, ובלשון ההגדה "אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו".
וכבר תמהו הפרשנים מה תועלת יש בהגעה להר סיני בלי לקבל התורה? הרי דומה דבר זה לאדם ההולך לקנות בחנות דבר מסויים ולא מצא את מבוקשו האם יש לו לשמוח בכך שהיה בחנות?
רבי משה אלשיך כותב בספרו על התורה: 'כי הלא דבר גדול עד להפליא הנחילנו בקרבנו לפני הר סיני. *כי פסקה זוהמתנו, וזכינו להיות כל עם ה' נביאים בהקיץ יחד. ועל כן אמר דיינו'.
כלומר, עצם ההגעה והשהות ליד הר סיני הרימה את עם ישראל לגובה רוחני רב שהשפיע על אחדות העם, 'ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד', היתה שם אחדות נפלאה בין כל חלקי העם.
במעמד זה זכו לראות את כבוד ה' וגדולתו, וכפי שאנו אומרים בתפילת מוסף של ראש השנה 'אתה נגלית בענן כבודך על הר סיני'.
למעמד זה קדמה השתוקקות וציפיה, מתוך היטהרות ועבודה פנימית מעת יציאתם ממצרים ועד ליום נשגב זה.
גם כיום אנו מחכים לקיום היעוד של "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר", וכל שנותר הוא להתאמץ בתקווה ובציפיה אמיתית לזכות לגילוי זה.
וכבר אמרו הקדמונים "כי לישועתך קיווינו כל היום" עצם הרצון והציפיה לגאולה מצדיק את גאולתינו ופדות נפשינו.