אז ישיר ישראל
בשנת תרמ"ה השתטח הרבי הרש"ב על קברו של הבעל שם טוב במז'יבוז'.
לימים סיפר לבנו, הרבי הריי"צ, שבמהלך אותה השתטחות התגלה אליו מייסד החסידות. "ברצוני לספר לך אחד משלושת הדברים שזכיתי לשמוע בהשתטחות ב"אוהל" הקדוש במז'יבוז'...", פתח הרבי הרש"ב, והחל לספר סיפור מופלא ששמע מפי הבעל שם טוב בחזיונו.
•
בן חמש היה ישראל'יק הקטן, לימים הבעל שם טוב הקדוש, כשהתייתם מהוריו.
דברי צוואתו האחרונים של אביו, רבי אליעזר, היו: "אל תירא משום דבר, רק מהקדוש ברוך הוא בעצמו".
הילד יישם את דברי האב. בסיום הלימודים היה צועד לבדו אל היער העבות, יושב בין העצים, בחברת ברואיו של ה' יתברך, וחוזר על הנלמד ב"חדר". לעיתים קרובות היה לן יחידי במקומות שוממים, ללא פחד.
חלפו שנתיים. באחד הימים הגיע הילד אל היער, והתפלא לראות יהודי העומד עטוף בטלית ועטור בתפילין ומתפלל בהתלהבות. מי הוא זה, אשר פלש אל ממלכתו?
הילד הסתתר מאחורי האילנות, והתבונן ביהודי השופך את נפשו לפני קונו. 'בודאי זהו אחד מל"ו הצדיקים הנסתרים', הרהר בהתרגשות. מעודו לא ראה תפילה כזו.
היהודי הסיר את הטלית והתפילין, והחל לומר מזמורי תהלים. המילים יצאו מפיו במתיקות נפלאה. לאחר מכן פתח את ספריו, והחל ללמוד בעונג עילאי. הילד לא התיק את מבטו מהדמות הרכונה על הספר.
לאחר שעה ארוכה אסף היהודי את חפציו, הכניסם לתוך שק, לקח את מקלו, והתחיל ללכת.
ישראל'יק יצא ממחבואו, ורץ לקראתו.
היהודי הופתע למראה הילד המזנק מבין השיחים. "כיצד משוטט ילד קטן לבדו ביער?", שאל בתמיהה.
"אוהב אני את השדה ואת היער, משום שכאן אין שקרנים ובעלי גאווה", השיב ישראל'יק. "יתום אני, אין לי אב ואם. לפני פטירתו ציווה עליי אבי שלא לירא ולפחד משום דבר בעולם, רק מהקדוש ברוך הוא לבדו. ובאמת, איני פוחד".
היהודי הביט בילד האמיץ, ושאל לפתע: "האם אתה בנו של רבי אליעזר?".
ישראל'יק הנהן בראשו.
היהודי הוציא משקו כרך של גמרא מסכת פסחים ולמד עם הילד. אחר סגר את הספר, והזמין את היתום הקטן להצטרף אליו.
שלוש שנים נדדו הצדיק הנסתר והילד הקטן בין כפרים ועיירות. בכל יום למדו בחברותא. פעם, כשהגיעו לישוב קטן, אמר הצדיק: "לא רחוק מכאן, ביער, מתגורר יהודי ירא שמים ולמדן. אשאיר אותך בביתו".
ארבע שנים שהה ישראל'יק בביתו של ר' מאיר, הצדיק הנסתר, ולמד תורה מפיו. באותה תקופה התוודע לעדת הצדיקים הנסתרים, שבראשה עמד רבי אדם בעל שם. כעבור זמן מה צרפו אותו הצדיקים לחברותם, והוא החל לנדוד מעיר לעיר ולבצע שליחויות שהטילו עליו.
בטרם מלאו לו שש עשרה שנה כבר הכיר את תורת הנסתר, ולפעמים התפלל על פי קבלת האריז"ל עם הכוונות העליונות וייחודי שמות ה' הנשגבים.
•
פעם התארח אצל פונדקאי ששמו ר' אהרן שלמה. המארח היה יהודי פשוט לחלוטין, ובקושי הצליח להגות את מילות התפילה. עם זאת, היה ירא שמים גדול, ותמיד נהג לברך את ה' ולומר: "ברוך הוא ומבורך לעולם ועד!". גם אשתו של הפונדקאי, זלאטע רבקה, הייתה אישה פשוטה ותמימה, וכמו בעלה נהגה גם היא לשבח את הבורא מעומק ליבה הטהור: "יבורך יהיה שמו הקדוש".
ביום הולדתו יצא הצדיק הצעיר אל השדה, להתבודדות. פתח ספר תהלים, והחל לעסוק בייחוד שמות קדושים.
פתאום ראה לפניו את אליהו הנביא מביט בו ומחייך.
רבי ישראל התרגש מאד. הייתה זו הפעם הראשונה שזכה לגילוי אליהו בהיותו לבדו.
אליהו הנביא המשיך לחייך, ואמר: "אתה מתייגע ומתאמץ לכוון את ייחודי השמות הקדושים היוצאים מפסוקי התהלים שסידר דוד מלך ישראל. מארחיך, אהרן שלמה וזלאטע רבקה, אינם יודעים את ייחודי השמות הקדושים, אך הייחודים שעולים מברכותיהם. אמירותיהם "ברוך הוא ומבורך לעולם ועד" ו"יבורך יהיה שמו הקדוש" מעוררות "רעש" גדול פי כמה וכמה מזה של ייחודי השמות שמכוונים הצדיקים הגדולים". אליהו הנביא סיפר לצדיק הנסתר על הנחת רוח הגדולה שפועלים בשמים דברי השבח והתהילה של היהודים הפשוטים, המהללים את בוראם.
מאז החליט רבי ישראל להשתדל שיהודים יאמרו עוד ועוד דברי שבח לה'. הוא נהג לשאול אנשים על מצב בריאותם, בריאות ילדיהם, מצב פרנסתם וכדומה. מה רבה הייתה שמחתו כשהיו מהללים את ה', כל אחד בדרכו.
אוצר סיפורי חב"ד, חלק יא, עמ' 32