דרשת הלכה: דיני בשר בחלב (א): אכילת בשר אחרי חלב (שבועות)

האם חובה לאכול בשר בליל יום טוב? • האם צריך לאכול לחם בסעודה החלבית בשבועות? • כמה זמן צריך להמתין אחרי שתיית כוס קפה? • האם אפשר לאכול חלב ובשר בסעודה אחת ללא ברכת המזון באמצע? • מה עם קנקן המים שהשתמשו בו בסעודה החלבית ורוצים להשתמש בו בסעודה הבשרית?

א. חיוב אכילת בשר ביום טוב

חיוב הסעודה ביום טוב, נובע משני חיובים:

א. כשם שמצווה לכבד את השבת ולענגה, שנאמר "לקדוש ה' מכובד", כך בימים טובים צריכים לכבד ולענג את החג, שכן גם החגים נקראים "קדושים", כמו שנאמר בהם: "מקרא קודש"¹.

מצד מצוות עונג יום טוב, צריכים לאכול לחם וכן מאכלים שונים שהאדם אוהב כדי להתענג בחג.

ב. בנוסף, ישנו חידוש מיוחד בחג שאינו בשבת: מצוות 'שמחה', כמו שנאמר: "ושמחת בחגך". שמחה זו מתבטאת באכילת דברים הגורמים לשמחה ובמיוחד בשתיית יין ובאכילת בשר, כי שני דברים אלו הם "עונג המביא לידי שמחה"². יצוין כי בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה עיקר השמחה בעליה לרגל ובהקרבת קרבן חגיגה ושלמי שמחה והשמחה הייתה באכילת בשר זה. עכשיו שאין לנו בית מקדש, יש מצווה לאכול בשר בהמה לשם שמחה (אף שאין זה בשר הקרבנות).

חשוב להדגיש את הפרט הבא: יש פוסקים הסוברים שחיוב שמחת יום טוב מדאורייתא הוא רק ביום³ ורק אז צריך לאכול בשרי, ואם כן בליל חג השבועות אפשר לאכול סעודה חלבית בלבד וכך נוהגים רבים לאכול בליל חג השבועות ארוחה חלבית.

אמנם כ"ק אדמו"ר דייק בדברי רבנו הזקן – וכן סוברים פוסקים רבים - שהשמחה צריכה להיות גם בסעודת ליל החג⁴ ואם כן גם בליל החג צריך לאכול סעודה בשרית. ויש להוסיף על זה כי כאשר אוכלים בשר בחג, יש לאכול לחם עם הבשר, משום שהבשר הוא משמח כשנאכל עם לחם דווקא[^5].

אמנם עיקר חובת השמחה היא ביום ולכן אכילת בשר בלילה, לא פוטרת את חיוב האכילה ביום.

כמות הבשר צריכה להיות כזית[^6]. מי שהבשר מזיקנו או שאינו סובל זאת – לא יאכל בשר אך יאכל מעדנים אחרים המשמחים אותו[^7].

מצווה לשתות רביעית[^8] יין בחג, וצריך להיות דווקא יין המשכר כי הוא הגורם שמחה ואין יוצאים ידי חובה במיץ ענבים. נשים אינן מצוות בשתיית יין[^9]. כמו כן מי שהיין מזיק לו אינו צריך לשתות [^10].

המקדשים על היין יכולים לצאת בזה ידי חובת רביעית יין של שמחה, וצריכים להקפיד לשתות רביעית שלימה ולא רוב רביעית כפי שמספיק בקידוש.

יצוין כי קיום מצוות השמחה באכילה היא לגברים, אבל נשים מקיימות את מצוות השמחה על ידי קניית בגד או תכשיט חדש לחג, והקטנים משמח אותם עם ממתקים.

ב. מנהג אכילת חלבי בשבועות

כמה טעמים נאמרו במנהג אכילת החלב בשבועות:

[א] התורה נמשלה לדבש וחלב מתוקים, כמו שנאמר: "דבש וחלב תחת לשונך" - ואמרו חכמים[^11]: "בשעה שעמדו לפני הר סיני ואמרו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, באותה שעה אמר להם הקדוש ברוך הוא: דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ". כלומר, בזכות הסכמתם של ישראל לקבל את התורה בלא פקפוק, יהיו דברי התורה מתוקים בפיהם כדבש וחלב. וכדי להזכיר את מתיקותה וחביבותה של התורה, נוהגים לאכול בחג השבועות עוגות חלב טעימות ומתוקות ומאכלים מתוקים בדבש.

[ב] טעם נוסף מובא במשנה ברורה: כך נהגו אבותינו לאחר מתן תורה, שאכלו חלב בלבד. משום שלאחר שנתגלו להם כל הדינים המרובים הכרוכים באכילת הבשר, כשחיטה, בדיקת הסכין, טרפות ומליחה, הבינו שהבשר שהכינו לפני לימוד ההלכות הוא טרף. ולכן היו מוכרחים לאכול מאכלי חלב שמותרים מיד בלא הכנות מרובות. לזכר זה גם אנו אוכלים בחג השבועות מאכלי חלב.

[ג] טעם נוסף כתב הרמ"א[^12]: כמו שבפסח עושים זכר לקרבן פסח ולקרבן חגיגה, כך בשבועות צריך לעשות זכר לקרבן שני הלחם. ועל ידי אכילת חלב ואכילת בשר ומביאים לחם עם כל אחד, הרי הוא אוכל שני לחמים.

ההשלכה בין הטעמים היא יסודית: לפי הטעמים הראשונים, מספיק לשתות כוס חלב ואפילו בלא לחם, אמנם לפי טעם הרמ"א, לא מספיק רק לשתות כוס חלב אלא צריכים לאכול סעודה חלבית עם לחם ממש.

אמנם יש נהגו לאכול מיני מזונות, כמו עוגה חלבית ולהסתפק בכך. כיון שאף הם עשויים מחיטה ומזכירים את שני הלחם. וכך נהג כ"ק אדמו"ר.

ג. דיני הפרדה בין חלב ובשר

ההפסק בין הסעודות

כפי שהזכרנו לעיל, יש נוהגים לאכול את הסעודה (או המאכל) החלבית בלילה. אמנם מלשון הרמ"א משמע, שאוכלים סעודה זו בחג השבועות ביום.

בין אלו שאוכלים ביום, יש אוכלים לאחר שחוזרים מבית הכנסת בבוקר, לפני שהולכים לנוח מתיקון ליל שבועות ויש נוהגים לעשות סעודה זו, סמוך לאכילת הבשר.

כאשר אוכלים את החלבי סמוך לאכילת הבשר, יש לדעת את דיני ההפסק בין סעודה חלבית לבשרית.

לדעת השולחן ערוך (יורה דעה סימן פט)[^13], מותר לאכול בשרי מיד אחרי חלבי ובתנאי שיעשה קינוח והדחה, דהיינו שילעס ויבלע דבר קשה כמו לחם או פרי (אבל לא ירקות כי הם נדבקים בשיניים), וכן ישתה מים, יין או שאר משקין, וזה יהיה כשטיפת הפה (וכדאי להקדים קינוח ואחר כך הדחה אבל זה לא מעכב). כמו כן צריך לשטוף את האצבעות (במים דווקא ולא בשאר משקים[^14]), כי התלכלכו מהחלבי שהוא שמנוני ונדבק בידיים גם אם לא רואה על האצבעות את הלכלוך (וינגב ידיו[^15]). גם מי שאכל עם כף או מזלג או שתה חלב בכוס – ראוי שישטוף את הידיים כי הוא דבר שאין בו טורח[^16].

למנהג זה, אין צריך לברך ברכה אחרונה על אכילת החלבי, אלא יכול לאכול בשרי ולברך בסוף ברכה אחרונה על הכול[^17]. וכך נוהגים רבים מבני ישראל, אשכנזים וספרדים כאחד. וכ"כ בשו"ת יחווה דעת ח"ג סימן נח.

אך בזוהר הקדוש כתוב שלא לאכול גבינה ובשר "בשעתא חדא" ו"סעודתא חדא" ולומדים בזה ש'שעתא חדא' הכוונה לחכות שעה בין חלבי לבשרי, ו'סעודתא חדא' הכוונה לאכול חלבי ובשרי בשתי סעודות נפרדות וזה נעשה על ידי ברכה אחרונה על החלבי ובכך מסתיימת הסעודה ואחר כך אכילת הבשרי עם ברכה חדשה היא סעודה חדשה.

כך פסק למעשה השל"ה שצריך לחכות שעה וכן לברך ברכת המזון או ברכה אחרונה על החלבי, וכן מנהג רבים מבני ישראל וכן מנהג חב"ד כפי שכותב כ"ק אדמו"ר[^18], לברך ברכה אחרונה או ברכת המזון ולחכות שעה שלימה בין אכילת חלבי לבשרי[^19].

יש לומדים בדברי הזוהר הללו, שמספיק לחכות חצי שעה בין חלבי לבשרי, וטעמם הוא שהזוהר שכתב לא לאכול חלבי ובשרי ב'שעתא חדא' אין הכוונה כפשוטה שעה אחת שלימה, אלא לאכול באותו זמן, וכל שמפסיק בחצי שעה ומעלה – הרי זה הפסק זמן חשוב. (ועוד אפשר לומר שרוב שעה כשעה), וזמן זה נחשב גם הפסק וסילוק בין הסעודות. וכן נהג למעשה הגרש"ז אוירבעך[^20].

יצוין שישנם הממתינים שעה או חצי שעה רק באכילת גבינה או חמאה, כי היא שמנונית יותר ונדבקת בשיניים ולכן צריך להמתין (או לפחות לעשות קינוח עם הדחת הפה), אבל שתיית כוס קפה עם חלב או אפילו כוס חלב לבד, אינה נדבקת בשיניים ולכן אין צריך להמתין כלל (או לעשות קינוח הפה), אלא להסתפק בשטיפת הפה בלבד[^21]. אבל כתב בכף החיים וכן כתב כ"ק אדמו"ר שמנהגנו לחכות שעה אפילו על שתיית כוס חלב.

המתנת חצי שעה או שעה, צריכה להיות מסיום אכילת החלבי, ויש מחמירים לחכות מברכת המזון שעל אכילת החלבי[^22].

המתנת השעה צריכה להיות עד תחילת סעודת הבשרי - ואפילו אם אוכלים קודם הבשר דברים אחרים. ולכן כאשר הסעודה הבשרית מתחילה בנטילת ידיים ואכילת סלטים או דגים, צריכים לחכות שעה בין אכילת החלבי לנטילת הידיים שהיא תחילת הסעודה הבשרית[^23] וכך היה נוהג כ"ק אדמו"ר[^24]. אמנם יש מקילים לחכות שעה עד לאכילת הבשר עצמו ואפשר ליטול ידיים ולאכול לחם עם סלטים בתוך שעת ההפרדה בין החלבי לבשרי.

אכילת תבשיל גבינה, דהיינו דבר שהתבשל עם חלבי וקיבל את הטעם מהחלבי אבל אין בו גבינה או חלב, דינו כאכילת גבינה. ולכן למקילים לעיל בהמתנה בין חלב לבשר - צריך לשטוף את הידיים (ושטיפה זו חובה כי בתבשיל, השמנונית נדבקת יותר, אבל אין צריך קינוח והדחה), והנוהגים להמתין אחר אכילת חלבי - ימתינו גם לאחר אכילת תבשיל גבינה[^25]. אמנם תבשיל פרווה שהתבשל בסיר חלבי בן יומו – אף שאין אוכלים אותו יחד עם בשר, מכל מקום אין צריך להמתין ויכול לאכול מיד אחר כך בשר.

•

דיני מאכלים שהיו על השולחן

כאשר אוכלים בשרי או חלבי, יש לייחד לחם מיוחד לחלבי או לבשרי. כי הלחם הנמצא על השולחן בשעת האכילה הוא מתלכלך מהחלבי או הבשרי ונדבק בו שיריים של האוכל. לכן כאשר מתיישבים לאכול סעודה בשרית אחרי אכילת מאכלי החלב, יש להוריד תחילה את שאריות הלחם שנאכל עם החלבי, שמא ישכח ויאכל לחם זה עם הבשרי.

כן צריך לחתוך את הלחם עם הסכין המתאימה, דהיינו סכין חלבית בסעודה חלבית וסכין בשרי בסעודה בשרית ולא להיפך ואפילו אם הסכין נקיה.

אבל אם חתך לחם בסכין פרווה והלחם היה מונח בצד במקום שלא בא במגע עם האוכל שעל השולחן – מותר לאכול משיירי הלחם לסעודה האחרת. לדוגמא, כאשר אוכלים לחם פרוס ומניחים אותו על השיש ולוקחים ממנו לפני תחילת הסעודה (או במשך הסעודה עם ידיים נקיות), מותר לאכול מלחם זה גם בסעודה האחרת.

כן צריך להחליף את המפה או לנקותה היטב שלא יישאר בה שם שאריות מהחלבי שיכול להדבק בלחם שאוכל עם הבשרי וכך יבוא ח"ו לאכילת בשר בחלב.

כמו כן, יש להחליף את כוסות השתייה הקרה ולפחות להדיח אותם בין השימוש בסעודה החלבית לסעודה הבשרית, כי בדרך כלל נדבק בכוס שיריים מהאוכל וכשאוכל חלבי ונדבר בכוס שיריים חלביים – אסור לו לשתות מכוס זה בעת אכילת הבשרי שמא יבוא לאכול שיריים אלו החלביים יחד עם הבשר שאוכל עכשיו.

סלטים פרווה שנאכלו בסעודה חלבית - אין לאכול מהם בארוחה בשרית (וכן להיפך), מהטעם שהכניסו בהם כפיות מלוכלכות בשיריים חלביים או בשריים, אלא אם כן ברור שהשתמשו בהם בכפיות מיוחדות להם ואיתם בלבד העבירו מהכלי לצלחת הסועדים ואז הם נשארו פרווה.

•

דיני גבינה קשה

כאשר אוכלים גבינה קשה – משמע בזוהר לחכות כמו שמחכים אחרי בשרי, וכך כתב הרמ"א. לכן נהוג לחכות שש שעות בין גבינה קשה לבשרי. אמנם יש המקילים בהמתנת שעה אחת (כפי המנהג שגם אחרי בשר מספיק שעה אחת), וכן סבר הרב ב"צ אבא שאול, אבל בספר יביע אומר פסק שאין צריך לחכות כלל אחרי גבינה קשה ודינה כגבינה רכה שדי בקינוח, הדחה ונטילה[^26].

מהי גבינה קשה? גבינה מתולעת או גבינה שתהליך עשייתה אורך לפחות ששה חודשים. ובימינו היא גבינה קשה שוויצרית או הולנדית, וכן גבינות פרמז'ן וקצ'קבל הם גבינות קשות. הבן איש חי כתב שעבור כל חודש של תהליך עשיית הגבינה יש להמתין שעה וגבינה שעשייתה חמישה חודשים יש להמתין 5 שעות ואם תהליך עשייתה אורך 6 חודשים - יש להמתין שש שעות.

גבינה צהובה רגילה ששמים בפיצה, נחלקו פוסקי זמנינו: יש אמרו שצריך להמתין שש שעות כי אי אפשר לדעת בכל גבינה כמה זמן בדיוק לוקח לייצר אותה ולכן יש להחמיר בכולן. טעם נוסף הוא כי בימינו אפשר לקצר תהליכים ובדרכי ייצור מיוחדים ניתן להקשות ולזרז תהליך הייצור ולהגיע לאותה תוצאה שפעם היו צריכים לחכות ששה חודשים, ולמעשה הגבינה היא קשה ומשאירה טעם בפה.

אך יש שהקילו[^27] אשר די בשעה אחת כי תהליך עשיית גבינה צהובה לפועל הוא בין חודש לחודשיים[^28] וכן נוהגים רבים לפועל.

הערות:

מכל מקום, עיקר השמחה היא ביום ואין אכילת בשר בלילה פוטרת אכילת בשר לשמחה ביום (אמנם השפ"א כתב בשיטת הרמב"ם שדי לאכול פעם אחת בשר ויין ובאכילה בלילה יוצא ידי חובת אכילת היום). [^5]: יש אומרים שאת הבשר יש לאכול בסעודה שנטלו בה ידיים, והרצוי הוא לאכול לחם יחד עם הבשר עצמו כפי שכותב הרא"ש (ברכות פ"ז סכ"ג) ומעדני יום טוב באות ז'. [^6]: נימוקי או"ח. [^7]: כי אם מזיקנו אין זה מביא שמחה, ובפרט שאכילת בשר היום היא רק מצווה ואינה חובה, ויכול להשלים זאת בשאר מיני מאכלים טובים שגורמים לו שמחה כמובא תקכט ס"ז. [^8]: בשוע"ר תקכט לא מוזכר רביעית והמקור לרביעית הוא בתורה אור עמוד קצח וגם בנימוקי או"ח למונקאטשער. וכן בשיחת ש"פ צו תשלא הזכיר הרבי שבכל יום מימי חול המועד שותים רביעית יין. [^9]: שאג"א סימן סה, כדברי הגמרא שנשים אינן בשתיית יין. [^10]: כי אין זה שמחה אצלו, וראה במהרש"א נדרים מט ע"ב חידושי אגדות ד"ה אלא קידושא. [^11]: תנחומא ישן תשא ט. [^12]: סו"ס תצד. [^13]: וכן משמע מהרמ"א שם ס"ב שכתב להמתין רק בגבינה קשה, וכן משמע במג"א או"ח סימן תצד סק"ו ומהרש"ל ועוד פוסקים וכ"ה בשוע"ר סימן קצו ס"ז שסגי בקינוח והדחה. [^14]: רמ"א סימן קעג ס"ג, כי שאר משקין הם שמנים ואינם מנקים השמנונית החלבית. [^15]: שו"ע או"ח סימן קעג ס"ג. [^16]: ראה פתחי תשובה סימן פט סק"ד, ובכף החיים סקל"ד ובן איש חי שנה שניה שלח סי"ד. [^17]: אך אם אכל מיני מזונות חלביים ורוצה ליטול ידיים לאכול לחם בסעודה הבשרית, צריך לברך ברכה אחרונה כדין האוכל מזונות ונוטל ידיו, ואכמ"ל. [^18]: אג"ק ח"כ עמוד רפט. [^19]: כאשר ממתינים שעה, כותב שם כ"ק אדמו"ר שאין צריך לעשות קינוח והדחה וכן משמע בכף החיים יור"ד סימן פט סק"י שלא הזכיר דין קינוח והדחה בהמתנת שעה ומשמע שדי בהמתנה. אמנם בדרכי תשובה סימן פט סקי"ט הביא השל"ה דמשמע שצריך גם קינוח והדחה בנוסף להמתנת שעה. [^20]: הליכות שלמה מועדים שבועות פי"ב ארחות הלכה הערה 49. [^21]: ראה שו"ת יחווה דעת ח"ג עמוד קפד בהערה בשוה"ג. [^22]: כן משמעות לשון השל"ה וכן פסק הגרמ"ש אשכנזי ז"ל, ולפי עדות המשב"ק הרש"ב שיחי' גאנזבורג, כן נהג כ"ק אדמו"ר לחכות שעה מהברכה אחרונה ועד לנטילת ידיים לסעודת דגים ובשר. [^23]: כלשון השל"ה "ולאחר שעה היו עורכין השולחן לסעודת בשר". [^24]: לפי עדות המשב"ק הרש"ב גאנזבורג. [^25]: כף החיים יור"ד סימן פט סק"י. [^26]: הדעות נלקטו בספר הכשרות עמוד רפ בהערות שם. [^27]: וכן סבר הגרמ"ש אשכנזי ז"ל. [^28]: וראה בספר הכשרות שם שהגרש"ז אויערבך החמיר גם בגבינות מותכות (משולשות) או מלוחות שיש בהם אחוזי שומן גבוהים שיש להחמיר בהם שש שעות כי הם מושכים הרבה זמן.

שוע"ר תקכט ס"א. ↩
שוע"ר תקכט ס"ז, רמב קו"א ב. ↩
שיטת שאג"א (סימן סו) שחיוב שמחת יו"ט דאורייתא הוא ביום דווקא, ↩
בדרכי תשובה יור"ד סימן פט סקי"ט וכן בשערי תשובה סימן תקכט סק"ב בשם המג"א כתבו שגם בלילה יש חיוב סעודת בשר ויין. וכן דייק כ"ק אדמו"ר בלשון רבנו בשוע"ר תקכט ס"ו: "ש'''כל''' שבעת .. חייב אדם להיות שמח וטוב לב" משמע שהחיוב דאורייתא מתחיל כבר בלילה. ↩