דרשת הלכה: דיני בשר בחלב (א): אכילת בשר אחרי חלב

כמה זמן צריך להמתין בין חלב ובשר? • כמה צריך להמתין אחרי שתיית כוס קפה? • והאם ההמתנה צריכה להיות עד תחילת הסעודה הבשרית או עד אכילת הבשר עצמו? 

רקע רעיוני

שלוש פעמים נאמר בתורה הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו", ומכאן למדו חכמים שלושה איסורים דאורייתא: איסור בישול בשר בחלב. איסור אכילת בשר בחלב שהתבשלו יחד. איסור הנאה מבשר וחלב שהתבשלו יחד. אבל בשר בחלב שלא התבשלו יחד ורוצה לאכול מהם, וכגון שרוצה לשתות כוס חלב בשעת ארוחה בשרית - זה איסור דרבנן בלבד.

איסור האכילה מדרבנן הוא לא רק כאשר אוכל בשר עם חלב ממש יחד אלא גם כאשר אוכל בחלב אחרי הבשר זה גם נקרא זה אחר זה – גם כן אסור למרות שלא התבשלו יחד.

מה נקרא אכילה ביחד? קבעו חכמים שלא רק לאכול ממש ביחד אסור, אלא גם לאכול זה אחר זה כשיש עדיין טעם או שאריות של בשר או חלב בפה – גם זה נקרא ביחד.

ובדבר זה ישנו הבדל בין בשר לחלב, כי הבשר משאיר טעם בגרון ונכנס בשיניים יותר מהחלב. ולכן בין בשר לחלב צריכים להמתין זמן, וכפי שנבאר במאמרים הבאים. אבל החלב לא משאיר טעם בפה וגם לא נדבק כל כך, ולכן צריכים להמתין מעט זמן או אף לא להמתין בכלל. וכפי שיבואר להלן.

מובא בספרים, שיש לחילוק הזה רמז בתורה: כאשר המלאכים התארחו אצל אברהם אבינו, הוא נתן להם לאכול גם חלב וגם בשר, אולם התורה מדייקת לומר: "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם". היינו שאברהם דקדק לתת להם חלב תחילה ולא בשר תחילה. (אף שהיה יכול לתת להם ארוחה בשרית טובה ואחר כך גלידה חלבית לקינוח...). אלא משום שאחרי חלב, אפשר להמתין מעט ואילו אחרי בשר, צריך להמתין הרבה ולא רצה לעכב אותם.

הלכות למעשה

הפסק בין הסעודות

לדעת השולחן ערוך (יורה דעה סימן פט)¹, מותר לאכול בשרי מיד אחרי חלבי ובתנאי שיעשה קינוח והדחה, דהיינו שילעס ויבלע דבר קשה כמו לחם או פרי (אבל לא ירקות כי הם נדבקים בשיניים), וכן ישתה מים, יין או שאר משקין, וזה יהיה כשטיפת הפה (וכדאי להקדים קינוח ואחר כך הדחה אבל זה לא מעכב). כמו כן צריך לשטוף את האצבעות (במים דווקא ולא בשאר משקים²), כי התלכלכו מהחלבי שהוא שמנוני ונדבק בידיים גם אם לא רואה על האצבעות את הלכלוך (וינגב ידיו³). גם מי שאכל עם כף או מזלג או שתה חלב בכוס – ראוי שישטוף את הידיים כי הוא דבר שאין בו טורח⁴.

למנהג זה, אין צריך לברך ברכה אחרונה על אכילת החלבי, אלא יכול לאכול בשרי ולברך בסוף ברכה אחרונה על הכול⁵. וכך נוהגים רבים מבני ישראל, אשכנזים וספרדים כאחד. וכ"כ בשו"ת יחווה דעת ח"ג סימן נח.

אך בזוהר הקדוש כתוב שלא לאכול גבינה ובשר "בשעתא חדא" ו"סעודתא חדא" ולומדים בזה ש'שעתא חדא' הכוונה לחכות שעה בין חלבי לבשרי, ו'סעודתא חדא' הכוונה לאכול חלבי ובשרי בשתי סעודות נפרדות וזה נעשה על ידי ברכה אחרונה על החלבי ובכך מסתיימת הסעודה ואחר כך אכילת הבשרי עם ברכה חדשה היא סעודה חדשה.

כך פסק למעשה השל"ה שצריך לחכות שעה וכן לברך ברכת המזון או ברכה אחרונה על החלבי, וכן מנהג רבים מבני ישראל וכן מנהג חב"ד כפי שכותב כ"ק אדמו"ר⁶, לברך ברכה אחרונה או ברכת המזון ולחכות שעה שלימה בין אכילת חלבי לבשרי⁷.

יש לומדים בדברי הזוהר הללו, שמספיק לחכות חצי שעה בין חלבי לבשרי, וטעמם הוא שהזוהר שכתב לא לאכול חלבי ובשרי ב'שעתא חדא' אין הכוונה כפשוטה שעה אחת שלימה, אלא לאכול באותו זמן, וכל שמפסיק בחצי שעה ומעלה – הרי זה הפסק זמן חשוב. (ועוד אפשר לומר שרוב שעה כשעה), וזמן זה נחשב גם הפסק וסילוק בין הסעודות. וכן נהג למעשה הגרש"ז אוירבעך⁸.

יצוין שישנם הממתינים שעה או חצי שעה רק באכילת גבינה או חמאה, כי היא שמנונית יותר ונדבקת בשיניים ולכן צריך להמתין (או לפחות לעשות קינוח עם הדחת הפה), אבל שתיית כוס קפה עם חלב או אפילו כוס חלב לבד, אינה נדבקת בשיניים ולכן אין צריך להמתין כלל (או לעשות קינוח הפה), אלא להסתפק בשטיפת הפה בלבד⁹. אבל כתב בכף החיים וכן כתב כ"ק אדמו"ר שמנהגנו לחכות שעה אפילו על שתיית כוס חלב.

המתנת חצי שעה או שעה, צריכה להיות מסיום אכילת החלבי, ויש מחמירים לחכות מברכת המזון שעל אכילת החלבי¹⁰.

המתנת השעה צריכה להיות עד תחילת סעודת הבשרי - ואפילו אם אוכלים קודם הבשר דברים אחרים. ולכן כאשר הסעודה הבשרית מתחילה בנטילת ידיים ואכילת סלטים או דגים, צריכים לחכות שעה בין אכילת החלבי לנטילת הידיים שהיא תחילת הסעודה הבשרית¹¹ וכך היה נוהג כ"ק אדמו"ר¹². אמנם יש מקילים לחכות שעה עד לאכילת הבשר עצמו ואפשר ליטול ידיים ולאכול לחם עם סלטים בתוך שעת ההפרדה בין החלבי לבשרי.

אכילת תבשיל גבינה, דהיינו דבר שהתבשל עם חלבי וקיבל את הטעם מהחלבי אבל אין בו גבינה או חלב, דינו כאכילת גבינה. ולכן למקילים לעיל בהמתנה בין חלב לבשר - צריך לשטוף את הידיים (ושטיפה זו חובה כי בתבשיל, השמנונית נדבקת יותר, אבל אין צריך קינוח והדחה), והנוהגים להמתין אחר אכילת חלבי - ימתינו גם לאחר אכילת תבשיל גבינה¹³. אמנם תבשיל פרווה שהתבשל בסיר חלבי בן יומו – אף שאין אוכלים אותו יחד עם בשר, מכל מקום אין צריך להמתין ויכול לאכול מיד אחר כך בשר.

דיני מאכלים שהיו על השולחן

כאשר אוכלים בשרי או חלבי, יש לייחד לחם מיוחד לחלבי או לבשרי. כי הלחם הנמצא על השולחן בשעת האכילה הוא מתלכלך מהחלבי או הבשרי ונדבק בו שיריים של האוכל. לכן כאשר מתיישבים לאכול סעודה בשרית אחרי אכילת מאכלי החלב, יש להוריד תחילה את שאריות הלחם שנאכל עם החלבי, שמא ישכח ויאכל לחם זה עם הבשרי.

כן צריך לחתוך את הלחם עם הסכין המתאימה, דהיינו סכין חלבית בסעודה חלבית וסכין בשרי בסעודה בשרית ולא להיפך ואפילו אם הסכין נקיה.

אבל אם חתך לחם בסכין פרווה והלחם היה מונח בצד במקום שלא בא במגע עם האוכל שעל השולחן – מותר לאכול משיירי הלחם לסעודה האחרת. לדוגמא, כאשר אוכלים לחם פרוס ומניחים אותו על השיש ולוקחים ממנו לפני תחילת הסעודה (או במשך הסעודה עם ידיים נקיות), מותר לאכול מלחם זה גם בסעודה האחרת.

כן צריך להחליף את המפה או לנקותה היטב שלא יישאר בה שם שאריות מהחלבי שיכול להדבק בלחם שאוכל עם הבשרי וכך יבוא ח"ו לאכילת בשר בחלב.

כמו כן, יש להחליף את כוסות השתייה הקרה ולפחות להדיח אותם בין השימוש בסעודה החלבית לסעודה הבשרית, כי בדרך כלל נדבק בכוס שיריים מהאוכל וכשאוכל חלבי ונדבר בכוס שיריים חלביים – אסור לו לשתות מכוס זה בעת אכילת הבשרי שמא יבוא לאכול שיריים אלו החלביים יחד עם הבשר שאוכל עכשיו.

סלטים פרווה שנאכלו בסעודה חלבית - אין לאכול מהם בארוחה בשרית (וכן להיפך), מהטעם שהכניסו בהם כפיות מלוכלכות בשיריים חלביים או בשריים, אלא אם כן ברור שהשתמשו בהם בכפיות מיוחדות להם ואיתם בלבד העבירו מהכלי לצלחת הסועדים ואז הם נשארו פרווה.

דיני גבינה קשה

כאשר אוכלים גבינה קשה – משמע בזוהר לחכות כמו שמחכים אחרי בשרי, וכך כתב הרמ"א. לכן נהוג לחכות שש שעות בין גבינה קשה לבשרי. אמנם יש המקילים בהמתנת שעה אחת (כפי המנהג שגם אחרי בשר מספיק שעה אחת), וכן סבר הרב ב"צ אבא שאול, אבל בספר יביע אומר פסק שאין צריך לחכות כלל אחרי גבינה קשה ודינה כגבינה רכה שדי בקינוח, הדחה ונטילה¹⁴.

מהי גבינה קשה? גבינה מתולעת או גבינה שתהליך עשייתה אורך לפחות ששה חודשים. ובימינו היא גבינה קשה שוויצרית או הולנדית, וכן גבינות פרמז'ן וקצ'קבל הם גבינות קשות. הבן איש חי כתב שעבור כל חודש של תהליך עשיית הגבינה יש להמתין שעה וגבינה שעשייתה חמישה חודשים יש להמתין 5 שעות ואם תהליך עשייתה אורך 6 חודשים - יש להמתין שש שעות.

גבינה צהובה רגילה ששמים בפיצה, נחלקו פוסקי זמנינו: יש אמרו שצריך להמתין שש שעות כי אי אפשר לדעת בכל גבינה כמה זמן בדיוק לוקח לייצר אותה ולכן יש להחמיר בכולן. טעם נוסף הוא כי בימינו אפשר לקצר תהליכים ובדרכי ייצור מיוחדים ניתן להקשות ולזרז תהליך הייצור ולהגיע לאותה תוצאה שפעם היו צריכים לחכות ששה חודשים, ולמעשה הגבינה היא קשה ומשאירה טעם בפה.

אך יש שהקילו¹⁵ אשר די בשעה אחת כי תהליך עשיית גבינה צהובה לפועל הוא בין חודש לחודשיים¹⁶ וכן נוהגים רבים לפועל.

Footnotes

1. וכן משמע מהרמ"א שם ס"ב שכתב להמתין רק בגבינה קשה, וכן משמע במג"א או"ח סימן תצד סק"ו ומהרש"ל ועוד פוסקים וכ"ה בשוע"ר סימן קצו ס"ז שסגי בקינוח והדחה. ↩

2. רמ"א סימן קעג ס"ג, כי שאר משקין הם שמנים ואינם מנקים השמנונית החלבית. ↩

3. שו"ע או"ח סימן קעג ס"ג. ↩

4. ראה פתחי תשובה סימן פט סק"ד, ובכף החיים סקל"ד ובן איש חי שנה שניה שלח סי"ד. ↩

5. אך אם אכל מיני מזונות חלביים ורוצה ליטול ידיים לאכול לחם בסעודה הבשרית, צריך לברך ברכה אחרונה כדין האוכל מזונות ונוטל ידיו, ואכמ"ל. ↩

6. אג"ק ח"כ עמוד רפט. ↩

7. כאשר ממתינים שעה, כותב שם כ"ק אדמו"ר שאין צריך לעשות קינוח והדחה וכן משמע בכף החיים יור"ד סימן פט סק"י שלא הזכיר דין קינוח והדחה בהמתנת שעה ומשמע שדי בהמתנה. אמנם בדרכי תשובה סימן פט סקי"ט הביא השל"ה דמשמע שצריך גם קינוח והדחה בנוסף להמתנת שעה. ↩

8. הליכות שלמה מועדים שבועות פי"ב ארחות הלכה הערה 49. ↩

9. ראה שו"ת יחווה דעת ח"ג עמוד קפד בהערה בשוה"ג. ↩

10. כן משמעות לשון השל"ה וכן פסק הגרמ"ש אשכנזי ז"ל, ולפי עדות המשב"ק הרש"ב שיחי' גאנזבורג, כן נהג כ"ק אדמו"ר לחכות שעה מהברכה אחרונה ועד לנטילת ידיים לסעודת דגים ובשר. ↩

11. כלשון השל"ה "ולאחר שעה היו עורכין השולחן לסעודת בשר". ↩

12. לפי עדות המשב"ק הרש"ב גאנזבורג. ↩

13. כף החיים יור"ד סימן פט סק"י. ↩

14. הדעות נלקטו בספר הכשרות עמוד רפ בהערות שם. ↩

15. וכן סבר הגרמ"ש אשכנזי ז"ל. ↩

16. וראה בספר הכשרות שם שהגרש"ז אויערבך החמיר גם בגבינות מותכות (משולשות) או מלוחות שיש בהם אחוזי שומן גבוהים שיש להחמיר בהם שש שעות כי הם מושכים הרבה זמן. ↩