כשהופיע ר' ניסן ערב אחד בפתח ביתו של בערל, ידע זה מיד, על-פי ארשת-פניו של האורח, כי דבר חשוב הביאו אליו. ואכן, בפיו של ר' ניסן היתה בקשה 'צנועה': "אנו רוצים להקים 'חדר' במרתף ביתך", אמר לו בלחש.
היו אלה ימיה האפלים של המהפכה הקומוניסטית. שיכורי ניצחון, שעטו הקומוניסטים כנגד כל מי שעמד בדרכם. היהדות המסורתית נתפסה כאוייב, ולכן נוהלה נגדה מלחמת-חרמה. 'חדרים' וישיבות ננעלו על מסגר. בתי-כנסת ומוסדות יהודיים חדלו מלפעול. רבנים ופעילים יהודים הוגלו לסיביר.
בין אלה שלא נכנעו בלטו חסידי חב"ד, שפעלו בהשראת רבם, האדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש. בערל היה אחד מהם. לכאורה היה יהודי פשוט למדי, אך בלבו בערה אש חסידית סוערת. הוא כבר הספיק לבצע שליחויות מסוכנות ביותר, כמו אירגון שחיטה כשרה אי-שם או הקמת מקווה-טהרה במקום-סתר.
אבל בקשתו הנוכחית של ר' ניסן היתה מסוכנת למדי. מיקום ה'חדר' במרתף ביתו יעמיד בסכנה חמורה לא רק אותו עצמו, אלא גם את כל בני-משפחתו. בערל ביקש מר' ניסן שהות של ימים אחדים כדי להרהר בדבר.
באותו זמן התקיימה התוועדות חשאית-פנימית עם הרבי. בימים כתיקונם נוהג היה הרבי להתוועד בשבתות ובחגים, או במועדים חב"דיים ידועים. אבל עתה, כאשר התכנסויות דתיות היו אסורות באיסור גמור, והשלטונות עקבו אחר כל תנועה של הרבי - היו ההתוועדויות נדירות והתקיימו בחשאיות גמורה, בנוכחות קהל מצומצם.
רוח של מסירות-נפש ריחפה בחלל החדר. החסידים שיקעו עצמם בניגון רגשי עמוק, והרהרו בדברים שאמר הרבי לא-מכבר: "מוטב להשליך ילד לתוך כבשן-האש מאשר לשלוח אותו ללמוד בבתי-הספר הקומוניסטיים!".
בערל היה בין הנוכחים באותה התוועדות. הרבי סקר את הנוכחים, מיקד את מבטו לרגע בבערל, ושב לדבר. הרבי סיפר סיפור:
"לסבי ע"ה, אדמו"ר מהר"ש (רבי שמואל), היה חסיד פשוט ביותר, ושמו ר' פסח. הוא התפרנס ממסחר זעיר וגר בעיירה הומיל, שבה היה ריכוז חסידי גדול. כשנסע בפעם הראשונה אל הרבי, עדיין לא ידע מאומה על מהותה של החסידות ועל הרבי.
"כשהגיע תורו להיכנס ל'יחידות' אל הרבי, היה ר' פסח נרגש מאוד מכל אשר ראה בליובאוויטש, ולא היה יכול לפצות את פיו. הרבי פנה אליו ואמר: ר' פסח, אתה יכול לקיים תמיד את המאמר 'שאו מרום עיניכם'. דע, כי 'שמע' הוא 'ישראל'. כך אמר לו ולא פירש.
"כשיצא החסיד מלפני הרבי, לא ידע את נפשו מהתרגשות, אבל את דברי הרבי לא הבין. הוא פנה אל אחד מזקני החסידים וביקשו לפרש לו את דברי הרבי. החסיד הזקן התעמק שעה קלה בדברים ואחר פירשם באוזני ר' פסח:
"הלוא אתה סוחר, ובשעת נסיעותיך אתה מרבה לראות את כיפת השמים. יכול אתה אפוא לקיים את המאמר 'שאו מרום עיניכם' כפשוטו, ואגב כך גם להתבונן בגדולתו של הקב"ה.
"ועוד, הסביר החסיד: הרבי אמר, כי 'שאו מרום עיניכם' הם ראשי-תיבות של 'שמע'. כשתמלא את המשימה הזאת, שאותה הטיל עליך הרבי, תגיע לדרגה האמיתית של 'ישראל'.
"ר' פסח היה מאושר עד עמקי נשמתו מן העובדה שזכה להבין את דברי הרבי.
"חלפו שנים. סבי, הרבי מהר"ש, הלך לעולמו, ואת מקומו מילא אבי נ"ע (אדמו"ר הרש"ב, רבי שלום-דובער). ר' פסח היה מגיע מפעם לפעם אל אבי, ובין השאר היה משוחח אתי. הוא כבר היה מבוגר למדי, ואף-על-פי-כן אחזה בו התרגשות בשעה שחזר על דברי סבי אליו: 'שאו מרום עיניכם'.
"חלפו עוד שנים, וגם אבי הסתלק לעולמו. יום אחד נכנס אלי ר' פסח ל'יחידות'. הוא כבר היה זקן מאוד. שוב סיפר לי על אותה 'יחידות' ראשונה אצל הרבי מהר"ש, והפעם גם פתח לפני את לבו וגילה לי, כי דברים אלה שאמר לו הרבי, שינו את כל חייו. קודם לכן בקושי ידע צורת אות, אך מאותה 'יחידות' החל להקדיש מזמנו ללימוד התורה והגיע לידיעה יפה ומכובדת בתורה.
"הייתי כולי מלא התפעלות", סיים הרבי את סיפורו, "לראות יהודי כה פשוט מקבל את דברי הרבי בתמימות ובלב טהור. סבי אמר לו משפט שאפילו לא הבין, אבל הוא תפס את הדברים ברצינות וכל ימיו חתר לממשם: 'שאו מרום עיניכם'".
הרבי פסק מדיבורו. שוב פצחו החסידים בניגון. בערל היה שקוע כל אותה שעה בתוך עצמו. בכל פעם שהרבי הזכיר את המונח 'יהודי פשוט', חש כאילו דבריו מכוונים אליו. הוא התעמק בדברים והגיע להחלטה: ה'חדר' המחתרתי יקום גם יקום במרתף ביתו.
במשך תקופה ארוכה הצליחה קבוצת החסידים לשמור על דבר קיומו של ה'חדר' המחתרתי מעיני השלטונות. כשנשאל בערל מנין שאב אומץ להחזיק את ה'חדר' בביתו זמן כה רב, למרות הסכנה העצומה שבדבר, היה משיב: "כשהתגנבו לתוך לבי הרהורי פחד, הייתי יוצא החוצה, מביט בכיפת השמים ואומר לעצמי - 'שאו מרום עיניכם'"...