הרב אברהם-צבי גרינוולד היה בחור כבן שבע-עשרה, יתום מאב, כשאמו שלחה אותו לווארשה, להתחנך וללמוד תורה אצל בן-דודה, הגאון רבי מנחם זמבה הי"ד. באותה תקופה התקיימה בעיר חתונתו של הרבי זי"ע מליובאוויטש, עם בתו של האדמו"ר הקודם מליובאוויטש, והוא זכה להשתתף בה, כמלווהו של הרב זמבה.
למחרת החתונה הביע הרב זמבה את רצונו לפגוש אישית את החתן הצעיר. פרטי אותה פגישה נשכחו מזיכרונו של הרב גרינוולד. הוא זכר רק כי "התעופפו שם באוויר כל הש"ס והפוסקים".
בסיום הפגישה פנה לפתע החתן אל הרב גרינוולד: "בעוד ימים אחדים יחול חנוכה. היודע אתה את פשר המנהג לערוך יומא-דפגרא בנר החמישי של חנוכה?". הבחור הצעיר לא ידע להשיב, והחתן השיב: "נר חמישי של חנוכה מסמל את החושך הכי גדול, שכן יום זה לעולם אינו יכול לחול בשבת. על-ידי נר חנוכה ם גם את החושך הכי גדול. זה גם תפקידו של כל יהודי, להאיר את החושך בכל מקום שבו הוא נמצא, בין בווארשה ובין בלונדון"...
עשרים שנה חלפו מאז. הרב גרינוולד חווה על בשרו את מוראות השואה, שבה איבד את רעייתו ואת חמשת ילדיו הקטנים. בשנת תש"ח הגיע לארה"ב, לפילדלפיה, שם חי אחי אביו, ר' משה-חיים גרינוולד, שהיה מחסידי אמשינוב. דודו קיבלו בחמימות ובאהבה, והשתדל לסייע לו לשקם את חייו לאחר כל מה שעבר.
כעבור זמן-מה החליט לשאת אשה בשנית. לפני נישואיו ביקש להתברך מפיו של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, ונסע לניו-יורק. בתום ה'יחידות' אמר לו הרבי, כי מכיוון שזכה להשתתף בחתונת בתו, ומכיוון שחתנו נמצא אף הוא כאן, מציע הוא לו להיכנס אליו.
הרב גרינוולד התרגש מאוד כאשר החתן הכירו מיד. שאלתו הראשונה הייתה, מה ידוע לו על ימיו האחרונים של הרב זמבה, אשר נרצח בידי הנאצים. בסיום הפגישה אמר לו: "מכיוון שהרבי (הריי"ץ) שלחך אלי, חייב אני לומר לך דבר-תורה". ואז חזר כמעט מילה במילה על אותו הסבר שאמר לו עשרים שנה קודם לכן, בעניין הנר החמישי של חנוכה.
חלפו שנים. לאחר נישואיו שימש הרב גרינוולד רב ומלמד בקהילת 'עדת ישראל' ב'וושינגטון הייטס'. תושבי האזור השתייכו לחוג חסידי מסויים, שהוא מלא ביקורת על דרכה של חב"ד לקרב כל יהודי, אולם הוא עצמו רחש תמיד כבוד והערצה לחסידות חב"ד ולעומד בראשה.
כעשרים שנה לאחר פגישתו הקודמת עם הרבי, עמד הרב גרינוולד להשיא את בנו. החתונה עמדה להיערך בלונדון בחורף תשכ"ט, ולפני נסיעתו החליט לבקר עם בנו אצל הרבי, כדי לזכות בברכתו.
לפנות בוקר הגיע תורם להיכנס ל'יחידות'. הרבי חייך אליו חיוך רחב: "אחרי יותר מעשרים שנה, באמת כבר הגיע הזמן. בפרט שחותני שלח אותך אליי"... בתום ה'יחידות' ביקש הרב גרינוולד רשות להעלות נושא המעיק על ליבו. הוא סיפר כי בחוג שבסביבתו מרבים לתקוף את שיטת חב"ד, והרי ידוע הפסוק "משנאיך ה' אשנא".
הרבי האזין בריכוז רב ואמר: "מה היה עושה אותו 'קנאי', אילו בתו-שלו הייתה יוצאת חלילה לתרבות רעה? האם גם אז היה אומר 'משנאיך ה' אשנא', או שהיה נוהג לפי הפסוק 'מבשרך אל תתעלם'?".
פני הרבי הרצינו מאוד והוא המשיך: "אצל הקב"ה, כל יהודי הוא בן יחיד, וכך גם אצל מורי וחמי".
לאחר אתנחתה קלה הוסיף הרבי: "מסיימים בברכה. כידוע, נהגו חסידים לחגוג את הנר החמישי של חנוכה...". ושוב חזר הרבי על הפירוש 'ההוא', בהבדל אחד: "זהו תפקידו של יהודי להאיר בכל מקום, בניו-יורק או בלונדון"...
בשעת הטיסה ללונדון היה הרב גרינוולד שקוע בהרהורים. דברי הרבי על הבת שיצאה לתרבות רעה חדרו עמוק לליבו. אחד מנכבדי הקהילה ביקשו לפני נסיעתו, שישתדל לעשות משהו כדי להציל את בתו הצעירה, שעזבה את הבית עם צעיר גוי וטסה איתו ללונדון...
מיד עם הגיעם ללונדון התקשר הרב גרינוולד עם 'השליח הנודד של הרבי', הרב אברהם-יצחק גליק (ז"ל) וגולל לפניו את הפרשה. הרב גליק הבטיח לעשות כמיטב יכולתו. החתונה התקיימה ימים ספורים לפני חנוכה, ומשפחת גרינוולד נשארה בלונדון עד אחרי החנוכה.
באחד מלילי חנוכה טלפן הרב גליק לרב גרינוולד: "בוא מהר, יש בשורות טובות בענייננו". כעבור שעה כבר היה הרב גרינוולד בכתובת שנמסרה לו. כשנכנס, ראה לפניו את הצעירה היהודייה שהכיר, כשהיא יושבת וממררת בבכי. עד מהרה התברר לו, כי הרב גליק הצליח להניאה מהמעשה הנמהר.
אולם הפתעתו זו הייתה כאין וכאפס לעומת ההלם שאחז בו כשהבחין לפתע בחנוכייה שבה דלקו חמישה נרות! פתאום הבין את משמעותו של אותו משפט עלום שהרבי השמיע באוזניו לפני ארבעים שנה, לפני עשרים שנה ולפני ימים אחדים: "תפקידו של יהודי להאיר את החושך הגדול ביותר, בווארשה (בניו-יורק) או בלונדון"...