האווירה סביב שולחן השבת, בביתו של הרב ר"נ, שליח חב"ד בקליפורניה, הייתה מרוממת למדי. לבד מבני-משפחתו הסבו לסעודה עוד כתריסר אורחים, ממקורבי בית-חב"ד. לפתע נשמע צלצול חד בפעמון. היה ברור שמדובר באורח שאינו מכיר את דיני השבת.
אל הבית נכנס צעיר מגודל-שיער. ללא אומר ודברים ניגש אל השולחן והתיישב. בעל-הבית קידם את פניו בברכה והזמינו להצטרף לסעודה. אולם מהר מאוד התברר כי האורח ה'היפי' מתנהג באורח מוזר למדי.
הבחור ישב עטוף בשתיקה רועמת, ולא הגיב על הניסיונות לדובבו. אפילו מהצלחת שהוגשה לפניו סירב לטעום. ארשת פניו הייתה זועפת, וניכר היה עליו כי הוא שרוי במצוקה. הנוכחים הניחו לו ושבו לסעודה, לשירה ולדברי-התורה. רק השליח הוסיף לעקוב מזווית עינו אחר אורחו.
לפתע הבחין השליח, כי עיני הצעיר נתקלות בתמונת הרבי מליובאוויטש, שהתנוססה על הקיר. פתאום קם ממקומו, ניגש אל הקיר, תלש את התמונה והשליכה בזעם על הריצפה.
במקום קמה מהומה. כמה מהאורחים אחזו בתימהוני המתפרע וניסו להרגיעו. האיש היה נסער כולו, לא הגיב לנוכחים ורק שפתיו מלמלו: "מה הוא רוצה מהחיים שלי!".
ההתפרצות שיחררה מעט את המועקה שבליבו, ובהדרגה החל להירגע. הוא התנצל על התנהגותו, והחל להשיב לשאלותיו של המארח. אט-אט נפרש לפני הנוכחים סיפור אישי מרתק.
הוא נולד בסאן-פרנסיסקו לאב שהוא איש-עסקים מצליח וחבר במגבית היהודית, ולאם עורכת-דין. לחינוך יהודי לא זכה, וכשבגר הצטרף לסגנון-החיים של ה'היפיס'. הוא יצא למסע של חיפוש עצמי במזרח הרחוק. שם נקלע לכת שגרמה לו להתנתק מכל סביבתו, כולל מבני-משפחתו המודאגים, שאפילו לא ידעו היכן לחפשו.
בוקר אחד, לפני כשבוע, התעורר מתוך דחף אדיר ובלתי-מוסבר לעזוב הכול ולחזור הביתה. עוד באותו יום עלה על המטוס בדרך לביתו. כשנכנס הביתה, הוריו כמעט התעלפו מעוצמת התדהמה. אביו התאושש ראשון ואמר לו: "עכשיו אני יכול לתת לך את הדולר שביקש הרבי למסור לך".
"איזה דולר?", שאל בתימהון, ואז סיפר לו האב:
בסוף השבוע שעבר נערך בניו-יורק כינוס של כל ראשי המגבית בארה"ב, לקראת נסיעתם המתוכננת לישראל. ב באו כל חברי הקבוצה אל הרבי מליובאוויטש, כדי לקבל את ברכתו לנסיעה. כשעבר האב, הושיט לו הרבי דולר אחד ואיחל לו, כמו לכולם, 'ברכה והצלחה'. לפתע פנה אליו הרבי שנית ומסר לו דולר נוסף: "זה בשביל הבן הגדול", אמר.
האב היה כל-כך נרגש, שלא הצליח לפצות את פיו ולומר לרבי שזה שנה וחצי אבדו עקבות בנו הגדול אי-שם במזרח הרחוק. העניין נשאר בעיניו כתעלומה. ופתאום הכול התבהר, והנה הבן כאן ויכול לקבל את הדולר של הרבי...
הבן עדיין לא הבין כלום: "מי זה הרבי הזה ומאיפה הוא בכלל יודע עלי?", תמה. האב הסביר לו מיהו הרבי מליובאוויטש, וגם הראה לו תצלום מפגישתו עם הרבי.
הבן נשאר נבוך ומבולבל. "אתם צריכים להבין", אמר לנוכחים. "שנה וחצי הייתי מאושר שם. ופתאום איזשהו כוח טמיר גורם לי לצאת משם, ואני מסתובב כאן כמו מסומם, ועוד אומרים לי שיש איזה רבי שמעורב בזה"...
"אבל איך הגעת אלינו?", שאל השליח. הבחור הסביר, שהבחין בעיתון המקומי בפרסומת של השליח, שתמונת הרבי התנוססה עליה. הוא החליט לבוא אל הכתובת כדי לסלק את החשבון עם הרבי. הבחור שלף שטר של דולר מכיסו, הניחו על השולחן וקרא: "קחו את הדולר הזה בחזרה, ואימרו לרבי שלכם שיניחני לנפשי!"...
אולם הרבי כבר לא הניחו לנפשו. לא עבר זמן רב והצעיר נכנס לישיבת חב"ד והחל להתקרב לחיי תורה ומצוות.
את הסיפור הזה שמע הרב אהרון-דב הלפרין, עורך השבועון 'כפר חב"ד', מפי השליח בקליפורניה, בביקור שערך אצלו לפני שנים. יום אחד נתקבל ד"ש מפתיע מאותו צעיר:
הפרופ' ח"כ אבנר שאקי נסע לקליפורניה, וכשהתברר לו שיצטרך לשהות שם בשבת, חיפש את בית-חב"ד המקומי. עד מהרה אכן איתר את כתובתו של השליח, הרב ל', שקיבלו לביתו בכבוד רב.
בסעודת השבת השתתפו אורחים נוספים, בעיקר צעירים המתקרבים ליהדות. פתאום נפתחה הדלת ושלושה צעירים מגודלי שיער נכנסו פנימה, כאילו היה זה ביתם, התיישבו ליד השולחן והחלו לבלוע מן האוכל ברעבתנות. בעל-הבית, לא זו בלבד שלא העיר להם, אלא אף קיבלם בחיוך מלבב.
מספר הפרופ' שאקי: "לא הצלחתי להתאפק. פניתי אל השליח בשקט ושאלתי אותו: מה קורה כאן? אווירה כל-כך קדושה, כל-כך מכובדת, איך אתה נותן לפראי-אדם כאלה להתפרץ כך לתוך סעודת השבת?!
"ואז ענה לי השליח תשובה מדהימה, שלא אשכחנה כל ימי. 'הבט עליהם היטב', אמר לי והצביע לעבר שלושת הבחורים. 'אתה רואה איך הם נראים? ובכן, כך בדיוק נראיתי אני לפני כמה שנים, כשהתפרצתי לביתו של שליח חב"ד בליל שבת'"...