הכנסת את הכף מהבשר לתוך האורז, האם צריך להמתין שש שעות אחר אכילת האורז בשביל אכילת חלבי? • מי מסופק אם כבר חלפו שש שעות מאז שאכל בשר או לא, האם מותר לו לאכול חלבי? • האם מעט מרק זך בלי ממשות בשר מצריך המתנה של שש שעות לחלבי? • ומה לגבי סעודה שהתארכה הרבה וכבר עברו שש שעות מאז אכילת הבשר, ועכשיו רוצים להגיש גלידה חלבית?
פתיחה / מבוא ורקע רעיוני
- בדיחה: למה אלוקים כעס על אדם שהזמין המבורגר; או: דברים שלומדים ממקדונלדס (יהודי) שלוש פעמים נאמר בתורה הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו"1. מכך שהפסוק חוזר על עצמו 3 פעמים, למדו חכמים שכל פסוק בא להוסיף איסור אחר: 1. איסור בישול בשר בחלב; 2. איסור אכילת בשר בחלב שהתבשלו יחד; 3. איסור הנאה מבשר וחלב שהתבשלו יחד. שלושת אלו הם איסורים דאורייתא, ועליהם הוסיפו חכמים איסור משלהם, איסור-דרבנן, שלא לאכול בשר וחלב יחד גם אם לא התבשלו יחד.
איסור אכילת-בשר-בחלב מדרבנן, הוא לא רק כאשר אוכל בשר המעורב ממש עם חלב, כי-אם גם כאשר אוכל חלב אחר הבשר – כל עוד שנמצאות בתוך הפה שאריות של בשר וחלב יחד, או אפילו טעם של זה ושל זה בתוך הפה – הרי מצבים אלו נקראים "אכילת-בשר-בחלב" מדרבנן והם אסורים.
ב'ראשונים' אנו מוצאים מחלוקת מהותית מהו בדיוק האיסור שתיקנו חכמים: יש אומרים2 שהאיסור רק שבשר וחלב לא ייאכלו יחד באותה סעודה ממש וכאשר אדם עוזב סעודה אחת ועובר לסעודה אחרת כבר מותר לו לאכול חלבי; אולם רוב הראשונים (הרמב"ם, הרא"ש והטור) לומדים שהאיסור הוא לאכול בשר בחלב באותו 'זמן סעודה', וכדי לאכול חלב אחרי בשר לא מספיק לקום ו"להחליף" סעודה אלא צריך שיעבור מספיק זמן עד שיגיע זמן הסעודה הבאה.
כמה זמן רגיל לחלוף עד שאדם אוכל סעודה נוספת? שש שעות. לכן, אדם שאוכל בשר צריך להמתין שש שעות ואז יותר לו לאכול חלב.
למה שש שעות?
בנוסף לכך אשר שש שעות זה הזמן הרגיל שחולף בין סעודה לסעודה, יש טעמים נוספים שבגללם קבעו להמתין באורך זמן כזה בין בשר לחלב, גם אם האדם רגיל לאכול בתכיפות יותר גבוהה וההפרש שבין הסעודות אצלו הוא יותר קצר. הסברים אלו קשורים בצורת האכילה הפיזיולוגית של הגוף שלנו:
- יש מצבים שבהם זה מצד אילוצים שונים, כמו: בדיחה: היה בענייך כרשע - שש שעות להכין קפה (יהודי)... אבל, בדרך כלל למה באמת צריך להמתין כל-כך הרבה זמן? א. טעם ראשון להמתנת שש שעות אומר הרמב"ם: משום בשר שבין השיניים. כלומר, המרקם של הבשר הוא קשה ובעת האכילה נכנס בשר בין השיניים, ואולם שש שעות זה פרק זמן סביר שבו כל הבשר כבר יוצא מבין השיניים, וגם אם נשאר פה ושם קמצוץ שארית של בשר – לאחר שש שעות מהאכילה, טעמו מתפוגג ואין זה נחשב לבשר. ולכן, לאחר שש שעות מותר לכתחילה לאכול חלב. והיה, אם קורה שמוצא אז בשר בין השיניים, מוציא אותו ורוחץ את הפה ודי בכך. ובדיעבד, גם אם במשך השש שעות בלע את הבשר שנשאר בין השיניים ולא הוציאו מהפה, אינו צריך לספור מחדש שש שעות מהבליעה אלא סופר משעת האכילה ודי3.
חשוב להדגיש, שגם אם ינקה שיניו היטב לאחר האוכל ויוציא את כל הבשר שבין השיניים, אין היתר לאכול מיד חלב אלא 'לא פלוג' וחכמים גזרו לחכות שש שעות בכל אופן.
עד כאן הטעם הראשון. ולפי טעם זה עולה, שבמקרה שבלע בשר בלי ללעוס בשיניים, או שאכל שומן, או מרק בשרי שאין צריך ללעוס אותם, או לחלופין, שאין לו שיניים – אינו צריך להמתין שש שעות.
ב. אבל, כאן מגיע הטעם השני, אותו אומר הטור: הבשר מושך טעם. כלומר: זמן העיכול של הבשר ארוך, ובמשך שש שעות אחרי האכילה הוא עדיין מושך ומעלה טעם ממערכת העיכול אל הפה. ואם אדם יאכל בתוך זמן זה חלב, תיווצר אצלו תחושה כאילו הוא אוכל בשר עם חלב.
מסיבה זו, צריך להמתין גם אם בלע בשר או אכל שומן או מרק בשרי, כי אף שוודאי אינו נשאר בין השיניים, אבל הוא כן מושך ומעלה טעם בשר ויש להמתין כמו אחרי אכילת בשר ממש.
ומצד שני, לפי טעם זה, אם רק לעס בשר ולא בלע – כמו הלועס לרכך לתינוק – אינו צריך להמתין שש שעות מפני שטעם הבשר מגיע ממערכת העיכול, ובמקרה כזה כלל לא בלע את הבשר.
ולמעשה, משמע מדברי השולחן ערוך שאנו חוששים לשני הטעמים. ולכן, הן האוכל מרק שאין בו לעיסה ולא נשאר שום דבר בין השיניים, והן הלועס לתינוק ואינו בולע כך שלא נשאר שום טעם בפה – בכל מקרה ממתין שש שעות4.
הלכה למעשה
כמה זמן צריך להמתין?
השולחן ערוך (יור"ד סימן פט ס"א) פסק כרוב הראשונים, שצריכים להמתין שש שעות בין ארוחה בשרית לחלבית. וכך נוהגים בני ספרד.
הרמ"א על המקום מביא מנהג להמתין רק שעה אחת, בהתבסס על הדעה ב'ראשונים' שמספיק "להחליף" סעודה וכבר מותר לאכול חלבי ואין צורך להמתין עד זמן הסעודה הבאה, אבל מסיים "ויש מדקדקין להמתין שש שעות אחר אכילת בשר, לגבינה, וכן נכון לעשות", וכן כתב המהרש"ל שכן ראוי לנהוג "כל מי שיש בו ריח תורה" ואין להקל בזה, והביאו דבריו הש"ך והט"ז. וכך נתפשט המנהג בכל מזרח אירופה, להמתין שש שעות.
ולמעשה: לכתחילה צריך לחכות שש שעות שלמות, ובמקום צורך גדול (כבחדרי אוכל של צבא או להבדיל ישיבה) יש להקל ואין צורך לדקדק שעברו שש שעות שלימות5.
ספק בזמן ההמתנה
המסתפק אם עברו שש שעות: כתב יד יהודה שיש להחמיר ולחכות שתעבורנה שש שעות בודאי; אבל בדרכי תשובה הביא פוסקים רבים הסוברים להקל מדין 'ספיקא דרבנן לקולא' (ובפרט אם אכל עוף שיסוד איסור אכילתו עם חלב הוא מדרבנן), וכן כתב בילקוט יוסף[^6] להקל בספק.
מאימתי זמן ההמתנה?
הנודע ביהודה[^7] סובר ששש שעות אלו מתחילים מסיום אכילת הבשר. ולכן, בסעודה שמגישים מנה אחרונה אחרי הבשר ומתעכבים עד שמברכים ברכת המזון, ממתינים שש שעות מסיום אכילת הבשר ולא מברכת המזון. וכן כתב בילקוט יוסף[^8]. אבל יש מחמירים להמתין מברכת המזון ולפחות מסיום האכילה בסעודה זו[^9].
ומכל מקום, לפי כולם כל עוד שלא בירך אסור לו עדיין לאכול חלבי עד שיברך ברכה אחרונה או ברכת המזון. משום כך, אם נמשכה הסעודה זמן רב וכבר עברו שש שעות מאז אכילת הבשר, צריך לברך ברכת המזון ובזאת לסיים את הסעודה הראשונה, ורק אז יהיה רשאי לאכול חלבי[^10].
עד מתי ההמתנה?
יש אומרים ההמתנה היא עד תחילת הסעודה החלבית, ולכן אינו רשאי ליטול ידיים ולפתוח את הסעודה שהוא רוצה לאכול בה חלבי באכילת הלחם, עד שיעברו שש שעות[^11]; ויש חולקים (ילקוט יוסף[^12] ועוד[^13]) ואומרים שאין צריך להמתין שש שעות אלא עד אכילת החלבי ממש ולא עד פתיחת הסעודה. אבל אם אינו פותח את הסעודה בלחם אלא במזונות או שהכל וכיוצא בזה - לכולי עלמא יכול להתחיל לאכול זאת בתוך שש שעות לבשרי.
מה נחשב בשר ומה נחשב חלב?
חיוב המתנת שש שעות הוא הן בבשר בהמה והן בבשר עוף. ולא רק אחרי אכילת בשר ממש אלא גם לאחר אכילת תבשיל של בשר, כגון מרק עוף צלול וירקות שהתבשלו עם הבשר, כמו תפוח אדמה מהצ'ולנט, וזאת כיון שתבשילים אלו יש בהם טעם מהבשר והם נחשבים בשריים וצריך להמתין אחריהם שש שעות. ואותו דבר לגבי החלבי: לא רק בשביל אכילת גבינה ממש צריכים להמתין אלא עבור תבשיל של גבינה שאין בו ממשות גבינה.
אוכל שיש בו מעט בשר אבל הבשר אינו ניכר וגם אינו נותן טעם באוכל, כגון סלטים פרווה שהכניסו בהם כף בשרית מלוכלכת ומן הסתם נשאר מעט לכלוך בשרי בסלט אבל לא רואים אותו, וכן אם עירבו תבשיל פרווה עם כף בשרית מלוכלכת בשאריות בשר – מותר לאכול סלט זה עם חלב (אפילו אם אין שישים נגד שאריות הבשר) כי מעט הלכלוך הבשרי אינו נותן טעם בשרי בסלט ואינו הופך את הסלט להיות בשרי (וכמובן שאם רואה את הלכלוך הבשרי צריך להוציאו ולא לאוכלו). דוגמה נוספת היא במקרה שאכל בשרי ורוצה לשתות כוס קפה או תה ויש לו סוכר שהכניסו בו כפית עם חלב – מותר לו ליטול מהסוכר הזה.
אבל אם שאריות הבשר נותנים טעם בתבשיל – הכל נהיה בשרי וצריך להמתין שש שעות[^14].
אם מבשל פרווה בכלי בשרי 'בן יומו' כגון שבישל אורז או פסטה בסיר בשרי – התבשיל לא נחשב בשרי ואין צריך לחכות שש שעות לאחר אכילת התבשיל. (ולמנהג הספרדים מותר לאכול תבשיל זה עם חלב ממש ולאשכנזים אין לאכול עם חלב ממש אלא יאכל חלבי אחר כך, ונאריך בכך בשיעורים הבאים אחרים בעז"ה).
מקרים מיוחדים
כל הנ"ל הוא כאשר אוכל בשר או שומן ממש, אבל מותר לאכול ארוחה חלבית אחרי שנטל גלולה שיש בה בשר (למשל ויטמין שיש בו כבד), כיוון שאין בנטילת כדור זה לא לעיסה ולא בליעת דבר שמושך טעם[^15]. ופשוט, אם כן שמותר ליטול גלולה שמורכבת מבשר, ומיד אחריה גלולה שמורכבת ממוצרי חלב. כמו כן, בהזנה של אינפוזיה אין דין המתנה ומותר להזין חלב מיד אחרי בשר.
מי שיש לו רווחים בשיניים, צריך לבדוק שלא נשאר שם שאריות בשר כי אפשר שבמצב כזה טעם הבשר לא פג לחלוטין (אבל בסתם, אין צורך לבדוק את השיניים לפני שמתחילים לאכול חלבי). וכן מי שיש לו פלטה קבועה או גשר ליישור שיניים, מותר לאכול איתם חלב שש שעות לאחר אכילת הבשר, אבל צריך לנקות היטב ולוודאות שלא נשאר בפיו שום שארית בשר. (אבל חורים שבשיניים אין צריך לנקר את השיניים מפני בשר שנכנס שם, כי האוכל שנמצא בחור השן נמאס ונפסד[^16]).
המשתמשים בשיניים תותבות נשלפות שאפשר להסירם מתוך הפה ולהחזירם, צריכים גם הם להמתין שש שעות אחר אכילת בשר, ואין להקל להם על ידי החלפת השיניים או ניקיונם היטב. וכשעברו שש שעות וניקו את השיניים הללו, מותרים לאכול גבינה באותן השיניים, ולא צריכים להכשיר את השיניים בהגעלה מחשש שמא בלעו השיניים מטעם הבשר או הגבינה[^17].
חיוב המתנת שש שעות הוא למי שאוכל או לפחות לועס בשיניו, אבל המכניס לפה ופולט מיד, אינו צריך להמתין שש שעות. ולכן אותם הטועמים את הרוטב של התבשיל לראות אם חסר מלח וכיוצא בזה ומיד פולטים ואינם בולעים, או מי שהכניס חתיכת בשר לתוך פיו ומיד הוציאו שלם - מותר להם לאכול מאכלי חלב מיד בלי להמתין[^18], ובלבד שידיחו את הפה, ויקנחו אותו באמצעות אכילת דבר מה, וכן ינקו את ידיהם אם התלכלכו מהתבשיל[^19]. [והוא הדין באכילת בשר אחרי חלב.]
מי שנמצא בתוך שש שעות לבשרי ורוצה לטעום תבשיל חלבי לראות אם חסר מלח וכדומה ולפלוט מיד, לכתחילה רצוי שלא יעשה זאת אף שמיד פולט.
שכח וברך על מאכל חלב בתוך זמן ההמתנה
ישנם סוגים שונים של שאלות בהלכה, יש כאלה ששואלים על מנת להרחיב את הידע, ויש שאלות שמגיעות לרב בשעת-אמת. אבל יש שאלות שחשוב לדעת עליהם תשובה מראש, כי אם נתקלים בהן אי אפשר לברר מה הדין בשעת-אמת... כזו היא השאלה הבאה שהפוסקים דנים בה:
מי ששכח שאכל בשרי ובירך על חלבי בתוך שש שעות לאכילת הבשרי, ואז, שניה לפני שהוא מכניס את הגבינה לתוך הפה, הוא נזכר שהוא בשרי! מה יעשה?! אם יאכל – יעבור על איסור בשר בחלב, ואם לא יאכל תיהפך ברכתו לברכה לבטלה!
בשאלה זו נחלקו הפוסקים:
בכף החיים[^20] ובדרכי תשובה[^21] כתבו על פי שיטת הפרי חדש שעד ארבע שעות מאכילת הבשרי יש להחמיר ולא לטעום מהחלבי אלא לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"; ואחרי ארבע שעות יטעם מהחלבי[^22]. (וכמובן שמדובר שכבר בירך ברכת המזון וסיים את הסעודה הבשרית[^23]).
אבל בספר יחווה דעת[^24] כתב שיטעם מעט כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה, בפרט שלדעת הרמב"ם ומרן השלחן ערוך איסור ברכה שאינה צריכה הוא מן התורה, שנאמר, "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"[^25]. (ומכל שכן אם הוא מסופק האם יש תערובת חלב במאכל שעליו בירך, כגון ביסקויט שהוא ספק חלבי, שאז יש לו לטעום מעט מהביסקויט). ולדעתו הדין כן אפילו במקרה שאינו יודע בוודאות ששיניו נקיות לחלוטין מבשר ואולי עוד יש שם שאריות בשר.
הערות שוליים:
וכן כתב ביביע אומר ח"ג יו"ד סי' ג' אות ט. [^6]: איסור והיתר כרך ג עמוד שפו. [^7]: בספרו דגול מרבבה על יור"ד סימן פט ס"א. [^8]: איסור והיתר כרך ג עמוד שצא. [^9]: ערוך השולחן סימן פט ס"ד. [^10]: רמ"א סימן פט ס"א ט"ז ב, שך ה שם.
ובמקרה '''שאינו יכול לברך ברכת-המזון''' או ברכה-אחרונה כיוון שלא אכל כשיעור, או שפשוט '''שכח לברך''' וכבר עבר 'זמן עיכול' ושוב אינו יכול לברך, צריך שיעשה פעולה כלשהי המסמלת את הפסקת הסעודה, כגון פינוי הכלים מן השולחן או סילוק האוכל וכיוצא בזה. - כף החיים סימן פט סקי"ט. [^11]: כן משמע לשון הדגול מרבבה שצריך להמתין מסוף אכילת הבשר ועד לתחילת סעודת החלב וכ"כ בערוך השולחן שם ס"ד. [^12]: שם עמוד שצג. [^13]: ראה בספר בדי השולחן סימן פט סק"ז. [^14]: שך סימן פט סקי"ט. [^15]: אגרות משה יור"ד חלק ב סימן כו. ואף הפמ"ג שכתב להחמיר בלועס תבשיל שיש בו שומן, זה נאמר במקום שיש לעיסה ולא בכדור שאפילו לעיסה אין בו. ועוד כתב שאף אם לעס הגלולה ולא בלע גם כן יש להקל. [^16]: דרכי תשובה סימן פו סק"ז בשם החתם סופר. [^17]: כן כתבו פוסקי זמנינו הגרש"ז אוירבעך בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן מו, ועוד רבים וכ"כ ביביע אומר ח"ג או"ח סימן כד, שכיון שאין התבשיל חם שהיד סולדת בו כשנותנו בפיו, וגם הוא מכלי שני, לפיכך אין לחוש להחמיר כלל. [^18]: דרכי תשובה סימן פט סק"י וסקכ"ב, בן איש חי שניה שניה פרשת שלח ס"ט וכף החיים סק"ד. ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד שפב. [^19]: כמו בדין אכילת בשר אחרי חלב לאלו שלא ממתינים, שצריכים לעשות קינוח הדחה ונטילה. [^20]: סק"ו [^21]: סקכ"א [^22]: יש מפוסקי זמנינו שכתבו שאם עבר שעה אחת מאז שאכל בשרי (וכן כבר בירך ברכת המזון וסיים את הסעודה הבשרית) - יכול להקל ולטעום מהחלבי שלא יהיה ברכה לבטלה, וזאת על פי המנהג שהביא הרמ"א שממתינים שעה אחת אחרי בשרי (ולדעתם יבדוק אם יש לו בשר בין השיניים, ואם יש - יוציא אותו בין הברכה לאכילה ואין זה הפסק בין הברכה לאכילה כי זה 'צורך אכילה'). [^23]: כ"כ בשדי חמד מערכת בשר בחלב שאם לא בירך ברכה אחרונה על הבשרי אסור לו לטעום מהחלבי. [^24]: ח"ד סימן מא. [^25]: אמנם הרמ"א כתב בסימן תקטו ס"א שמי שהכניס לפיו מאכל מוקצה יפלטנו מיד ולא יבלע (ורבנו הזקן הוסיף שם שדין מאכל זה הוא כדין מאכלות האסורות), ומשמע שאין אומרים שיבלע משום ברכה לבטלה אף שמדובר באיסור דרבנן בלבד.
Footnotes
-
משפטים כג,יט; כי תשא לד,כו; ראה יד,כא. ↩
-
תוספות בדברי מר-עוקבא, חולין קא עמוד א ↩
-
חידושי הפלאה על סימן פט כתב שכן מנהג העולם. ↩
-
וכתב הפמ"ג (סימן פט משב"ז ב) שהלועס תבשיל שיש בו שומן לתינוק, שאז אין בו בליעה וכן אין בשר הנתקע בין השיניים ולפי שתי המנהגים אין סיבה להחמיר – גם צריך לחכות שש שעות כי 'לא פלוג' רבנן. ↩
-
בהסתמך לשון הרמב"ם שכתב שצריך לחכות "כמו שש שעות", ובפרט שבזמנם לא היה שעות ולא ידעו לחכות במדויק שש שעות 'על השעון' וחיכו בערך שש שעות. ↩