פרשת בהעלותך פותחת בציווי הדלקת המנורה: "בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (בהעלותך ח, ב)
ומיד ממשיכה התורה וכותבת (פסוק ד): "וזה מעשה המנורה, מקשה זהב. עד ירכה עד פרחה, מקשה היא".
מעשה המנורה היה "מקשה זהב", המנורה נעשתה מגוש זהב אחד, ובאמצעות כלי-עבודה שונים יצרו בגוש הזהב את המנורה. לא בנו אותה מחלקים שונים שהורכבו בסיומם למנורה, אלא היא נעשתה מתוך גוש אחד, "מקשה זהב".
כל פרטי המנורה, מהחלק הנמוך ביותר ועד לחלק העדין ביותר, נעשו מתוך אותו "מקשה", מאותו גוש זהב. "עד ירכה עד פרחה, מקשה היא". "ירכה" – זה בסיס המנורה עליה עומדת המנורה, תחתית המנורה. "פרחה" – אלו קישוטי הפרחים המגולפים עם פיתוחים עדינים, וכל אלו נעשו מתוך אותו גוש זהב, "מקשה היא".
תיאור זה, שהמנורה היתה "מקשה", דורש ביאור. מדוע התורה רואה לנכון לכתוב זאת כאן, בפרשת בהעלותך.
והלא הציווי על עשיית המנורה נאמר בפרשת תרומה, ולאחר מכן בפרשת ויקהל מספרת התורה על עשייתה בפועל, וכבר שם מתואר אופן עשיית המנורה – ומה יש צורך לתאר כאן, כאשר מדובר על הדלקת נרות המנורה, את אופן עשייתה?
מלבד המנורה היו במשכן גם כלים נוספים, כגון שולחן-לחם-הפנים, וכאשר התורה מצווה על השימוש בשולחן, שיש להניח עליו שנים עשר לחמים, היא מתארת רק את השימוש שבשולחן, ואינה מתארת את אופן עשייתו.
התורה כותבת (אמור כד, ה-ו) "ולקחת סולת, ואפית אותה שתים עשרה חלות .. ושמת אותם .. על השולחן", ואינה מפרטת כיצד יש לעשות את השולחן, "וזה מעשה השולחן" – כי אין כל צורך בזה. ומדוע בציווי על הדלקת נרות המנורה, התורה רואה צורך להדגיש את העובדה שהמנורה נעשתה באופן של "מקשה זהב".
באם ישנה סיבה מסוימת שהתורה רואה צורך לפרט כאן את אופן מעשה-המנורה, "וזה מעשה המנורה" - מדוע מכל פרטי המנורה היא כותבת רק את העובדה שהיא היתה "מקשה זהב, עד ירכה עד פרחה מקשה היא".
והלא למנורה היו פרטים רבים: היו בה שבעה קנים, היו בה פרחים, כפתורים וגביעים. מדוע התורה מדגישה רק את הפרט שהמנורה נעשה מתוך "מקשה".
•
ההסבר הוא:
כשהתורה כותבת בתחילת הפרשה את הציווי על הדלקת המנורה, היא אומרת: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". כל ששת קני המנורה, צריכים להאיר אל עבר נקודה אחת, אל מול הקנה האמצעי של המנורה.
דבר זה מעורר תמיהה: עצם העובדה שהם שבעה קנים, משמעות הדבר שלכל אחד יש תוכן משלו, תוכן שאין בזולתו. העובדה שהם שבעה קנים, אינה רק במובן הגשמי, שהיו למנורה שבעה קנים, אלא יש לזה בעיקר משמעות רוחנית, כך שיש כאן שבעה נושאים שונים – וכיצד הם יכולים להאיר "אל מול פני המנורה", לעבר נקודה אחת.
אם התוכן שלהם הוא אחיד - אזי המנורה היתה צריכה להיות בעלת קנה אחד, ואם יש בהם שבעה תכנים שונים - כיצד הם יכולים להאיר על עבר נקודת-מרכז אחת, הם הרי שונים זה מזה.
כדי להסיר תמיהה זו כותבת התורה: "וזה מעשה המנורה – מקשה זהב".
אמנם התפצלו כאן שבעה קנים נפרדים, אבל הם כולם פרטים של נושא אחד, הם כולם "מקשה זהב". הם נחצבו מתוך אותו גוש זהב, שהקישו בו ויצרו ממנו צורה של שבעה קנים שונים. אבל במהותם הם "מקשה", הם ענין אחד.
כיון שבמהותם הם "מקשה זהב", לכן למרות שהם "שבעת הנרות" - הם יכולים להאיר יחד "אל מול פני המנורה".
והתורה ממשיכה ומדגישה, שלא רק ה"קנים", מהותם הפנימית היא אחת, אלא יתרה מזו "עד ירכה עד פרחה – מקשה היא". גם החלק התחתון ביותר, "ירכה", וגם החלק העדין ביותר, "פרחה", כולל כל הפרטים שביניהם - כולם נחצבו מתוך אותה "מקשה". הם כולם חלקים של אותו גוש זהב.
•
המנורה, מסמלת את עם ישראל. והקנים, מסמלים סוגים שונים בעם.
יש סיגוים שונים בבני ישראל. מלבד החלוקה של כהנים, לויים וישראלים, יש גם סוגים שונים בעם.
אבל למרות השוני שיש בין ה"קנים", למרות שיש יהודים כאלו שבמבט חיצוני "פרחה", ואחרים הנראים כ"ירכה" – יש לדעת שכולם "מקשה זהב".
המטרה של כל הסוגים בבני ישראל היא אחת, "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
לכל אחד מנשמות ישראל, מה"נרות" של "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז) יש מטרה, והיא – להאיר את עצמו ואת העולם שסביבו. תכליתו של ה"נר", הוא האש הבוערת בו.
מטרתם של כל "שבעת הנרות" הינה – "אל מול פני המנורה יאירו". מטרה אחידה לכולן.
כיצד זה, למרות ההבדלים והשוני שיש בין הקנים השונים, ביכולתן להאיר על עבר מטרה אחת. כיצד זה, למרות ההבדלים בין אנשי המעלה, "פרחה", לבין האנשים הפשוטים", "ירכה", להתאחד אל עבר אותה תכלית –
כי במהותם הפנימית, המנורה כולה, היא דבר אחד. "מקשה היא". ויתרה מזו, כולנו "מקשה זהב". ולא רק זהב סתם, אלא "זהב טהור" כפי שהתורה מגדירה זאת בעת הציווי על מעשה המנורה (תרומה כה, לא). זהב "טהור" משמעותו, זהב ללא סיגים ופסולת.
לא משנה כיצד נראה, בחיצוניות, מעמדו של היהודי - כל אחד מעם ישראל הוא "זהב טהור". על כל יהודי אומר הקב"ה (ישעיה ס, כא) "מעשה ידי להתפאר", הקב"ה מתפאר בכל יהודי ויהודי.
כיון שכל יהודי הוא "זהב טהור", כולנו "מקשה זהב", אזי למרות השוני החיצוני שיש בין "שבעת הנרות" – כולנו יכולים להתאחד למטרה למענה נבראנו, "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
•
למרות שכיום בית המקדש אינו קיים, ולא מדליקים בפועל את המנורה – אבל המסר והתוכן הרוחני של המנורה, קיימים בכל דור ודור, ובפרט בשבוע בו קוראים בתורה את פרשת בהעלותך, בו עלינו "לחיות עם הזמן", עם פרשת השבוע, כהוראתו של רבנו הזקן.
משיחת שבת בהעלותך תש"ל