אחד הצדיקים החשובים בארץ בדור הקודם, היה רבי מאיר אבוחצירא (בבא מאיר), בנו הבכור של הבבא סאלי (אביהם של רבי אלעזר, רבי דוד ורבי יקותיאל). בשנת תשכ"ה הוא עלה לארץ וגר באשדוד. הוא היה מקורב לחב"ד ושימש שנים ארוכות כראש ישיבת חב"ד בעיר מידלת במרוקו. הרבי התבטא על משפחת אבוחצירא: "ראו אצלם ניסים ונפלאות על ימין ועל שמאל וגם באמצע".
באחת השנים שהוא גר במרוקו, נכנס אליו יהודי וסיפר שהוא רוצה לעלות לארץ, אך הוא חושש מאוד מעתידו. הוא אנאלפבית, אינו יודע קרוא וכתוב ולא יודע איך יסתדר כאן בפרנסה. הידידים שלו מפחידים אותו שכולם בארץ הם תרבותיים ואינטליגנטיים ואין לאנשים כמוהו עתיד בארץ. רבי מאיר אמר: "סע לארץ בלי לחשוש. הקב"ה מפרנס מביצי כינים ועד קרני ראמים, וכי הם יודעים קרוא וכתוב?! ה' דואג לכולם והוא ידאג גם לך". רבי מאיר ראה שהיהודי מתקשה להתעודד והוא הוסיף: "דע לך שהעובדה שאתה לא יודע קרוא וכתוב, היא תסייע לך למצוא פרנסה".
היהודי עלה ארצה, נישק את אדמת ארץ הקודש, קיבל דירה בשיכון עולים והלך ללשכת התעסוקה לבקש עבודה. הוא המתין בתור, מסביבו ישבו צעירים משכילים שסיימו אוניברסיטה והוא חשב לעצמו בתסכול: "מי ייקח אותי לעבודה? מה אני יכול להציע יותר מהחבר'ה המלומדים הללו"? הגיע תורו, הוא הציג את עצמו כמי שעלה עכשיו ארצה ומחפש עבודה ואז ברח לו מהפה: "אבל אני לא יודע קרוא וכתוב". אחרי רגע הוא תפש מה אמר והחל להלקות את עצמו "מי מגלה דברים כאלו בראיונות עבודה? איזה חסר-שליטה אני"? אבל הוא קם וחיזק את עצמו באמונת צדיקים.
אחרי כמה שעות, הוא מקבל טלפון ממשרד הביטחון: "בוא לראיון עבודה מחר בבוקר". בשבע וחצי הוא התייצב בהתרגשות בקריה בתל אביב, היה ראשון בתור, אך להפתעתו, אף אחד לא קורא לו. אנשים נכנסים ויוצאים ואיש אינו מתעניין בו. הוא חשב שמישהו חמד לו לצון, אבל בשעה 12 בצהריים, קורא לו הפקיד פנימה. הוא ראיין אותו שעה ארוכה ואז הודיע לו שהוא התקבל לעבודה חשובה. "באחת מחברות הייצור של מערכות הנשק המתקדמות ביותר, מצטברת ניירת רבה ואנו זקוקים לגרוס אותם מדי יום ביומו. אך אנו זקוקים לעובד נאמן שלא יטרח לקרוא את הניירת. בכל השעות שהמתנת היום מחוץ למשרד, עקבנו אחריך לראות אם אתה קורא מה שכתוב סביבך. בשולחן על ידך היו מגזינים יוקרתיים וציפינו לראות אם תיטול אותם לידך. למעשה, בשלב מסוים של שעמום נטלת לידך את אחד העיתונים, אבל החזקת אותו הפוך...
הוא עבד באותו מתקן שנים רבות, וגם כשהגיע לגיל פנסיה, המשיכו להחזיק אותו שם. כמו שאמר לו רבי מאיר: "אל תחשוש לעלות ארצה, העובדה שאינך יודע לקרוא, תעזור לך בארץ ישראל"...