המדרש מספר (תנא דבי אליהו רבה, כו), שמשה רבינו אמר להקב"ה: עם ישראל נמצא בעולם הזה, בתוך עולם גשמי וחומרי – כיון שכך, לכאורה איזו תועלת יש בכך שנתת להם תורה ומצוות, והלא טרדות ומהומת העולם עלולים להשכיח מהם את המצוות המוטלות עליהם.
בסוף פרשת שלח, מספר התורה על אותו יהודי שמצאו אותו "מקושש עצים ביום השבת", יהודי שחלל את השבת.
כותב האור החיים הקדוש בפירושו (טו, לז), שמשה רבינו טען כלפי הקב"ה, בימות החול יש לעם ישראל מצוה המזכירה להם את הצורך לקיים את כל המצוות, "בימות החול, לובשין ישראל תפילין, וזוכרין המצוות".
אבל ביום השבת, כאשר אין להם מצווה שתזכיר להם – מה יזכיר להם על קיום המצוות. מה הפלא, אומר משה רבינו להקב"ה, שאותו יהודי שגג ויצא לקושש עצים ביום השבת, לא היתה לו תזכורת על קיום המצוות, כיון שהוא לא הניח תפילין היום.
אמר לו הקב"ה: "הריני נותן להם מצות ציצית, שבה יזכרו".
מיד כהמשך לפרשת סיפור המקושש, מופיעה בתורה הציווי על עשיית ציצית (לט): "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", ומטרת עשיית הציצית היא: "וראיתם אותו – וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". הציצית היא זו שתזכיר ליהודי את כל המצוות, היא תהווה עבורו תזכורת, גם ביום בו איננו מניחים תפילין.
ה"ציצית", מרמזת על כלל המצוות, וכפי שרש"י כותב בביאורו על הפסוק, שכלל המצוות הינם תרי"ג מצוות, 613 מצוות.
הערך המספרי (גימטריא) של המילה "ציצית" – היא 600 [צ=90+י=10+צ=90+י=10+ת=400, סה"כ 600], כל פתיל ציצית יש בו שמונה חוטים, ובכל פתיל שכזה יש חמשה קשרים. 600 + 8 + 5 = 613. כך שכאשר יהודי יביט על הציצית, אזי למרות שהוא נמצא בעולם חומרי וגשמי, למרות שביום השבת אין לו את התזכורת של התפילין - הוא ייזכר ב-613 המצות, "וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם".
לאור הסבר זה, נדרש ביאור: והלא התזכורת על קיום המצוות הינה מחוטי וקשרי הציצית, הם אלו שמהווים את התזכורת – אזי לשם מה נדרשת ה"טלית", הבגד שעליו מושחלים פתילי הציצית.
התזכורת שיוצרת את המספר 613-תרי"ג, הינם המילה ציצית, יחד עם החוטים והקשרים. כך שלכאורה די בהם כדי להיזכר בכל המצוות, ולשם מה יש צורך גם בבגד הטלית?
•
את סיום פרשת ציצית מסיימת התורה במילים: "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי .. אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים".
מה הקשר בין העובדה שהקב"ה הוציא אותנו מארץ מצרים, לבין העובדה שמצוות ציצית מהווה תזכורת על כל מצוותיו של הקב"ה?
ההקשר הינו בשל הסיבה הבאה: יהודי יכול לחשוב לעצמו, שדרכה של התורה, שמירת התורה והמצוות – אינם מתיישבים יחד עם הנהגת העולם, עם דרך ההתנהלות בחיי היום יום בעולם הזה.
התורה תובעת מיהודי לשמור את ימי השבת והחג, לא לצאת בימים אלו לעבודת-פרנסתו, ויתרה מזו, נדרש ממנו "להוסיף מחול על הקודש", להכניס את השבת קצת לפני שקיעת החמה, ולהוציא אותה קצת אחרי צאת הכוכבים –
בשעה שיש לו מתחרים שאינם יהודיים, או יהודים שאינם שומרים שבת, ובזמנים אלו שהעסק שלו סגור – הם ממשיכים להרוויח כסף. באופן שכזה, חושב היהודי לעצמו, הוא לא יכול להצליח בעסקים.
כיהודי, נדרש ממני, שעם ההשכמה עלי ראשית לכל להתפלל שחרית, לאחר מכן ללמוד שיעור תורה, ורק בסיומם אני יוצא למלאכת יומי. בנוסף לכך, באמצע היום, בזמן השיא של העסקים, עלי לעזוב את הכל ולגשת להתפלל תפילת מנחה, שיש בה חביבות מיוחדת אצל הקב"ה. ובכלל, במהלך העסקים, עלי להמנע מגניבה וגזילה, מהונאה ומהשגת-גבול – אלו דינים שעומדים בסתירה לדרכי המסחר.
יכול יהודי לחשוב לעצמו, איך אני יכול לנהוג לפי הוראות התורה, בשעה שהם מנוגדים לחיי המסחר.
אומרת לו התורה: "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים".
מצרים היתה מעצמה אדירה, מדינה מסוגרת, שאפילו עבד יחיד לא יכול היה לברוח ממנה, ובכל זאת – ברצונו של הקב"ה - יצאו ממנה שש מאות אלף איש, מלבד נשים וטף, כאשר כל אחד מהם יצא עם רכוש רב, וכדברי הגמרא (בכורות ד) שכל יהודי יצא עם משא של כסף וזהב רב, שתשעים חמורים לוביים היו צריכים לשאת. אלו היו נסים מהקב"ה שלא בדרך הטבע כלל.
יציאת מצרים מהווה עבורנו תזכורת, שכאשר יהודי מתמסר להוראותיו של הקב"ה, גם אם הם מנוגדים להנהגת טבע העולם, כאשר נעבוד את הקב"ה, "וזכרתם את כל מצוותי ועשיתם אותם", גם אם הם לא לפי הנהגת הטבע –
אזי הקב"ה יעניק לנו שפע שלא לפי דרך הטבע, "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים". הוא יעניק לנו "בני, חיי, ומזוני רוויחא", בנים, חיים, ופרנסה בהרחבה – שלא לפי שגרת הטבע.
•
את בגד ה'טלית' אנו מניחים על עצמינו, באופן שהוא עוטף ומקיף את הגוף כולו. הוא לא נכנס – כמו מזון – אל הגוף פנימה, אלא הוא מקיף ועוטף אותנו מבחוץ. הטלית נמצאת מעל לראש שלנו והיא מקיפה גם אותו.
"ראש", המקום בו נמצא המוח - מסמל את ההבנה. ואילו ה"טלית" המונחת מעל לראש שלנו, היא בגד שלא תפור לפי צורת הראש או מקום הלב שלנו, הטלית סובבת ומקיפה אותנו מבחוץ – מבטאת קשר עם הקב"ה שהוא על-שכלי, שאינו מוגבל לפי רמת ההבנה והידע שלנו. הטלית מקיפה אותנו.
באמצעות השכל בלבד, אי אפשר 'לתפוס' את הקב"ה. הקשר שלנו עם הקב"ה הוא ממקום הרבה יותר נעלה.
ההבנה שחוטי הציצית הם בגימטריא תרי"ג, שהם מהווים עבורנו תזכורת לקיום מצוות ה' – הינם מכך שהציצית תלויה בקצות ה'טלית', כיוון שקיום המצוות אינו מושתת רק על בסיס ההבנה שלנו.
חוטי ציצית ללא טלית – אין בזה כל מצוה, ואין בזה כל תזכורת על קיום המצוות. רק כאשר הציציות משתלשלות מן הטלית, כאשר הבסיס לקיום המצוות הינו לא על יסוד הבנת שכל האדם, כאשר תהיה נטועה בנו ההכרה שקיום התורה והמצוות הינו ממקום שמעל להבנה –
רק באופן זה אנו מקיימים את מצות ציצית, וזו היא התזכורת התמידית של "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם", ובזכות קיום המצוות באופן זה נזכה ל"יציאת מצרים" הן בחיים הפרטיים, לשפע על טבעי מהקב"ה, וליציאת מצרים הכללית, לגאולה האמיתית והשלמה.
(לקוטי שיחות חלק ב)