דרשת הלכה: דיני דגים ובשר או דגים וחלב

האם מותר לאפות דגים בתנור בשרי? • האם חובה להוריד מהשולחן את כלי הדגים לפני שמגישים בשר? • סיר שבישלו בו דגים ובשר מבלי שנוקה בינתיים, האם כשר לשימוש? • והאם מותר לאכול פיצה עם טונה?

בשר ודגים

אכילה ובישול

בדיחה: ראש יהודי מניין? - אז לא בטוח אם באמת הגעפילטע פיש של היהודים (או הח'ריימה, כמובן...) עשה אותם חכמים; אבל לפחות העובדה שהם אוכלים אותו רק לפי ההלכה שומרת על הבריאות שלהם.. מה הקשר? בבקשה: כולם מכירים את האיסור החמור של בשר בחלב, כמו שנאמר בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו" (כפי שלמדנו בשיעורים הקודמים). אבל בנוסף לכך, יש איסור נוסף – איסור מדרבנן – שלא לערב דג עם בשר. כל בשר, הן בשר עוף והן בשר בהמה¹. ולמה? הפעם מדובר בסכנה בריאותית: זה עלול להביא צרעת².

באופן עקרוני, החשש להצטרע קיים רק מאכילת בשר ודגים שהתבשלו יחד באחד מצורות הבישול: אפיה, צלייה, טיגון, בישול וכיוצא בזה. אבל בעקבות זאת נקבעה ההלכה שאין לאכול בשר ודגים יחד גם אם התבשלו בנפרד, או אפילו כשלא התבשלו בכלל... ³

לכן, כאשר יש בשר ודג שהתבשלו יחד באחד מצורות הבישול – אסור לטעום מהתבשיל, לא מהדג שבו ולא מהבשר.

וכאשר אוכלים דג ורוצים לאכול בשר – או להֶפך – צריך להחליף או לרחוץ את כלי האוכל וגם להזהר שלא לאכול יחד עם הבשר פיסת לחם שיש חשש שהתלכלכה ונותרו עליה שאריות או שמנוניות מהדג⁴.

אבל אין צורך להמתין בין אכילת דג לאכילת בשר או בין אכילת בשר לאכילת דג, אלא די בקינוח הפה באמצעות שתיית משקה⁵ כלשהו (עדיף משקה אחר, כגון מיץ או יין⁶ ולא מים⁷), והספרדים⁸ מחמירים גם לאכול מעט לחם וכן לרחוץ את הידיים אם יש חשש שהתלכלכו מהדג. כמו כן, נוהגים להוריד מהשולחן את כלי הדגים לפני שמגישים את הבשר.

ראוי לציין, כי לדעת השולחן ערוך החובה לרחוץ את הידיים בין הדג לבשר (כאשר יש חשש שהתלכלכו) היא חובה גמורה, שיש להחמיר בה מאוד, כי "חמירא סכנתא מאיסורא", כלומר: איסורי חכמים שבאים בשביל להציל מסכנה הם חמורים יותר מאיסורי תורה רגילים!

צריך להפריד לא רק בין בשר ממש לדג ממש, אלא גם כאשר התבשל בשר עם דבר נוסף, כגון ירקות – הירקות קיבלו את טעם הבשר ואין לאוכלם עם דגים⁹. כמו כן שמן שטיגנו בו דגים אסור לטגן בו שניצל בשר, ואם טגנו – השמן והשניצל אסורים באכילה. כי בשמן יש טעם דגים ושמן זה עצמו נמצא בשניצל ונאכל יחד עם הבשר.

כלי הבישול של הדגים

עד כאן בקשר לאכילת דגים ובשר, ועכשיו נעבור לדבר על הכלים שאפשר לבשל בהם דגים:

עובדה פשוטה היא שבמטבח כשר חייבות להיות שתי מערכות כלים נפרדות, אחת עבור חלב ואחת עבור בשר. וזאת משום שכאשר מבשלים דבר מה בתוך סיר, הטעם שלו חודר לתוך דפנות הסיר ונפלט משם חזרה לתוך הדבר הבא שיתבשל באותו סיר. ואם יבשלו חלב בתוך סיר שבישלו בו בשר יכנס בחלב טעם הבשר.

אבל, יש לשים לב שאת הטעם שחדר לתוך דפנות הסיר לא ניתן לטעום לעולם (במידה ולא אוכלים את הסיר...), אלא כאשר הוא נפלט חזרה החוצה, לתוך המאכל הבא שמתבשל בסיר. ובכל פעם שהטעם "מתנייד" ועובר מהתבשיל אל הסיר או מהסיר אל התבשיל הוא נחלש בצורה משמעותית. כלומר: בפעם הראשונה, כאשר המאכל הראשון התבשל בתוך הסיר והטעם יצא ממנו ועבר לדפנות הסיר – לא נכנס אלא טעם חלש; וכן בפעם הבאה, כאשר הטעם יוצא מתוך הדפנות ונכנס בתבשיל השני שמתבשל בסיר – הוא שוב נחלש ומתמעט. תהליך זה מכונה בשפת ההלכה: 'נותן-טעם בר נותן-טעם', כלומר שהטעם שנכנס בתבשיל השני הוא רק "בן" של הטעם שנכנס בדפנות הסיר.

ולכן יש לדון: האם האיסור של עירוב בשר ודגים הוא חמור כמו עירוב של בשר וחלב, ויהיה אסור לבשל דגים בסיר בשרי (ולהפך); או שאיסור עירוב בשר ודגים, שהוא איסור דרבנן בלבד, הוא פחות בחומרתו, וכשמדובר בטעם כה חלש – שמגיע דרך דפנות הסיר – אין בעיה שיתערב במין השני?

בדבר זה יש חילוקי מנהגים:

הטור כתב שאכן יש להיזהר לייחד כלים מיוחדים לדגים ואסור לבשל דג בסיר בשרי 'בן-יומו' (שבישלו בו בשר ב24 שעות האחרונות), או בשר בסיר של דגים 'בן-יומו'. ואחריו נמשכו עוד פוסקים¹⁰ ויש הרבה שמחמירים כך בימינו¹¹, ולהם יש במטבח שלושה סטים של כלי בישול: לבשרי, לחלבי, ולדגים.

אבל בשולחן ערוך וברמ"א לא הוזכר הידור זה ולכן כתבו הרבה מהפוסקים¹² שיש להתיר לבשל ואין צריך לייחד כלים מיוחדים לדגים.

אבל גם המהדרים לייחד סיר לדגים, מתירים להשתמש בסכו"ם ובצלחות בשרי לאכילת דגים, אף אם הדגים חמים¹³, ובלבד שלא מכניסים את הסכו"ם לתוך הסיר הרותח¹⁴. ומשום כך, מצקת – שמכניסים לתוך הסיר הרותח – יש לייחד לבשר לחוד ולדגים לחוד, כדין הסיר עצמו.

ומה דין הכלי כאשר קרה ובישלו בו בשר ודגים יחד (ולא היה שישים במין אחד כנגד המין האחר)?

יש פוסקים שהכלי טעון הגעלה¹⁵; אבל כף החיים ופוסקים נוספים הקלו ואמרו שהוא כשר לשימוש לאחר שיעברו 24 שעות מאז הבישול האסור, שאז הטעם המעורב – טעם האיסור – נפגם, ולא אוסר את התבשיל הבא.

טחינת דגים במטחנת בשר או להפך, מותרת רק אם ניקו היטב את כל חלקי המטחנה ווידאו שלא נשאר בהם ממשות מהשימוש הקודם. ואם לא ניקו היטב – אין לטחון את המין השני כי יתערב ממשות בשר בדגים. וכן להפך¹⁶.

אפיה וצלייה בתנור

באפייה או צלייה בתנור קיימת בעיתיות גדולה יותר מאשר בישול בסיר או טיגון במחבט, משום שבדרך כלל נדבקות שאריות של התבשיל בדפנות התנור וכאשר מכניסים בו תבשיל אחר שאריות אלו מתחממות ומתערבות באמצעות האדים בתבשיל הנוכחי. ובעיה זו היא לכל הדעות, שכן הטעם של שאריות התבשיל הקודם עצמן מתערב בתבשיל הנוכחי, ולא עובר רק דרך דפנות התנור.

לכן, הרוצים לאפות דגים בתנור בשרי צריכים לדאוג שהתנור יהיה נקי לגמרי¹⁷.

אפשרות נוספת היא לעטוף היטב ולכסות את תבנית הדגים ואז שאריות הבשרי יעברו לדגים רק דרך דפנות התבנית והכיסוי ומהדפנות לדגים, וזה כבר נותן טעם בן נותן טעם – שאריות השומן הבשרי בדפנות הכלי והדפנות בדגים.

אמנם הזכרנו לעיל שיש המחמירים גם בטעם בשר הבלוע בכלי, ולכן נוהגים לייחד כלים מיוחדים לבשרי. ולפי חומרא זו, אם נכניס דגים גלויים לתנור נקי בן יומו – הטעם הבשרי הבלוע בדפנות התנור ייצא לדגים וזה אסור כמו בישול דגים בסיר בשרי בן יומו. וכן אם יש שאריות בשרי בתנור והדגים מכוסים, הרי שאריות הבשר יכנסו בדופני התבנית ומשם אל הדגים, והרי מחמירים בטעם בשר הבלוע בכלי שלא ייכנס לדגים –

לכן הפתרון הכי מומלץ הוא לאפות דגים, אפילו חשופים, בתנור בשרי נקי ש'אינו בן יומו' – כלומר שחלפו 24 שעות מאז שהשתמשו בו לבשר; או לאפות את הדגים כשהם מכוסים היטב בתנור בשרי נקי, אפילו 'בן יומו'. ויש אומרים שאין להחמיר עד כדי כך ואם יעטוף היטב את הדגים – יכול לאפות אותם בתנור אפילו יש בו שאריות בשר¹⁸.

פתרון נוסף הוא לאפות את הדגים בתנור חלבי (אך אז יהיה אסור לאכול את הדגים בסכו"ם בשרי).

חלב ודגים

אחד הסיפורים המרתקים ביהדות, הוא משפט שכתב מרן הבית יוסף. משפט של פסיקה מעניינת שעוררה הד גדול בבית המדרש ורוב הפוסקים לא קיבלו אותה בנימוק שהיא "פליטת הקולומס".. כלומר, אין לומר שחס ושלום מרן הבית יוסף טעה ולא דייק, אבל הקולמוס שלו כנראה שגה וההלכה הזו לא נכתבה בדיוק...

על מה מדובר? על אכילת דג עם חלב.

הבית-יוסף כתב¹⁹ שאין לאכול דגים בחלב משום סכנה. וכתבו עליו הרמ"א בספרו דרכי משה והש"ך והט"ז שפליטת הקולמוס היא וכוונתו שאסור לאכול דגים עם בשר ולא חלב, כי לא מצאנו חומרא זו של דגים בחלב אלא רק דגים ובשר.

אך רבנו בחיי²⁰ כתב שיש סכנה באכילת דגים עם חלב, ובפתחי תשובה²¹ מביא שיש שכתבו שאכן יש בזה סכנה כי הדגים מקררים מאד ואז החלב רע ומזיק לגוף.

להלכה, רוב הפוסקים האשכנזים סוברים שאין איסור אכילת דגים עם חלב או גבינה. אבל הפוסקים הספרדים סוברים²² שדברי הבית יוסף שאין לאכול דגים בחלב משום סכנה לאו פליטת הקולמוס היא ולכן יש להחמיר באכילת דגים עם חלב או גבינה אבל מתירים אכילת חמאה עם דג. אבל הבן איש חי²³ החמיר ופסק שאפילו עם חמאה אין לאכול דגים.

מנהג חב"ד²⁴ הוא להחמיר באכילת דגים עם חלב ניגר אבל מקילים באכילת דגים אם מוסיפים דבר שמנוני כגון חמאה או שמנת ואז השומן עוצר את כוח החלב כשנפגש בדגים ואין זה מזיק.

המקפידים לא לאכול דגים וגבינה יחד, יכולים לאכול אותם בזה אחר זה וצריך להפסיק ביניהם כפי שמפסיקים בין דגים לבשר: לאשכנזים מספיק לשטוף את הפה, ולבני ספרד צריכים גם לשטוף את הידיים²⁵.

אך בבליעת הכלים לא ראינו שמחמירים, ואף המקפידים לא לאכול חלב ודגים יחד מכל מקום מבשלים דגים בסיר חלבי נקי אפילו בן יומו. וכן אפשר לאפות את הדגים בתנור חלבי. ואפילו אם יש שאריות חלבי בתוך התנור, כשמן או כגבינה צהובה וכדומה – אפשר לאפות בו דגים, שהרי שאריות אלו ניתן לאוכלם עם הדגים עצמם²⁶.

הערות שוליים:

כף החיים סימן קטז סקכ"ט. ↩
פסחים עו ע"ב., שו"ע או"ח קעג ס"ב, יור"ד קטז ס"ב. ↩
דרכי תשובה יור"ד סימן קטז סק"ל בדיוק דברי הרמ"א שם "אבל לאכלן זה אחר זה אין לחוש" דמשמע שביחד אסור אף שלא נתבשלו יחד. וכן המנהג הפשוט. ↩
כף החיים יור"ד קטז סקכ"ו. ↩
רמ"א יור"ד קטז ס"ג כתב שיש לאכול ולשתות ביניהם דבר. ↩
וזה אחד הטעמים לשתיית יין או יי"ש בסעודת שבת אחרי הדגים – כדי להפריד בין אכילתם לאכילת הבשר. ↩
ראה רעק"א יור"ד קטז ה, ערוך השולחן שם, כף החיים או"ח סימן קע סקע"ט. ↩
כף החיים או"ח קעג סק"ד, כשיטת השולחן ערוך שם. ↩
שו"ת חלקת יעקב יור"ד סימן כ. ↩
איסור והיתר הארוך ומלשונו שהובא בט"ז צה סק"ב משמע שרק בדיעבד יש להקל אבל לכתחילה יש להחמיר בפליטת כלי בשר לדגים. ↩
כך נהוג גם בקייטרינג המהודרים לייחד כלים נפרדים לבשר ודגים. וכך פסק הגרמ"ש אשכנזי ז"ל. ↩
ט"ז יור"ד סימן צה סק"ב, שו"ת חת"ס יור"ד סימן קא, כף החיים יור"ד קטז סק"כ. ↩
כי בבישול עובר טעם ממש של נ"ט בר נ"ט, אבל בסכו"ם זה רק 'עלו'-נגיעה, ולא עובר טעם חזק כמבואר בארוכה בסימן צה. ↩
וכן יש להיזהר לכתחילה לא לחתוך בצל עבור הדגים בסכין בשרי, כי הבלוע בסכין יוצא בדבר חריף כל הטעם הראשון הבלוע בסכין ואי"ז נ"ט בר נ"ט, כמבואר בסימן צו, ולכן יש בבצל עבור הדגים טעם בשר ראשון. ↩
פת"ש קטז סק"ג. ↩
ואם טחנו במטחנה בשרית בשר חם או דבר חריף יחד עם הבשר, ואחר כך רוצה לטחון דגים ובצל במטחנה זו, מעיקר הדין מותר כי הבצל יפליט רק הבלוע ואין להחמיר בנ"ט הבלוע בכלים כדלעיל אבל הרבה החמירו בזה (וכ"כ בספר הכשרות עמוד נג אות סז), כי יוצא הבלוע בכלי ומחמירים גם בטעם הבלוע בכלי כדברי הטור. ולכן יש לכתוש את השום או לכתוך את הבצל בנפרד ואאחר כך להוסיף אותו לתערובת. ↩
אמנם אם התנור הוא בשרי בן יומו, יש לדון דלכאורה הדגים נהפכו להיות 'בחזקת בשרי' ודינם כמי שהתבשלו בסיר בשרי בן יומו שלספרדים מותר לאכול עם חלבי ולאשכנזים אסור לכתחילה לערבם עם חלבי, או שנאמר שבחיבור של זיעה ואדים יש להקל יותר ואכמ"ל. ↩
ספר הכשרות פרק יח הערה כז ועוד. ↩
יור"ד סימן פז. ↩
פרשת משפטים ↩
סימן פז סק"ב בשם חינוך בית יהודה. ↩
כף החיים יור"ד סימן פז סקכ"ד, וכן הכריע בשו"ת יחווה דעת חלק ו סימן מח. ↩
שנה שניה פרשת בהעלותך אות טו. ↩
רשימות חורף תרצה, הוראה מהצ"צ. ↩
כף החיים סימן פד סקכ"ד. ↩
אם התנור מלוכלך בשאריות גבינה או חלב – יכול לנקות את התנור או לכסות את הדגים. אבל יש שמקילים בתנור חלבי גם בלי לנקות את התנור כי לדעתם שמנונית הנשארת בתנור היא חלשה ונשרפת מהחום, וכ"ש כשהיא באה מגבינה וחלב שזה לא דבר שמחזיק ואינם נשארים בדפנות. ↩