כוחו של מעשה חיובי אחד (וולף)

חקת – כוחו של מעשה חיובי אחד

בפרשת חקת מספרת התורה (כ, כג-כט) על פטירתו של אהרן הכהן, ומיד לאחר מכן היא מספרת : "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים, וילחם בישראל".

"יושב הנגב" הוא עמלק, וכפי שהמרגלים אמרו בשובם מהארץ, כאשר הם רצו להרתיע את עם ישראל מלעלות לארץ (שלח יג, כט) "עמלק יושב בארץ הנגב", ועמלק זה שמע שעם ישראל מגיע "דרך האתרים", והוא יצא להילחם בהם.

מה הפירוש "דרך האתרים", מהי הדרך הזו – מבאר רש"י בפירושו (פירוש ראשון מתוך שניים): דרך הנגב שהלכו בה המרגלים, שנאמר "ויעלו בנגב".

כאשר המרגלים יצאו לדרכם בשליחותו של משה רבינו, הוא אומר להם (שם, יז) "עלו זה בנגב ועליתם את ההר", ואכן המרגלים צעדו במסלול זה בהוראתו של משה רבינו (שם, כב) "ויעלו בנגב" –

כך שפירוש "דרך האתרים" - זו הדרך בה הלכו אלו ה"תרים", אלו שהלכו לתור-לרגל את הארץ, במסלול בו צעדו במרגלים. עם ישראל הלך "בנגב", ועמלק היושב שם "מלך ערד יושב הנגב", שמע "כי בא ישראל דרך האתרים", במסלולם של המרגלים, והוא יצא להילחם בהם.

כאשר לומדים פסוק זה מתעוררת השאלה, מדוע התורה אינה כותבת בפירוש שעם ישראל עלה בנגב, לשם מה היא כותבת "דרך האתרים", דבר הדורש הסבר שהכוונה היא לדרכם של המרגלים,

מה עוד שעם ישראל עומד כעת להיכנס לארץ ישראל אחרי שלושים ותשע שנות נדודים, אחרי שנים שהם שהו במדבר בגלל חטא המרגלים, כך שזה עתה הם סיימו לכפר על חטא המרגלים – אזי לשם מה להזכיר את אותם מרגלים, את אותם אנשים שחטאו, באמצעות הביטוי "דרך האתרים".

•

מאורע זה שעם ישראל הלך "דרך האתרים", הוא המשך לפטירתו של אהרן הכהן, וכדברי רש"י בביאורו על המילים "וישמע הכנעני" – "שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד".

מה הקשר בין שני המאורעות הללו, בין פטירתו של אהרן לבין הליכת עם ישראל "דרך האתרים", במסלולם של המרגלים, וכתוצאה מכך עמלק שמע על כך ויצא להילחם בהם –

כל עוד אהרן הכהן היה חי - בזכותו היו לעם ישראל את שבעת ענני הכבוד.

ענני הכבוד הם אלו שהראו לעם ישראל את הדרך כיצד ללכת במסעות שלהם במדבר, וכפי שהתורה אומרת בפרשת בשלח (שמות יג, כא) "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן – לנחותם הדרך". ענני הכבוד הם אלו שהראו לעם ישראל כיצד עליהם לצעוד בדרכם אל ארץ ישראל.

אולם כעת אהרן הכהן נפטר, "ונסתלקו ענני הכבוד", אין לעם ישראל מורה דרך שיראה להם כיצד לצעוד הלאה –

כיון שנוצר צורך לדעת כיצד ולהיכן ללכת – הם החליטו ללכת בדרך המוכרת, בדרך אותה שנים עשר המרגלים סללו עבורם לפני שלושים ותשע שנים, "דרך האתרים", "דרך הנגב שהלכו בה המרגלים".

התורה לא כותבת שעם ישראל הלך "דרך הנגב", כי "דרך הנגב" לכשעצמה, יש בה בעיה קשה, היות ו"עמלק יושב בארץ הנגב", ועמלק הוא "רצועת מרדות" לעם ישראל, כך שלא כדאי לבחור בדרך זו.

התורה כותבת "דרך האתרים", כי היא רוצה להדגיש בזה, שכיון ש"ויראו כל העדה כי גוע אהרן" ובמילא "נסתלקו ענני הכבוד", כך שאין מי שיורה את הדרך כיצד לעלות לארץ ישראל  –

לכן כותבת התורה שהדרך היא "דרך האתרים", בדרך אותה סללו בעבר שנים עשר המרגלים.

•

בחירה זו, ללכת "דרך האתרים", בדרך אותה סללו המרגלים, דורשת הסבר. והלא המרגלים חטאו והביאו צרה על עם ישראל – מדוע זה יש ללכת בדרך זו, בדרך שהם צעדו בה?

ההסבר הוא: כאשר המרגלים יצאו לדרכם, הרי "אותה שעה כשרים היו". הליכתם "בנגב", היתה חיובית, המרגלים לא הלכו לשם מצד בחירתם האישית, אלא הם קיימו בזה את הוראתו המפורשת של משה רבינו, שאמר להם "עלו זה בנגב".

כאשר עם ישראל צעד "דרך האתרים", "דרך הנגב שהלכו בה המרגלים" – הם צעדו במסלול אותו המרגלים הלכו בכוחו של משה רבינו, על פי הוראתו. וכיון שזה היה מסלול חיובי - עם ישראל צעד במסלול טוב בטוח.

•

מאורע זה מהווה עבורנו הוראה נפלאה:

למרות שהמרגלים מכונים בשם "דור תהפוכות", למרות בגלל מעשיהם הם גרמו לכך שהשכינה תתעכב במדבר יחד עם שש מאות אלף איש, למרות שבגללם משה רבינו מתעכב עדיין במדבר עד ביאת משיח צדקנו –

הרי כיון שהם בני אברהם יצחק ויעקב, כיון שמשה רבינו בחר בהם, אזי אותו מעשה חיובי שהם עשו כשהם הלכו "לתור את הארץ", אותו מעשה של קיום הוראתו של משה רבינו "עלו זה בנגב", גרם לכך שכאשר משה רבינו וכל עם ישראל עומדים ללא ענני הכבוד, ועליהם לבחור מהי הדרך בה עליהם לצעוד - הם צועדים "דרך האתרים", בדרך אותה הם סללו.

בדרך שהם סללו כל עם ישראל, על נשיהם וטפם ורכושם,  צועד בדרכו לכבוש את ארץ ישראל.

מכך אנו למדים, כאשר יהודי עושה פעולה חיובית, אפילו באם זו רק פעולה אחת - הוא מקיים בזה את שליחותו של הקב"ה. כאשר יהודי מניח תפילין או נותן צדקה, אפילו באם זו פעם אחת ויחידה – הרי שבזה הוא "תר את הארץ" בשליחותו של הקב"ה, והוא פועל עליה בעולם הזה הגשמי.

שלמה המלך כותב בספר קהלת (ה, ח) "יתרון ארץ בכל היא", כאשר יהודי מקיים מצוות ב"ארץ", בעולם הזה הגשמי, הוא פועל בה "יתרון" ומעלה. יהודי "תר את הארץ", הוא פועל "יתרון בארץ".

ידו הגשמית, היד המחלקת צדקה, ממלאת את רצונו של הקב"ה. המטבע הגשמית מימשה את ייעודה בעולם הזה, ולמרות שזו פעולה אחת ויחידה, אדמו"ר הזקן כותב בתניא ש"יחוד זה למעלה – הוא נצחי". המעשה החיובי הזה, "למעלה" – הוא נצחי.

•

רעיון זה הינו מסר עבורנו: כאשר מבקשים מיהודי לפעול על יהודי אחר שיקיים מצוה, עלול הוא לטעון – מדוע עלי לעסוק בזה, בשעה שמלבד הפעולה היחידה הזו, הוא לא יעשה ולו מצוה נוספת אחת.

עליו לדעת, מהי מעלתו של יהודי ומה כוחה של מצוה יחידה. עליו לזכור את פתגמו של רבי מרדכי הצדיק הנסתר מתלמידי הבעל שם טוב, שנשמה יורדת לעולם הזה וחיה כאן שבעים-שמונים שנה – כדי לעשות טובה אחת ליהודי.

הקב"ה שהוא "עצם הטוב", "טבע הטוב להיטיב", לקח נשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש", נשמה שחצובה מתחת כסא הכבוד, "נשמה שנתת בי טהורה היא", והוא שולח אותה לעולם הזה הגשמי, "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא", למשך 70-80 שנה – כדי שהיא תעשה טובה אחת ליהודי.

כך שכאשר פוגשים יהודי שצריכים לפעול עליו לקיים מצווה, יש לדעת שייתכן והנשמה שלנו ירדה לעולם וחיה שבעים-שמונים שנה – רק כדי לעשות ליהודי זה טובה, לפעול עליו לקיים מצווה זו. אמנם תחיה שבעים-שמונים שנה, אבל מטרת ירידת נשמתך לעולם היא – הטובה היחידה ליהודי יחיד זה.

(מתוך שיחת מוצאי שבת חוקת תשל"ח)