שלושת השאלות
פרשת קרח מתארת באריכות את מאורעות מחלוקתם של קרח ועדתו כנגד משה ואהרן.
בפרשה מופיעה טענה מרכזית של קרח (טז, ג): "ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם - רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'"
קרח טוען כנגד משה ואהרן "כל העדה כולם קדושים", כולנו עמדנו ליד הר סיני וקיבלנו יחד את התורה, וכיון שכך "מדוע תתנשאו על קהל ה'", במה הינכם נעלים מכל העדה. וכדבריו של רש"י על הפסוק: "אם לקחת אתה מלכות – לא היה לך לברור לאחיך כהונה. לא אתם לבדכם שמעתם בסיני "אנוכי ה' אלוקיך", כל העדה שמעו".
מלבד טענה זו המופיעה בפסוקי הפרשה, המדרש (במדבר רבה, יח ג) מוסיף ומתאר טענות/שאלות נוספות שהיו לקרח:
שאלה ראשונה: קרח בא ושאל את משה ואהרן – "בית מלא ספרים", בית המלא בספרי תורה, "האם הוא חייב במזוזה". האם גם בית כזה חייבים להניח מזוזה על פתחו.
כאשר משה רבינו ענה לו שגם בית מלא בספרים חייבים לקבוע בו מזוזה על הפתח, טען כלפיו קרח שאין לזה כל הבנה. המזוזה היא רק חלק קטן מפרשיות התורה, וכיון שהבית מלא בספרי תורה, וכל ספר הינו בעל עשרות רבות של פרשיות, איזה צורך יש בקביעת שתי פרשיות מתוך התורה על פתח הבית, מה זה מוסיף?
מכך הסיק קרח וטען כלפי משה רבינו, שהוא בודה - חלילה - דינים אלו מלבו.
שאלה שניה: "טלית שכולה תכלת – חייבת בציצית או לא". בגד שיש לו ארבע כנפות, חייבים להטיל בו ציציות בארבע הכנפות שלו. מצוות הציצית היא (כפי שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים) – שיש לקשור בכנפות הטלית פתילי צמר לבנים, וחוט אחד של צמר, הצבוע בצבע תכלת.
שואל קרח: כאשר הטלית כולה בצבע תכלת – האם גם היא חייבת בחוטי ציצית שאחד מהם הוא בצבע תכלת?
כאשר משה רבינו השיב לו שאכן, גם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית – טען כלפיו קרח שאין לזה מקום בהיגיון. הטלית כולה הינה בצבע תכלת, מה הצורך בחוט תכלת יחיד נוסף?
לאחר שתי שאלות אלו – הגיעה השאלה-הטענה המרכזית של קרח: "כי כל העדה כולם קדושים". עדת ישראל כולה הינה כמו "בית מלא ספרים", היא כמו "טלית שכולה תכלת", הם כולם קדושים. אזי "מדוע תתנשאו", מה מקום יש למנהיג ונשיא. מדוע לא מספיקה הקדושה האישית שיש לכל יהודי מצד עצמו, למה יש צורך במנהיג, בדמותו של משה רבינו. כמו שבית המלא בספרים, אין צורך – לפי שיטתו - שיהיה בו מזוזה, כמו שטלית שהיא כולה תכלת - אין לה צורך בפתיל תכלת, כך גם העדה אינה צריכה את דמותו של משה כמנהיג, "כולם קדושים".
•
קרח היה מחשובי העדה, ולטענותיו יש בסיס ויסוד. כיון שהתורה רואה צורך לכתוב זאת ולספר זאת לדורות – יש בזה מסר והוראה אלינו, כדי שנלמד מטענות אלו ומתשובותיו של משה רבינו אליו. עלינו לדעת מה היתה טעותו של קרח ומה היא האמת, כדי שגם אנחנו, דורות רבים אחרי מאורע זה, נדע להיזהר מטעויות דומות לשלו:
בית מלא ספרים - חייב במזוזה:
ייתכן וישנו אדם הלומד תורה, והוא כולו "מלא בתורה". ראשו והבנתו הם כמו "בית מלא ספרים", הוא לומד כל העת, הוא בעל ידע רחב מאוד בתורה, הוא יודע את כל התורה כולה -
אומר משה רבינו, שגם "בית" שכזה, גם אדם שהוא "מלא ספרים", הוא יודע את כל התורה כולה - הוא "חייב במזוזה", גם אדם כזה חייב "לקבוע מזוזה", על פתח ביתו.
המטרה והתכלית של לימוד התורה - אינם רק שהאדם ימלא את עצמו בידע והבנה, לא רק שהוא יהיה "בית מלא ספרים". המטרה היא שיהיה ניכר על הבית שהוא בית יהודי, שכל מי שעובר לידו - יראה את המזוזה קבועה על פתחו. יראו על האדם הזה, שהוא אדם הנוהג בחייו לפי הרוח וההוראות של התורה, חייו הם חיים של תורה.
במזוזה כתובה פרשת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". כאשר אדם לומד תורה, אזי לא די בכך שהוא יהיה בית מלא ספרים, כמו ארון עץ המלא בספרים, אלא צריך שיהיה ניכר עליו שהוא חדור ברוח של מסירות נפש עבור הקב"ה, ברוח של "שמע ישראל .. ה' אחד", שייראו עליו שהתורה חוללה בו שינוי. לא די בכך שהוא למד תורה – אלא בעיקר מה התורה לימדה אותו.
טלית שכולה תכלה - חייבת בציצית:
טלית הינה בגד שאין בו חלוקה לפי אברי האדם. בשונה מבגדים אחרים המותאמים לפי פרטי אבריו של האדם, הטלית - הינה בגד רחב שאין בו חלוקה של אברים פרטיים. היא בגד המקיף את כלל האדם, מראשו ועד רגליו.
חוטי הציצית, לעומת הטלית, הם מבטאים פרטים. הם נמצאים בארבע פינות הבגד, הם שמונה חוטים המשתלשלים מארבע קצוות הבגד.
ייתכן והאדם קם בבוקר עם החלטה טובה: אני עומד להשתנות, אתחיל לנהוג טוב יותר. אקבל על עצמי עול מלכות שמים. הוא קם ואומר "מודה אני לפניך מלך חי וקים" – מתוך הודאה כללית. כל כולו מודה להקב"ה.
האדם מתעורר בהחלטה כללית, הוא עומד ומקיף את עצמו בהתמסרות כוללת לקיום המצוות.
אומר משה רבינו - לא די ב"טלית שכולה תכלת", לא די בהחלטה כללית שמקיפה את כולך מכף רגל ועד ראש. עליך להטיל ציצית בפינות הבגד.
יש לפרוט את ההחלטה למעשים בפועל. היא צריכה לרדת לכל רגעי היום, לכל פינות הבגד. גם בתפלה, וגם בעסקים, גם בעת האכילה וגם בעת הפנאי. ה"טלית" זקוקה ל"פתיל תכלת", למעשים ממשיים לאורך היום.
יש להטיל חוטי ציצית בכל פינה מארבע כנפות הבגד. צריך שיהיה ניכר עליך בכל פינה שאתה נמצא בה - שאתה נושא ציצית, שאינך מתבייש ביהדותך, שאתה מסתובב וגאה ביהדותך.
כל העדה קדושים - ומדוע תתנשאו על קהל ה':
קרח טוען, כיון שכל העדה קדושים, כולנו בני אברהם יצחק ויעקב, כל אחד מאיתנו שייך ל"גוי קדוש", אזי אני יכול לקבוע לעצמי מהו סדר העבודה שלי, אני יכול לסמוך על שיקול דעתי ואין לי צורך במנהיג או ברב שיכוון אותי.
עונה לו משה רבינו, משה שהיה "רועה ישראל", משה שמכיר היטב את ה"צאן" שלו ויודע איזה נסיונות וקשיים יש לכל אחד, משה שיודע מה עובר עליו בלבו פנימה - שלמרות מעלתך וקדושתך הנעלית, יהודי חייב שיהיה לו מנהיג, מי שידריך וכיוון אותו, מי שיסייע בידו, מי שיעזור לו להתמודד במלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע.
•
לא די בכך שהאדם לומד תורה, לא די בכך שיש לו שולחן ערוך על המדף - אלא צריך שיהיה ניכר עליו שהתורה לימדה אותו. הוא צריך "מזוזה".
לא די בכך שיש לנו "החלטות" גדולות - אלא עלינו ליישם אותם בפרטים של היום-יום. צריכים "פתיל תכלת"
ואל לאדם לסמוך רק על עצמו בעניני יהדות, עליו להתייעץ עם מנהיג רוחני, עם דמות תורנית – צריכים את משה רבינו שבכל דור.
(משיחה בכינוס נשי ובנות חב"ד, כ"ז סיון תשכ"ד)