קרח – קדושה לכל חלקי האדם
בפרשת קרח מספרת התורה (טז, ג), שקרח ועדתו הגיעו אל משה ואהרן וטענו כלפיהם: "רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'".
קרח טען "כל העדה כולם קדושים", כל עם ישראל עמד ליד הר סיני, כל עם ישראל עמד וקיבל את התורה, על כל אחד מעם ישראל הקב"ה הצהיר (יתרו יט, ו) שהוא "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
משמעות טענתו של קרח היא, שאין לנו צורך לשאוף ולהתעלות בקדושה, די לנו בקדושה הנוכחית שיש לכל יהודי, ולכן "מדוע תתנשאו", מדוע יש צורך בדמויות כמשה ואהרן שיש בהם קדושה נוספת.
טענה זו אינה נכונה, כי אל לו ליהודי להסתפק ברמת הקדושה והרוחניות שהוא נמצא בה כעת, אלא עליו להתקדם ולהתעלות בקדושה. עליו להתקשר ולהתחבר עם משה ואהרן, עם הכהן הגדול ועם מנהיג הדור, כדי לקבל מהם תוספת קדושה ולהתעלות בקודש.
•
חכמינו מספרים, שמחלוקתו של קרח היתה על שלושה דברים. קרח שאל את משה רבינו שלוש שאלות:
"בית מלא ספרים" – חייב במזוזה או שהוא פטור ממזוזה. האם בית המלא בספרי תורה, שבכל ספר יש פרשיות רבות, האם גם בית זה חייב לקבוע על דלתו מזוזה, שיש בה רק שתי פרשיות.
"טלית שכולה תכלת" – חייבת בציצית או שהיא פטורה. מצוות ציצית היא, שעל כנפי הטלית יש לקשור חוטי ציצית, כאשר אחד מפתילי הציצית צריך להיות בצבע תכלת. קורח שאל, כאשר הטלית כולה היא בצבע תכלת, האם גם טלית זו חייבת בחוט תכלת אחד או שדי בכך שהטלית כולה תכלת.
והמחלוקת השלישית היא על כהונתו של אהרן, "כי כל העדה כולם קדושים .. ומדוע תתנשאו".
בסופה של מחלוקת, קורח קיבל את עונשו, וברגע העונש, בניו של קרח צעקו "משה אמת ותורתו אמת". מובא על בספרים, שהקריאה "אמת", "משה אמת ותורתו אמת" - מרמזת על שלושת המחלוקות הללו.
המילה "אמת" היא ראשי תיבות: אהרן, מזוזה, תכלת. בקריאתם זו הם אמרו שבכל שלושת המחלוקות הללו, גם במזוזה, גם בתכלת וגם לגבי אהרן – "משה אמת ותורתו אמת".
שלושת הפרטים הללו: מזוזה, טלית וכהונת אהרן, מסמלים את כל צרכי האדם.
צרכיו של האדם מחולקים לשלוש קטגוריות: "מזון", "לבוש", "בית". אדם זקוק לבית היכן להתגורר בו, לבגדים ללבוש, ולמזון למחייתו.
המחלוקת הראשונה, "בית מלא ספרים, חייב במזוזה או לא" – זו מחלוקת בקטגורית ה"בית".
המחלוקת השניה, "טלית שכולה תכלת, חייבת בציצית או לא" – זו מחלוקת בקטגורית ה"לבוש".
והמחלוקת השלישית, "כי כל העדה כולם קדושים", המחלוקת על כהונתו של אהרן – זו מחלוקת בקטגוריה של "מזון".
שיא עבודתו של אהרן הכהן הינו – בעת כניסתו של קודש הקדשים ביום הכיפורים. בהיותו שם, היה הכהן הגדול מתפלל תפלה קצרה על צרכיהם הגשמיים של עם ישראל בכלל, ובפרט עבור פרנסתם, עבור המזון שלהם.
כך שהמחלוקת כנגד כהונתו של אהרן הכהן, זו מחלוקת בקטגוריה של "מזון".
טענתו של קרח היא שבכל תחומי החיים הללו, הן בבית, הן בלבוש והן במזון – "כולם קדושים", די לנו בקדושה שיש לנו, ואין צורך להכניס בהם קדושה נעלית יותר, "מדוע תתנשאו".
אך הקב"ה לא קיבל את טענתו זו, והאמת היא שהיהודי צריך להכניס קדושה יתרה, באמצעות הכהן הגדול שבנפשו פנימה, בכל פרטי החיים שלו, בכל חלקי החיים שלו. גם במזון, גם בלבוש וגם בבית.
•
הכהן הגדול נכנס ביום הכיפורים אל קודש הקדשים, שם עמד ארון גשמי, עם לוחות אבן גשמיים. אולם למרות שהארון והלוחות היו גשמיים – הרוחניות התאחדה בהם, הרוחניות היתה ניכרת בהם.
על הלוחות אומרים חז"ל שהם "היו נקראים מכל עבריהם", מכל צד בו הסתכלת על הלוחות, יכולת לקרוא, באופן ניסי, את עשרת הדברות החקוקות עליהם.
הגמרא אומרת שהאותיות "מ"ם וסמ"ך" החקוקים על הלוחות "בנס היו עומדים".
עשרת הדברות היו חקוקים בתוך הלוחות, והאותיות מ"ם סופית וסמ"ך, הן אותיות שיש להם מסגרת סביב-סביב. כך שכאשר חוקקים בתוך האבן את מסגרת האות, החלק שנותר מהאבן בתוך האות – אין לו במה להאחז. ולמרות זאת, "בנס היו עומדים", הם היו תולים באוויר באופן ניסי.
גם מקומו של הארון בקודש הקדשים הוא "אינו מן המידה". למרות שלארון היתה מידה של שתים וחצי אמות, כך שהנפח שלו היה אמור לתפוס שטח בחלל קודש הקדשים, בכל זאת כאשר היו מודדים מקיר קודש הקדשים ועד לדופן הארון – היתה מתקבלת מידה כאילו הארון איננו.
הכהן הגדול היה נכנס אל קודש הקדשים, אל המקום בו הגשמיות התאחדה עם הרוחניות, וכאשר עם ישראל מתאחד ומתקשר עם הכהן הגדול, הוא משפיע בהם את האחדות הזו, את האיחוד והקשר בין הרוחניות והגשמיות, על ידי ההתקשרות אל הכהן הגדול, עם ישראל מרומם את הגשמיות אל הקדושה.
על ידי ההתקשרות אל הכהן הגדול, אנחנו מכניסים רוחניות, תוספת קדושה, גם בדברים הגשמיים שלנו, גם בבית, גם בלבוש וגם במזון.
•
חז"ל אומרים שהמילה "קרח" היא מלשון "קרחה" - קרחת, מקום הפנוי משער.
השערות, יונקים את חיותם מהמוח. אמנם חיות מועטת, לא כמו אברי הגוף, ולכן כאשר גוזרים אותם לא חשים בכאב, אבל גם הם יונקים את חיותם מן המוח.
משמעות הדברים, שגם דבר גשמי נחות כמו השער, הוא יונק את כוחו מדבר נעלה, מן המוח.
קרח, רצה ליצור "קרחת", להבדיל בין הגשמיות לרוחניות, בין השער לבין המוח.
אך כאשר מבדילים בין השער למוח, בין הגשמיות לרוחניות, כאשר הגשמיות עומדת בפני עצמה, ללא חיבור לרוחניות וקדושה – התוצאה היא "וירדו חיים שאולה", נבלעים באדמה, הארציות והגשמיות "בולעים" את האדם ומכסים עליו, הוא עלול לרדת מדחי אל דחי.
הגשמיות צריכה להיות קשורה ומאוחדת עם הרוחניות, וכאשר מפרידים ביניהם, כוחו של האדם נחלש. כפי המסופר בנביא, שכאשר גזזו את שערותיו של שמשון הגיבור, שמלבד גבורתו הגשמית שהיתה באופן על-טבעי גם היה לו כוח רוחני נעלה, הוא היה משופטי ישראל – אזי הוא איבד את כוחו.
•
פרשת קרח מלמדת אותנו שעלינו להתחבר ולהתקשר אל הכהן הגדול, עלינו להוסיף ולהתעלות בקדושה, ולקחת את הקדושה הזו אל כל חלקי החיים שלנו, אל המזון אל הלבוש ואל הבית.
(משיחת שבת קרח תשי"ז)