דרשת הלכה, דיני שבת: תיקון המאכלים - מלאכת 'לש'

מלאכת לישה דאורייתא

אחת מהמלאכות שהיו הכרחיות לצורך בניית המשכן היא מלאכת ה'לישה', שנקראת בלשון חז"ל 'גיבול'. מלאכה זו נעשתה במשכן לצורך יצירת חומרי צבע שבהם צבעו את היריעות ובגדי הכוהנים הססגוניים. כיצד יצרו צבע? היו לוקחים סוגים שונים של אבקות שהיו מפיקים ממקורות שונים ומערבים אותם במים או בנוזלים אחרים ואז 'מגבלים' אותם יחד לכדי עיסה סמיכה שאיתה היו צובעים את האריגים השונים.

הרעיון של המלאכה הוא, שלוקחים חלקיקים נפרדים ועל ידי תערובת של נוזל אחר מקבצים ומחברים אותם לגוף אחד. לפיכך, בכל מקרה שהרעיון הזה מתבצע , הדבר ייאסר בשבת ויחשב "מלאכת לישה" ואין זה משנה אם מדובר בדבר שראוי לאכילה או לא.

ולדוגמה – הלכה למעשה:

• אסור ללוש בשבת עיסת בצק של קמח ומים; וכן אסור לגבל מלט או גבס בשבת.

• לעומת זאת, חתיכות גדולות כגון חתיכות של תפוח-אדמה – אין בעיה להוסיף להן רוטב ומיונז וכדו' ולערבב, כיוון שבסופו של דבר החתיכות יישארו חתיכות נפרדות ולא ייהפכו לגוש אחד, ואם כן חסרים שני התנאים האחרונים; ואותו דבר בדגנים וחלב ­– העירוב שלהם לא יוצר גוש אחד ולכן הדבר מותר¹.

מלאכת לישה דרבנן

כאשר מערבים דבר נוזלי עם דבר יבש, יכולים להיווצר שלוש סוגי עיסות: "בלִילה עבה" – עיסה גושית, יציבה; "בלִילה רכה" – עיסה סמיכה אבל כזו ש"נשפכת" מכלי לכלי; ו"בלִילה נוזלית מאד" –  עיסה דלילה ונוזלית.

אם מתבוננים במלאכת הלישה שעשו במשכן לצורך הכנת סממני הצבע, מגלים ששם מדובר דווקא ב'בלילה עבה' וממילא רק לישה (שיש בה את ג' התנאים הנ"ל) ומביאה לתוצאה כזו אסורה מהתורה, אבל מעיקר הדין, מותר היה ללוש שני חומרים כדי לקבל 'בלילה רכה' ו'בלילה נוזלית'.

ובכל זאת, חז"ל רצו להרחיק אותנו צעד אחד מהעבירה, ולכן אסרו ללוש ולגבל בשבת גם אם התוצאה תהיה 'בלילה רכה' מחמת הדמיון שלה ל'בלילה עבה'. אמנם, כשחכמים אסרו זאת הם רק רצו שהאדם יזהר וישים לב שהוא עושה דבר הדומה למלאכה ולכן התירו לעשות זאת ב"שינוי" דהיינו בצורה שונה וחריגה שמזכירה לאדם ששבת היום ועליו להיזהר שלא לעשות ח"ו את המלאכה הדומה שהיא אסורה מן התורה.

מה נחשב שינוי? סדר נתינת החומרים בקערה: אם בדרך כלל נותנים תחילה את האבקה ולתוכה שופכים את הנוזל – בשבת יעשה להיפך ויתן תחילה את הנוזל ועליו ייתן את האבק; ואם בחול נותנים תחילה את המים ואחר כך את האבקה – בשבת ייתן את האבקה תחילה ועליה ישפוך את הנוזל. ובמקרה שאינו יודע מה הסדר הרגיל – יתן תחילה את האבקה ולתוכה ישפוך את הנוזל²

והמשנה ברורה³ מחמיר אשר מלבד השינוי בנתינת החומרים בקערה, צריך לעשות שינוי נוסף גם בעירוב החומרים. דהיינו שיערב באצבע או ישפוך מכלי לכלי עד שיתערבב, ולא יבחוש בכף. אפשרות נוספת היא להעביר את הכף בתוך הקערה שתי וערב ולא בסיבובים, וכך פסק למעשה בספר שמירת שבת כהלכתה ובספר קצות השולחן.

ואולם, 'בלילה נוזלית' אינה דומה כלל ל'בלילה עבה' ולכן חכמים לא אסרו אותה כלל ומותר לגבל אותה בשבת ללא כל שינוי מיום חול.

והנה דוגמאות להלכה למעשה:

• הכנת פודינג – אסורה בשבת מהתורה כי היא בלילה עבה, שהרי מיד לאחר שמערבים את האבקה במים היא נעשית גושית ומתקשה עד שאינה נשפכת⁴

• הכנת דייסה (כגון דייסת שיבולת שועל – קוואקר) – אסורה בשבת מדרבן ואין לעשות אותה אלא ב'שינוי', דהיינו: לשפוך את החומרים בסדר הפוך מהרגיל, ולדעת המחמירים גם לבחוש בצורה משונה (כמו על ידי האצבע או בשפיכה מכלי אל כלי).

• ואילו הכנת תחליפי חלב (מטרנה); או קפה עם סוכר; או משקה שוקו; או לערבב סוכר בגבינה או שמנת, וכל כיוצא באלה – למרות שבכולם יש עירבוב של אבקה עם נוזל, מותר להכין זאת בשבת ללא שינוי, מאחר והתוצאה הסופית היא נוזל ממש ולא עיסה סמיכה. וכן כל אבקה שנמסה כשמערבים אותה עם הנוזל.

• הכנת ג'לי (מִקְפָא) – יש אומרים שאסור מהתורה כיוון שהאבקה נקרשת על ידי המים ונעשית 'עבה' וגושית⁵. אבל בספר חזון עובדיה⁶ כתב להתיר הכנת ג'לי בשבת, כי לדעתו אבקת הג'לי נמסה תחילה במים והופכת להיות נוזל, ואחר כך בשלב שני המים עצמם נהיים סמיכים ונקרשים ומתקשים, ומכיון שתחילה האבקה נמסה לגמרי במים לכן אין כאן עירוב של שני דברים הנילושים.

בלילה עבה ללא כוונה

הבהרה חשובה: בכל האופנים המותרים, אם נותן את הנוזל לתוך האבקה (כדי ליצור בשינוי 'בלילה רכה' או כדי ליצור בלילה נוזלית אפילו בלי שינוי) – יש לשפוך הרבה נוזל בבת אחת, כי אם שופך לאט הרי נעשית כאן 'בלילה עבה' תוך כדי השפיכה, כאשר מעט הנוזל התערב עם האבקה⁷, ואף על פי שכוונתו להמשיך ולהוסיף עוד נוזל עד שיגיע ל'בלילה רכה' – הרי זה אסור.

לדוגמה:

• דייסה שסדר הכנתה הוא נתינת האבקה לתוך המים או החלב – מכיוון שהתוצאה הסופית היא 'בלילה רכה' הדבר מותר רק על ידי 'שינוי', ומאחר והדרך הרגילה בדייסה זו היא לשפוך את האבקה לתוך המים, צריך "לשנות" את הסדר ולשפוך את המים לתוך האבקה. במקרה כזה צריך לשפוך הרבה מים בבת-אחת.

• הכנת טחינה בשבת – למרות שהתוצאה הסופית היא 'בלילה נוזלית' והדבר מותר בעיקרון, יש לשפוך את הטחינה הגולמית הסמיכה לתוך המים כדי שלא יווצר מצב-ביניים של 'בלילה עבה' כאשר התערבו רק מעט מים בתוך הטחינה גולמית. או לחילופין, לשפוך הרבה מים בבת אחת שאז התערובת נעשית מיד דלילה ונוזלית. ולפיכך רצוי להכין טחינה מערב שבת ורק בשעת הצורך להכין באחד מאופנים אלו⁸.

• בדומה לזה, בהכנת קפה – אסור לערב קפה וסוכר עם מעט חלב בכוס בשביל להוסיף אח"כ מים חמים או חלב, מפני שבינתיים כבר נעשית כאן 'בלילה עבה'. הבהרה נוספת: אם במשך הזמן הבלילה מתקשה ונעשית גושית, אסור להכינה גם אם בטוח שיספיק לאוכלה לפני שמתקשה.

לדוגמה:

• דייסת אורז – עשויה להתקשות (כי האורז סופח את הנוזל) ולכן אין להכינה בשבת אלא אם כן עושה אותה רכה ודלילה מאוד.

בלילה קיימת

מותר להוסיף נוזל ולדלל 'בלילה עבה' שקיימת מערב שבת, גם אם תישאר 'עבה' אחר הדילול, אין זה נקרא שנעשתה כאן עוד בלילה עבה בתוך השבת. אבל אסור לעבות את הבלילה הקיימת ולהוסיף עליה גרגירים או אבקה.⁹

בלילה בפירות

כל הנ"ל הוא כאשר מערבים דבר יבש בנוזל ומזה נעשית הבלילה, אבל כאשר לוקחים דבר יבש, כמו קמח או אבקת דייסה, ומערבים אותו בפרי אחר שיש בו לחות (כגון בננה, חציל, אבוקדו וכיוצא בזה), יש מתירים למרות שנוצרת כאן בלילה עבה. ויש אוסרים.

Footnotes

1. אמנם, לאחר זמן עשויים הדגנים לתפוח ולהידבק זה בזה לגוש אחד, אבל מאחר ומלכתחילה העירוב לא נעשה לשם כך ואין זה אלא מחמת קלקול האוכל והימאסותו – לכן הדבר מותר. ↩

2. כשיטת תרומת הדשן ובמשנ"ב סקנ"ז, דזהו השינוי המובא בגמרא. ודלא כט"ז סקי"א דפסק שבכזה מקרה אין דרך לעשות בשינוי כי אינו יודע מהו השינוי. ↩

3. כדעת תרומת הדשן. ↩

4. (אמנם אם הפודינג הוא נוזלי ונשפך – יהיה מותר על ידי שינוי כפי שיבואר בהמשך). ↩

5. שמירת שבת כהלכתה פרק ח אות ל. ↩

6. שבת ד עמוד רפא. ↩

7. ראה בכל זה קצוה"ש ב ובדה"ש ד. ↩

8. שש"כ פ"ח אות לא. ↩

9. פשוט שאם היא נעשית בלילה רכה על ידי הדילול, וכ"ש אם נעשית בלילה נוזלית – אין הבדל בינה לבין המקרה הרגיל של אבקה, וכל הדינים כבר נאמרו. ↩