פתיחה
פתחו את החומשים בפרק טז פסוק כב. ר' זונדל, קרא בבקשה את הפסוק:
וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, אֵל, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר: הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף:כעת, ר' איסר, תקרא בבקשה את רש"י:
אל אלהי הרוחות - "יודע מחשבות" - אין מדתך כמדת בשר ודם; מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם, אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא, "האיש אחד" הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצוף?! אמר הקדוש ברוך הוא 'יפה אמרת. אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא'".האם מישהו יוכל לומר לי מה מסביר רש"י?
[לשמוע את הקהל]
רש"י מסביר מה פשר התואר הבלתי רגיל שבו פונים משה ואהרן לקב"ה – "אלוקי הרוחות"? אם הם רוצים לבקש רחמים על בני ישראל שידגישו את מידת הרחמים, אם הם מבקשים צדק שיקראו לקב"ה ה'צדיק'; אבל מה הקשר רוחות ונשמות?
לכן מסביר רש"י ש"רוחות" היינו מחשבות, ולא נשמות. וכך הם אמרו לקב"ה: נכון שיש כאן קבוצה של אנשים חוטאים שמגיע להם עונש, אבל למה להעניש את כל העם, קולקטיבית?! אתה הרי "אלוקי הרוחות לכל בשר" – אתה יודע מה ה'רוח' של כל אדם ואדם בתוך הלב שלו, לאן הוא נוטה, מהן הרצונות שלו, ואתה יודע מי שיתף פעולה עם קורח ועדתו ומי לא; אתה אינך כמו מלך בשר ודם שנכנס לכעס ומכה על ימין ועל שמאל, אצלך הרי הכל מחושב, אז מדוע מבקש לכלות את כל העדה, את כל בני ישראל (ח"ו)?!
השאלה:
הרבה שאלות אפשר לשאול על הרש"י הזה, ואנו נתמקד בדבר אחד:
רש"י מספר שמשה ואהרן ביססו את הטענה שלהם על ידי משל ודוגמא מהתנהגות של מלך בשר ודם. ונשאלת השאלה, מה לא מספיק ברור בטענה "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" שצריך להסביר זאת על ידי משל? איזו טענה יותר צודקת בעולם מהטענה הזו?
ועוד יותר: המשל עצמו לא מובן; הלא המשל מדבר על מלך ישר וצדיק וסבלן ולא על מלך משוגע וגחמן שמעניש את כל בני מדינתו רק בגלל חטאים של קבוצה מסוימת. וכל מלך נורמלי, גם מלך בשר ודם – כאשר מתעורר נגדו מרד ואפילו כאשר הוא חושש על כיסאו בשל כך, הוא מקים 'ועדת חקירה ממלכתית' ופותח תיקים בבית משפט, ומנסה לברר מי אכן חטא ומי לא, וגם "כשהוא כועס" הוא ממש לא "נפרע מכולם"?!
הביאור:
המאורע שמתואר בשלושת הפסוקים כ,כא,כב נראה כמו עוד אחד מאותם פעמים שבהם הקב"ה קצף על כל בני ישראל בגלל התנהגותם הרעה והוא חשב שיש תקווה רק למשה רבינו ולאהרן הכהן הצדיקים. ואז, כצפוי, שני הצדיקים הללו מבקשים רחמים ומצליחים להסיר את רוע הגזירה ולבטל את הדינים ולהציל את כל העם מכיליון.
ואם נלמד כך, באמת לא נצליח למצוא תשובה לקושיות שהקשנו.
אבל, מסתבר שהסיפור כאן הוא בכלל סיפור אחר. אחר לגמרי. כאשר הקב"ה אומר (בפסוק כא) "הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת ואכלה אותם כרגע", הוא לא מתכוון לכל בני ישראל! למי הוא כן מתכוון? אך ורק ל"עדה הרעה" – ל'עדת קורח', לאותה מפלגה של רשעים שכל חבריה כבר הפרידו את עצמם מכלל ישראל, כמו שכתוב במילה הראשונה בפרשה "ויקח" קורח – ומפרש התרגום (ובעקבותיו גם רש"י) "ואתפליג" – נחלקו; נפרדו. הם החליטו לראות את עצמם כעדה נפרדת, סיעת-נגד לקב"ה ולמשה רבינו. את העדה הזו ביקש הקב"ה "לכלות". מדוע? מפני שהגיע עת הפורענות, הגיע הזמן שהם יקבלו את עונשם על חטאם החמור. לכל אחד מהם מגיע עונש מיתה כיוון שכל אחד מהם מרד בשליחותו של משה, בכהונתו של אהרן ובעצם במלכותו של ה'.
ובכל זאת, למרות שכל ה'עדה' הזו הייתה מורכבת מרשעים שמרדו בה', מגיע הפסוק הבא ומספר מה הייתה התגובה של משה ואהרן:
"ויפלו על פניהם ויאמרו ... האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" – הם לא מוכנים לאפשר את ביצוע גזר הדין של הרשעים. למה? משום ש"אין לקצוף על עדה שלמה בגלל איש אחד". מה הפירוש? הלא כל העדה הזו כולה חוטאים ופושעים, כולם כאחד חברים במפלגתו של קורח, אין שום חשש שמישהו שלא חטא ייענש. מה פשר הטענה הזו?
אלא, שמשה רבינו ואהרן הכהן "אוהביהן של ישראל היו"... וגם את אותם אנשים רשעים, שפתחו במרד נגד כל דבר שבקדושה, אותם אלו שניהלו מלחמה ישירה נגד המעמד של משה ואהרן והטילו דופי באמון שלהם ומרדו בסמכותם – אותם רצו משה ואהרן להציל!
אז הם ידעו שיש כאן חטא נורא שמחייב עונש גדול, הם ידעו שאי אפשר "להעביר את זה על סדר היום", אבל הם ניסו להציל כמה שניתן. מה הם טענו?
"האיש אחד יחטא, ועל כל ה'עדה' תקצוף?!" – הם ניסו לבנות סנגוריה על סמך העובדה שאדם אחד ויחיד הוא זה שהתחיל את כל המרד. למרות שיש כאן עדה שלמה של חוטאים שהצטרפו למפלגה שלו, רק קורח בעצם אשם, כי הוא שכנע את כל השאר ו"משך אותם בדברים" עד שהוסתו והודחו אחריו, אבל בעצם אפשר לבודד אותו מכל השאר ולהטיל את האשמה רק בו.
ובשביל זה הם הדגישו שהקב"ה איננו כמלך בשר ודם. שאצל מלך בשר ודם, במקרה ש"סרחו עליו מקצת מדינה" – כאשר מתעוררת תנועה ציבורית נגד מלכותו, הוא מעניש את כל מי ששותף בה, כל מי שנוטל בה חלק. למרות שיש מהם שבאמת רוצים בהפלתו, ויש מהם שסך הכל נגררו בעקבות תעמולה; אבל אתה – כך טוענים משה ואהרן לקב"ה – אתה הרי יכול לעשות צדק יותר מאשר מלך בשר ודם שאין לו את הכלים לדעת מיהו הגורר ומיהו הנגרר, שכן אתה "אלוקי הרוחות לכל בשר", ואתה יודע את המחשבות הצפונות בלב של כלא אחד ואחד, וממילא אין לך להעניש אלא את קורח בלבד שהוא גרר את כולם ולא את כל עדתו שרק נגררו אחריו.
ממשיך רש"י: "אמר הקב"ה: יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא" – כמו שממשיך הכתוב (פסוק כד) "העלו מעל משכן קורח, דתן ואבירם" – לאמור: קיבלתי את הסנגוריה שלכם. אכן, לא אעניש אלא את הגוררים, האשמים האמתיים שבסתר ליבם 'מאמינים' במרד שהתפתח, ולא בכל השאר שהיו רק נגררים. אמנם, אין זה איש אחד, לא קורח בלבד הוא "בעל" המחלוקת אלא גם דתן ואבירם.
ההוראה:
השבוע חל יום ההילולא של הרבי, משה רבינו של דורנו. את אותה אהבת ישראל בלתי מוגבלת, שלא נעצרת בשום מקום, וגורמת ללמד זכות על כל יהודי – גם זה שנמצא בשפל המדרגה – ראינו בגלוי גם אצל הרבי.
ונביא רק דוגמה אחת:
הגמרא (סוף מסכת סוכה) מספרת על אישה בשם מרים בת בילגה, שהגיעה ממשפחת כוהנים מיוחסת אבל הידרדרה מאוד עד "שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה: 'לוקוס לוקוס ("זאב זאב" – יוונית) עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק!'"...
הסיפור הטראגי הזה, שכבר עברו עליו למעלה מאלפיים שנה, תמיד הותיר רושם קשה על קוראיו. מה יש לומר על אותה מרשעת.. היא בגדה בעמה, במולדתה, המירה את דתה חברה לאויב היווני והעיזה להגיע אל המזבח המקודש ולהטיח בו דברי גנאי! שומו שמיים!
עד שבא רבינו, הרבי שהוא ראש כל בני ישראל, ובהתוועדות ו' תשרי תשל"ה לימד זכות גם על אותה אישה אומללה! וכך אמר הרבי:
שערו בנפשכם, אמר הרבי, שגם אותה נערה מרוחקת, שחברה ליוונים ונכנסה לבית המקדש על מנת להקריב 'דר אחר' על גבי המזבח (ה' ישמור) גם היא, וגם בשעה שהיא צועקת כלפי המזבח – מה היא צועקת בדם ליבה הפרוע? – "עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל, ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק"...
וכך אמר הרבי: "גם אז דעתה וליבה על אחיה, בני ישראל, שנתונים בצרה וסובלים רדיפות והיא מזדהה עם סבלם ודואגת לרווחתם! זהו נקודת חייה ולעולם אין היא יכולה להתנתק לגמרי מזהותה היהודית, מהחיבור שלה לעם הקדוש" - - -
•••
לכל אחד מישראל יש "בחינת משה" בתוך הנפש האלוקית. וכל אחד מאתנו מקבל מ"משה רבינו שבדור" את הכוח הזה, ללמד זכות על כל יהודי, מי שלא יהיה ומה שלא יהיה...