בכוחו של "התפוח הגדול"
בפרשתינו מספר התורה על פטירתו וקבורתו של אהרן הכהן (כ, כב-כט): "ויבואו בני ישראל כל העדה הר ההר, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר .. יאסף אהרן אל עמיו".
שמו של ההר בו נקבר אהרן הכהן הוא: הר (ה"א בחולם) ההר.
מדוע נקרא ההר בשם זה, מבאר רש"י: "הר על גבי הר". ורש"י מתאר זאת באופן מוחשי יותר "כתפוח קטן על גבי תפוח גדול". הר ההר - היה הר קטן שניצב בראשו של הר גדול, כמו תפוח קטן המוצב על גבי תפוח גדול. ובראש הר ההר נטמן אהרן הכהן.
ורש"י ממשיך בביאורו ומסביר, הכיצד הר ההר נשאר לעמוד כהר, בשעה שהענן שהיה הולך לפני מחנה ישראל בלכתם במדבר היה מיישר לפניהם את הדרך. כדי שבני ישראל יוכלו ללכת במישור ללא טרחה, הענן היה מגביה את העמקים ומשטיח את ההרים, כך שכיצד זה הענן לא יישר את הר ההר -
כותב רש"י: "ואף על פי שהענן הולך לפניהם ומשוה את ההרים – שלושה נשארו בהן; הר סיני לתורה, והר נבו לקבורת משה, והר ההר לקבורת אהרן".
למרות שהענן היה מיישר את כל ההרים שעמדו במסלול הליכתם של בני ישראל במדבר, בכל זאת שלושה הרים נשארו לעמוד כהר, ולא 'שוטחו': הר סיני – עליו ניתנה התורה, הר נבו – עליו נקבר משה רבינו, והר ההר – עליו נקבר אהרן הכהן.
שלושת ההרים הללו נשארו לעמוד גבוהים וזקופים, כאות לעוצמתם ולקדושתם.
•
התוכן הפנימי בדברי רש"י הוא, שהיהודי בלכתו בעולם, אל לו להיות "הר", אסור לו להתנשא מעל הסביבה שלו. גאווה והתנשאות – זו מידה מגונה. ולכן יש להשטיח וליישר את ההרים. על היהודי לנהוג בענווה.
תפקידו של הענן הוא "ליישר את ההרים", ועל בני ישראל ללכת במישור.
אבל ישנם שלושה הרים צריכים להמשיך ולעמוד גבוהים מעל הסביבה, להתנשא. אלו הם הרים הקשורים עם התורה.
הר סיני – ההר עליו ניתנה התורה. הר נבו – ההר עליו נקבר משה רבינו, שקיבל את התורה מידיו של הקב"ה ונתנה לעם ישראל. והר ההר - עליו נקבר אהרן הכהן, מי שהיה סמל של "אהבת ישראל", אהרן הכהן עליו אומרת המשנה בפרקי אבות "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום".
אהבת ישראל היתה ההכנה לקראת קבלת התורה. כשבני ישראל הגיעו להר סיני, אומרת התורה "ויחן שם ישראל נגד ההר", התורה משתמשת במילה "ויחן" בלשון יחיד, ולא כתבה "ויחנו", כדי לרמז בכך - שעם ישראל חנה "בלשון יחיד", כאדם אחד. ובלשון המדרש הם חנו "כאיש אחד בלב אחד".
כשראה הקב"ה את השלום והאהבה בין בני ישראל, אמר – "זו השעה שאתן להם תורתי".
כך ששלושת ההרים הללו, מסמלים את התורה. והרים אלו – צריכים להמשיך ולעמוד ניצבים וזקופים, הרים שאין ליישר או להשטיח אותם.
כי אמנם על היהודי להיות בביטול, אסור לא להתגאות – אך הדברים הללו אמורים בנוגע להנהגתו האישית, בנוגע למידותיו וכישוריו. בפרטים אלו עליו להיות עניו ושפל-רוח.
אך כאשר הדבר מגיע לתחום הנוגע לתורה, כאן יש לעמוד זקוף וגאה, אל לו לאדם 'לכופף' חלילה את התורה. התורה אסור לה להיות בביטול כלפי מישהו אחר. כאשר מדובר בתחום הנוגע לתורה – נדרש מהאדם לנהוג באופן של "ויגבה לבו בדרכי ה'", מתוך גבהות והתנשאות.
חלילה, זו לא התנשאות שלו כאדם, זה לא ביטוי של ה"אני" שלו, אלא רק התנשאות של הענין הנדון, גבהותה של התורה.
•
הר ההר, ההתנשאות, צריכה להיות כמו "תפוח".
מה המיוחד בתפוח?
על הפסוק בשיר השירים (פרק ח, ה) "תחת התפוח עוררתיך", שואל המדרש: מדוע נקט הפסוק בביטוי "תחת התפוח" ולא תחת אגוז, או אילן אחר –
מסביר המדרש: אילן התפוח שונה מכל שאר האילנות. כל יתר האילנות, ראשית לכל הם מוציאים עלים, ורק לאחר מכן גדל הפרי שלהם. לעומת זאת אילן התפוח, "פריו קודם לעליו", פירות התפוח גדלים עוד לפני העלים.
הפרי – מסמל את התכלית, את המטרה של האילן. העלה - מסמל את ההכנה לפרי, את ההגנה עליו.
אילן התפוח – פריו קודם לעליו. המטרה של האילן מוכנה עוד לפני ההכנה אליה.
כך עם ישראל – לפני מתן תורה, הם "הקדימו נעשה לנשמע". ראשית לכל הם אמרו "נעשה", נבצע, נגיע אל המטרה של מתן תורה, נקיים את המצוות, "נוציא את הפרי". ורק לאחר מכן "נשמע" – ננסה להבין את טעמי התורה, את ההסבר, את ההכנה, "את העלים".
התפוח מסמל את התורה. ולכן כאשר מדובר על התורה, על "תפוח" – אזי אין מקום לענווה וביטול, אדרבה, יש להיות "הר ההר", להיות "תפוח", להיות הר, לעמוד בהתנשאות והגבהה מהסביבה.
•
תפקידנו הוא להיות "תפוח", להיות הר ביחס לסביבה, להקרין על הסביבה את אורה של התורה, טעמו של "התפוח", לתת לשני לעלות אל ההר, ללמד אותו, לשתף אותו, לחלוק איתו מאוצרותיה של התורה. עלינו להשפיע על המדבר.
אך יכול האדם לחשוב לעצמו, האם אני אכן ראוי לכך, האם יש בי די מה להשפיע, האם אני כלל יכול לתת לשני – אני מכיר את עצמי, אני מכיר את מעמדי ומצבי, אני יודע שיש בי חסרונות רבים. אולי קודם עלי להשקיע בעצמי ולתקן את מידותי והנהגתי – ורק אחר כך אשפיע על הסביבה.
אולי אני לא ראוי לכך, אולי יש בי רק מעט ידע, מעט תורה, ואילו להשפיע על הסביבה - זו אחריות כבדה, זו זכות גדולה. היכול אני להשפיע על מישור המדבר, אני יכול להשפיע על יהודי אחר?
אומרת לו התורה: ייתכן ואתה אמנם "תפוח קטן", אך דע לך שאתה יושב "על גבי תפוח גדול".
נשיא הדור, שהורה לך לקחת את מעט המידע שיש לך ולהשפיע ממנה על הזולת - הוא "התפוח הגדול", הוא בא בכוחו של הקב"ה. והיות ואתה יושב "על גבי התפוח הגדול", אזי למרות שאתה הינך רק "תפוח קטן" – אתה יכול ומחויב, להשפיע על המדבר שסביבך. נדרש ממך להיות "הר ההר" – "כתפוח קטן על גבי תפוח גדול".
(שבת פרשת חוקת, תשל"ז)