בפרשת חקת אנו קוראים על הסתלקותם של מרים הנביאה ואהרן הכהן. בתחילה מספרת התורה )חקת כ, א( "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין .. ותמת שם מרים ותקבר שם", ובהמשך הפרשה מסופר )כ, כב-כט(: ויאמר ה' אל משה .. יאסף אהרן אל עמיו .. וימת אהרן שם בראש ההר".
בעקבות פטירתם, פסקו המתנות שהיו לעם ישראל בזכותם. בזכות מרים היה לעם ישראל את באר המים ובזכותו של אהרן היו ענני הכבוד שהקיפו והגנו על עם ישראל, וכאשר מרים נפטרה, מספרת התורה )פסוק ב( "ולא היה מים לעדה, ויקהלו על משה ועל אהרן", ואילו כאשר אהרן נפטר, מספרת התורה )כא, א( "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל", והוא יצא להלחם בישראל.
מהיכן שאב הכנעני אומץ להלחם בעם ישראל, כותב רש"י בביאורו על הפסוק: "שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד". וביתר פירוט כותב רש"י בפרשת מסעי, כאשר התורה חוזרת ומפרטת את כל מסעות בני ישראל במדבר, והיא כותבת )מסעי לג, לט-מ( "ואהרן בן שלוש ועשרים ומאת שנה במותו בהר ההר, וישמע הכנעני מלך ערד והוא יושב בנגב בארץ כנען בבוא בני ישראל", מבאר שם רש"י: "ללמדך שמיתת אהרן היא השמועה שנסתלקו ענני הכבוד, וכסבור שניתנה רשות להלחם בישראל".
אך כאשר אנו משווים בין העובדה שבעקבות פטירתה של מרים פסק באר המים, לבין העובדה שבעקבות פטירתו של אהרן הכהן נסתלקו ענני הכבוד - אנו מוצאים הבדל שמעורר תמיהה.
כאשר מרים נפטרה - אזי ברגע אשר "ולא היה מים לעדה", מיד "ויקהלו על משה ועל אהרן", עם ישראל בא בתלונות, "וירב העם עם משה .. למה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו, ולמה העליתונו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה" - העם מתלונן בכעס. ואילו כאשר אהרן נפטר ונסתלקו ענני הכבוד - אין צעקות, אין תלונות, הכל עובר בשקט מוחלט.
בעקבות תלונות עם ישראל על המחסור במים - הקב"ה מורה למשה רבינו: "קח את המטה .. ודיברתם אל הסלע ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע", ומשה רבינו מחזיר לעם את מי הבאר, ואילו לגבי ענני הכבוד - אין שום אזכור בתורה האם הם חזרו אחרי פטירתו של אהרן ומתי הם חזרו.
והלא מתפקידם של העננים היה להורות להם מהי הדרך בה הקב"ה רוצה שהם יילכו, העננים הגנו עליהם מהאויבים, עם ישראל היה יודע מתי עליו לנוע והיכן עליו לחנות ומהו משך זמן החניה - רק "לפי העלות הענן מעל האוהל", כפי שהתורה מפרטת באריכות בפרשת בהעלותך, וכיצד זה כאן, ענני הכבוד מסתלקים עם פטירתו של אהרן, והעם לא מתלונן על כך, וגם אין כל אזכור בתורה לגבי העננים, האם ומתי הם חזרו.
כאשר מתבוננים במדרשי חז"ל וכן בפירושו של רש"י במקומות רבים, אנו מבחינים שבמקומות רבים העננים נקראים בשם "עננים" ללא כל תוספת, ובמקומות אחרים הם נקראים בשם "ענני כבוד".
ההבדל בין "עננים" לבין "ענני כבוד" - הוא מה מטרתם של העננים הללו. ההגדרה של"ענני כבוד" משמעותו היא, שכל מטרתם ותפקידם של העננים הללו - הוא אך ורק "כבוד", להוסיף בכבודם של עם ישראל. זה כל תפקידם.
"עננים" סתם, לא נועדו רק למטרת כבוד. ל"עננים" ישנם תפקידים רבים, תפקידם הוא: "מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך והורג נחשים ועקרבים" - לסלול וליישר את הדרך ולהרוג את המזיקים, להגן על בני ישראל מן החום והשמש המדברית הקופחת, להגן עליהם בעת מלחמה מחיצי האוייב, אמנם הפעולות הללו הנעשות באמצעותם של עננים - מוסיפות בכבודם של ישראל, אבל לא הכבוד של עם ישראל הוא תפקידם העיקרי של העננים הללו, עיקר תפקידם הוא הגנה ועזרה בצרכיהם של עם ישראל, אלו היו עננים שהיו חיוניים לשהייתם של עם ישראל במדבר.
לעומת זאת "ענני הכבוד" - כל תפקידם הוא אך ורק לשם "כבוד", להוסיף בכבודם של ישראל. כאשר אהרן הכהן נפטר, כותב רש"י: "נסתלקו ענני הכבוד", רק העננים שכל תפקידם היה "כבוד" - הם אלו שהסתלקו, אולם ה"עננים" הרגילים, אלו שהיו נחוצים לעם ישראל כדי להגן עליהם ולסייע להם - הם נשארו גם לאחר פטירתו של אהרן.
לכן, כאשר הסתלקו רק "ענני הכבוד", כך שאין לזה שום השפעה על אורח חייהם של עם ישראל, כיון שה"עננים" המספקים להם את צרכיהם הרגילים נשארים איתם - אזי עם ישראל לא בא בתלונות ולא מקים סערה, החיים ממשיכים להתנהל בשגרה רגילה. הם מוגנים ויש להם את כל צרכיהם.
ומשום כך, "ענני הכבוד" הללו אכן לא חזרו אחרי פטירתו של אהרן, הם הסתלקו ולא שבו עוד. הדבר מודגש בדבריו של רש"י ביחס למחשבתו של הכנעני מלך ערד. רש"י כותב שכיון שהכנעני ראה ש"נסתלקו ענני הכבוד", הוא היה "סבור שניתנה רשות להלחם בישראל".
באם לא נפריד בין ה"עננים" לבין "ענני הכבוד", ובפטירתו של אהרן נסתלקו העננים כולם - אזי מדוע רק ניתנה "רשות" להלחם בישראל, הלא יתרה מזו, "ניתנה האפשרות והיכולת" להלחם בישראל.
אך כיון שהעננים הרגילים נשארו, כך שאין "יכולת" לבוא ולהלחם עם בני ישראל, והסתלקו רק "ענני הכבוד" - מכך היה סבור הכנעני, שייתכן ודבר זה מהווה הוכחה ש"ניתנה רשות להלחם עם ישראל".
מה הסיבה להבדל בין באר המים לבין ענני הכבוד, מדוע המים חזרו לעם ישראל לאחר פטירתה של מרים בזכותו של משה רבינו, ואילו ענני הכבוד לא חזרו על ידי משה רבינו?
יש הבדל מהותי בין הסיבה והאופן בו עם ישראל מקבל את המתנות בזכותם של אהרן ומרים, לבין הסיבה והאופן שמשה רבינו מספק את הצרכים הנדרשים של עם ישראל.
אהרן ומרים היו צדיקים גדולים, וכתוצאה מהזכות האישית שלהם - עם ישראל קיבל מים וענני כבוד.
לעומת זאת, משה רבינו, בהיותו רועה נאמן של הדור, הוא דאג לצרכים של העם בהתאם למה שהעם זקוק לו ובזמן שהעם זקוק לו. הדברים לא באו לעם כתוצאה ממעלתו וזכותו האישית של משה רבינו, אלא מתוך דאגה שלו לדור, הוא חיפש מה הם צריכים ברגע זה, והוא השיג זאת עבורם.
וכיון שהצרכים שהעם מקבל ממשה רבינו הינם שונים לחלוטין מהצרכים המגיעים בזכות אהרן ומרים, אצלם הדבר נובע מכח זכותם ומעלתם האישית - לכן כאשר הם מסתלקים מן העולם, המתנה פוסקת. אך הצרכים שמשה רבינו מספק לעם, כיון שהם לא בזכות מעלתו, אלא כיון שזה הצורך של העם ברגע זה - לכן באם כרגע העם זקוק למים, משה רבינו ידאג לו למים ויוציא אותם מן הסלע.
אך ענני הכבוד, בהיות וזה לא צורך חיוני קיומי של העם, אזי כאשר תמה השפעתו של אהרן הכהן בעולם, פסקו ענני הכבוד, ובהיות ואין בזה צורך חיוני לעם - אין צורך שמשה רבינו יחזיר זאת.
כיון שענינו של משה רבינו, הרועה, הוא לדאוג לעם, לכן גם כאשר משה רבינו מסתלק מן העולם - השפעתו ודאגתו לדור לא פוסקת. כל עוד העם זקוק לעזרתו, הוא ימשיך להעניק לו את צרכיו. "מה להלן )לפני פטירתו( עומד ומשמש, אך כאן )לאחר פטירתו( הוא עומד ומשמש". כל עוד העם זקוק למשהו - משה רבינו מספק זאת, באופן כזה או אחר. גם אם המן פסק מלרדת ביום פטירתו של משה רבינו בז' באדר, למרות זאת עם ישראל המשיך לאכול את המן במשך יותר מחודש ימים אחרי פטירתו, עד שהם הסתדרו והחלו להשתמש בלחם מגידולי הארץ, ולדעתו של רבי יוסי ב'מכילתא' - בני ישראל המשיכו ואכלו את המן, במשך ארבע עשרה שנה אחרי פטירתו של משה רבינו!
גם לאחר הסתלקותם של נשיאי ישראל שבכל דור, הרי למרות שלא רואים בגלוי את השפעתם הישירה, בכל זאת "לא יפרדו מעל צאן מרעיתם", והפעולות שהם פעלו בחייהם בעולם - ממשיכים הלאה, הדור ממשיך לקבל מהם את כל צרכיו, גם לאחר הסתלקותם מהעולם הזה.
(לקוטי שיחות חלק י)