דרשה לפרשת חוקת, מבוסס על ביאורים לפרקי אבות א/65
אחד המדדים לפופולאריות של אדם, הוא (ל"ע) אירועי הפרידה ממנו. אנחנו מביטים על מספר האנשים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון בטקס הלוויה שלו או אלו שבאים לנחם את המשפחה בימי השבעה ואנו יודעים את מידת ההשפעה שהייתה לו בחיים והיקף האנשים שהוא נגע בהם.
השבוע אנו מתחילים להיפרד משלוש המנהיגים הגדולים של ישראל. התורה מספרת על האירועים שהובילו למותם של שלוש האחים הענקיים שהנהיגו את ישראל ארבעים שנה. מרים הנביאה, האחות הגדולה, הסתלקה ראשונה בעשירי בניסן. בעקבות הפטירה שלה וההכאה על סלע המים, נגזר עונש מיתה על משה ואהרן. הפרשה ממשיכה ומספרת על מות אהרן בראש חודש אב, ומשה מסתלק כמה חודשים מאוחר יותר, בשביעי באדר.
התורה לא מכסה שום דבר ומציינת באופן מפורש, מי הייתה הדמות האהובה ביותר מבין השלוש. התורה רואה צורך להתייחס במפורש אל האיש שבני ישראל התקשו להיפרד ממנו ומיאנו להתנחם אחריו. נאמר: "ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל" ורש"י מעורר את תשומת הלב לכך, שכאשר ניפרד ממשה בפרשת ברכה, תחסר שם מילה אחת. כתוב שם: "ויבכו בני ישראל את משה" ולא נאמר כמו כאן: "כל בית ישראל". מכאן שהאבל על אהרן היה יותר משמעותי והקיף את כל ישראל ממש, אנשים ונשים, צעירים ומבוגרים.
מה הפך את אהרן לאדם נערץ ובלתי נשכח? הלל הזקן משיב בפרקי אבות (א,יב): "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום". אהרן הפיץ סביבו אהבה. הכוונה היא לדברי המדרש הידועים שאהרן עסק בהבאת שלום בין אדם לרעהו. כאשר היה שומע על שותפים שהסתכסכו ביניהם, הוא לא היה חוגג על זה בין מנחה לערבית כמו כולנו, אלא הלך לעשות שלום ביניהם. הוא היה משנה מעט מהאמת ומספר לכל אחד מהשותפים כי חברו משתוקק לחזור אליו וכך היה משלים ביניהם. אהרן נהג כך גם בסכסוכים של שלום בית בין איש לאשתו. ואכן עם ישראל לא שכח את מעשיו. אף אחד לא מסוגל לשכוח את מי שעשה אצלו שלום-בית.
עד כאן המעלה הידועה והמפורסמת של אהרן הכוהן. אך הרבי מלובאוויטש הסב פעם את תשומת הלב למעלה גדולה נוספת של אהרן. מדובר בגישה חשובה ביותר, שיכולה לענות על אחת השאלות הכי חשובות שהורים ומחנכים בדורנו שואלים את עצמם.
הלל הזקן ממשיך: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". לאחר שנאמר כי אהרן היה עושה שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו - מה מתכוון הלל להוסיף עם "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"? כיצד אפשר עוד להפיץ אהבה?
לאהרן הייתה גישה מיוחדת איך לעורר אנשים חוטאים. הייתה לו "פדגוגיה", תורת חינוך משלו, כיצד לעורר מחויבות מחודשת אצל ילד טועה, נוער נושר ואנשים שחיים בחטא.
****
מעשה בראש ישיבה במרכז הארץ, ששם לב כי אחד התלמידים נעלם כל מוצאי שבת. היה להם סדר לימוד במוצאי שבת והוא הבחין כי אחד התלמידים נעדר באופן קבוע. הוא ערך בירור חשאי בין החברים ונודע לו כי הבחור חומק משטח הישיבה והולך לקניון לצפות בסרט. ראש הישיבה בירר את שעת התחלת הסרט, את השעה בה פותחים את הקופות וארב שם לנער.
הבחור הגיע בשעה הנקובה, מפוחד עמד בתור לקנות כרטיס והנה ראש הישיבה צץ מולו. העיניים של הבחור החלו להתרוצץ בחוריהם והוא ביקש מאלוקים שיקרה לו הנס שהתרחש לבני קורח והוא ייבלע כמותם באדמה. הם הביטו אחד לשני בעיניים והרב אמר: "למה אתה יוצא מהישיבה בלי מעיל? קר עכשיו, כשתחזור לפנימייה כבר יהיה קר מאוד. אתה תצטנן". הרב הסיר את המעיל שלו, הלביש אותו על כתפי הבחור וביקש להשאיר את המעיל על דלת המשרד כשהוא חוזר לפנימייה.
הבחור התיישב באולם הקולנוע. המעיל של ראש הישיבה על כתפיו – ונעשה לו חם. חם מאוד...
לא עלינו ולא על אף אחד, לפעמים הורים ומחנכים חווים אכזבה מילד. ואז הם עומדים ותוהים: מה עליהם לעשות? אולי לצעוק עליו עד שילבינו פניו? שמא להרחיק אותו מהבית כדי לאותת לו שהוא הגזים? ומדוע לא לנתק לגמרי את הקשר אתו כדי שלא ירקיב את העגבניות האחרות בארגז?
הלל הזקן מדגיש כי עלינו ללמוד מאהרן כיצד להעביר ביקורת בונה: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". אהרן היה מביע אהבה כלפי אנשים חוטאים והאהבה שלו הייתה מושכת אותם חזרה. המדרש מספר כי כאשר אהרן היה שומע על יהודי שהולך לגנוב, היה עובר לידו ברחוב, מחייך אליו מאוזן לאוזן ומספר לו כמה הוא אוהב ומעריך אותו. כיצד הוא רואה בו את אחד האנשים היקרים ביותר שקיימים. אחר כך, כאשר היה מתעורר באותו אדם יצר הגניבה והיה רוצה לגנוב, היה נזכר באהבתו של אהרן ואומר לעצמו: איך אעשה את זה לאהרן? כיצד אגרום לו אכזבה כזו?
הרעיון הוא, שאהבה מעוררת קשר, אהבה גוררת מחויבות. שלמה המלך אמר: "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". כאשר מפגינים כבוד ואהבה לאדם מסוים, הוא נמשך ונגרר ומשיב באותו מטבע. ועם כל הקושי לאהוב אדם חוטא, אך אם ברצוננו לראות ממנו פעם נחת – יש רק דרך אחת: להשאיר לו דלת פתוחה והאהבה תנצח.
••
זאת הייתה במיוחד ההנהגה של אהרן, אבל למעשה מצאנו אותה באופן מפורש גם אצל משה. בתחילת ספר דברים, התורה מספרת דבר תמוה מאוד: בשבועות האחרונים לחייו של משה, הוא מסר את "משנה תורה", ספר דברים והספר נפתח בדברי תוכחה קשים לעם ישראל. "אלה הדברים אשר דיבר משה ... בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב". רש"י מפרט שם כי כל מילה רומזת לחטא חמור אחר לאורך החיים במדבר. "מול סוף" – שהמרו בים סוף, "בין פארן ובין תופל" – שתפלו עלילות על המן שירד מהשמיים וכו'.
וכאן כל אחד תמה, מה משה נזכר להוכיח אותם עכשיו על חטאים שהתרחשו ארבעים שנה קודם? למה הוא ממחזר אירועים ישנים שהתרחשו בתחילת החיים במדבר, בשעה שהם נמצאים כבר רגע לפני עזיבת המדבר?
רש"י שם (פסוק ד) מתייחס לכך והרבי מלובאוויטש ביאר את דבריו (לקו"ש א/133): עם כל הכעס של משה על חטאיהם במדבר, במשך ארבעים שנה ארוכות הוא סגר את הפה ולא אמר להם מילה אחת. שכן משה ידע את סוד הביקורת הבונה: רק לאחר שאתה עושה לאדם טוב ומפגין את אהבתך אליו – ניתן להוכיח אותו.
במשך ארבעים השנים במדבר, הם חששו שמשה לא יצליח להכניס אותם לארץ. הם לא היו בטוחים באהבה שלו ולכן לא היו מקבלים את התוכחה ממנו. רק לאחר שהוא היכה את העמים בכניסה לארץ והביא אותם אל שפת הארץ המובטחת, לאחר שכל אחד דמיין את השדה והכרם שייטע בווילה בארץ ישראל – ניתן היה להעביר להם ביקורת ולעורר אותם למחויבות לקיום המצוות.
כך נהג אהרן, כך נהג משה, אך הרבי מדייק כי היה להם מורה טוב. גם אהרן וגם משה למדו זאת מהקב"ה. כאשר בני ישראל היו במצרים, הם התדרדרו בצורה חמורה ברוחניות והפכו להיות בעצם חלק מהתרבות המצרית. "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה".
אך הקב"ה התגבר על כעסו ולא אמר להם מילה אחת של ביקורת. הוא לא נתן להם עדיין את התורה ולא דרש מהם להשתנות. קודם הוא חולל עבורם ניסים מופלאים והוציא אותם ממצרים ורק אחרי שהפגין בפניהם אהבה כבירה – נתן להם את התורה וציווה לשנות את דרכיהם הרעות.
••
חסידי חב"ד עומדים בתוך תקופה מיוחדת, בין ג' בתמוז לי"ב בתמוז, ימים בהם אנו חשים בצורה כפולה ומכופלת את עומק התקשרות לרבותינו נשיאינו. הרבי דיבר כמה פעמים על כך, כי השיטה של אדמור"י חב"ד מאז הבעל שם טוב הייתה, להיות 'כתובת לכל עניין בחיים'. החסידים ידעו שהם יכולים לפנות אל הרבי בכל נושא חשוב בחייהם – מפרנסה עד לימוד תורה, מבריאות עד תפילה בכוונה. כי זאת דרכם של נשיאי ישראל: להפיץ סביבם אהבה ועם האהבה לשנות את העולם.
ונסיים במשל יפה: אחד מחסידיו של האדמו"ר הקודם מלובאוויטש, פעל כרב בקהילה מודרנית בניו יורק. הוא התאמץ לעשות את עבודתו כהלכה ומפעם לפעם הוכיח אותם על מעשיהם. אולם הם חשו בנוח עם החיים שלהם ולא התלהבו מהרב שהגיע להכביד להם על החיים.
השליח פנה אל הרבי וביקש עצה איך להעביר ביקורת שתתקבל על הלב? הרבי השיב במשל: אדם שמבקר בסאונה חמה, עולה כמה מדרגות והבלן מכה לו על הגב עם חבילת עלים כדי להמריץ את הדם. זאת פעולה שגורמת עונג ואותו אדם מברך את הבלן בהנאה: "שתזכה לאריכות ימים".
כעת נתאר כי הבלן ייגש לאותו אדם ברחוב וייתן לו מכה בגב. סביר להניח כי המכה לא תתקבל בהנאה והוא יזכה בברכות מסוג אחר לחלוטין.. מהי הסיבה אפוא שמתרחץ בסאונה מוכן לקבל מכות על הגב ועוד מודה עליהן? כי האווירה בסאונה היא חמה מסביב, והאדם עולה תחילה על כמה מדרגות - וכאשר מפזרים חום ומרימים את האדם בכמה מדרגות, הוא מוכן לחטוף מכות...
{| class="wikitable" |כתיבת השיעור והפצתו באופן חופשי מתאפשרת בתמיכתם של שלוחי רבנו ברחבי תבל ובחסותו האדיבה של הנגיד החסידי ר' שניאור ורעייתו יוכבד שיחיו מינסקי להצלחה רבה בכל ענייניהם לרפואה שלמה של מרת שיינא בעשא בתיה בת פייגה |}