כל אחד כוכב
הגמרא בתלמוד ירושלמי (מעשר שני, ד) מספרת על גוי שהגיע לרבי ישמעאל בן רבי יוסי ואמר לו "ראיתי בחלומי שאני בולע כוכב". הגיב על כך רבי ישמעאל ואמר: תיפח רוחו של אדם זה, הוא הרג יהודי. שנאמר "דרך כוכב מיעקב".
בפרשת בלק, בלעם מתנבא והוא מתבטא ואומר "דרך כוכב מיעקב". למד מכך רבי ישמעאל ש"כוכב" מסמל את היהודי. כך שאותו גוי שחלם שהוא "בולע כוכב", משמעות הדבר שהוא "בלע" והרג יהודי.
פתרון זה של רבי ישמעאל מעורר כמה שאלות:
באם רבי ישמעאל מחפש פסוק המבטא שכוכב הינו משל על יהודי, מדוע הוא הביא פסוק מחלקו האחרון של חומש במדבר, מפרשת בלק, בשעה שישנם פסוקים רבים בחומש בראשית המבטאים את הרעיון שהיהודים נמשלו לכוכבים: "הבט השמימה וספור הכוכבים .. כה יהיה זרעך", וכן פסוקים רבים הדומים לזה.
מלבד זאת, פסוק זה של "דרך כוכב מיעקב" לכאורה אינו מתאים לפתרון החלום.
בביאור הפסוק "דרך כוכב מיעקב" ישנה מחלוקת בין פרשני התורה מי הוא הכוכב שדרך מיעקב.
דעה אחת היא שהכוונה היא על מלך המשיח, כך היא דעתו של הרמב"ן, וכך גם מובן מתלמוד ירושלמי המספר שכאשר רבי עקיבא ראה בבר כוכבא את דמותו של המשיח, הוא אמר עליו את הפסוק הדומה לשמו "כוכבא" - "דרך כוכב מיעקב",
דעה שניה היא, שהתורה מרמזת על דוד המלך, וכך היא דעתו של הרמב"ם.
אבל בין אם נאמר כך, ובין אם נאמר כך – בוודאי שאיש לא סובר שהכוונה היא ליהודי בזמנו של רבי ישמעאל בן רבי יוסי, תקופה בה לא היתה מלכות בישראל, ובטח לא על יהודי שנהרג על ידי גוי.
"דרך כוכב מיעקב" מבטא דמות שמושלת ושולטת על העולם, ואילו רבי ישמעאל לומד זאת על יהודי, שלא זו בלבד שאינו שולט על העולם, אלא להיפך – על יהודי שנהרג על ידי גוי.
•
הנביא ישעיהו (נג, ד) כותב על המשיח "אכן חליינו הוא נשא", המשיח "חולה" מפשעי עם ישראל.
דבר זה מעורר תמיהה, הייתכן?! ישנו ביטוי בחז"ל: "טוביה חטא – וזיגוד מינגד". היה יהודי בשם טוביה שחטא, וכדי להענישו נדרשו שני עדים. בעדות איש אחד, הוא לא יתחייב בעונש מלקות. כאשר מגיע עד אחד בלבד, הרי שמלבד העובדה שהוא מוציא שם רע על האיש, אין לעדותו כל משמעות מעשית. זו עדות שכל מטרתה היא – רק להכפיש את הזולת, והגמרא מתבטאת בחריפות כנגד כך.
יהודי בשם זיגוד היה עד יחיד בחטאו של טוביה, והוא הגיע לבית דינו של רב פפא והעיד כנגד טוביה. לשמע עדותו, העניש רב פפא את זיגוד. הוא הענישו על כך שהוא מכפיש את טוביה ללא כל תועלת. שאל אותו זיגוד: "טוביה חטא, וזיגוד מינגד", האם טוביה הוא זה החוטא, וזיגוד הוא זה שנענש...
כך שגם כאשר ישנם שני אנשים, שהם ברמת רוחניות דומה, מתעוררת השאלה "טוביה חטא וזיגוד מינגד", וכיצד זה ייתכן שיהודי חוטא, ומשיח הוא זה אשר "חליינו הוא נשא", הוא סובל בשל חטאינו.
הבעל שם טוב אומר ("מאור עיניים" בפרשת פנחס) שהמשיח הוא "קומה שלמה", המורכבת מכל נשמות ישראל. כל יהודי ויהודי משלים ומרכיב את קומתו של המשיח. תפקידו של כל יהודי הוא - "לתקן ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו", כל אחד צריך במעשיו לבנות את חלקו בקומה השלמה של עם ישראל, בקומתו של המשיח.
כיון שכך, כאשר אנו לא מתקנים את החלק שלנו, את החלק הפרטי של נשמתנו, אזי הפגם הוא לא רק בנו, אלא אנו פוגמים ומשאירים חלילה חסרון במשיח, "אכן חליינו הוא נשא".
כך שגם יהודי שנהרג על ידי כותי, גם הוא חלק מ"דרך כוכב מיעקב", הוא חלק מהמשיח, שפסוק זה נאמר עליו. נשמתו של יהודי זה היא "חלק קומת משיח השייך לנשמתו".
דבר זה תואם את דברי הרמב"ם שאדם צריך לראות את עצמו ואת העולם כולו, כאילו הוא והעולם "חציו זכאי וחציו זכאי", ובאם האדם עשה מצווה אחת – "הרי הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכך זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה". כל אחד, במעשה אחד – יכול להביא את המשיח בפועל ובגלוי.
כל אחד הוא "כוכב", כל אחד הוא חלק מה"כוכב" הכללי, מנשמתו של משיח, וכאשר אחד מתקן את חלק משיח השייך לנשמתו – הוא מכריע עצמו והעולם כולו לכף זכות, והוא מביא את המשיח בגלוי.
•
בתחילת ספר דברים משה רבינו ממשיל את בני ישראל ואומר להם "והנכם היום ככוכבי השמים". שואל על כך המדרש, מדוע משה רבינו אינו ממשיל את בני ישראל לשמש והירח, שהם גדולים יותר מן הכוכבים –
והמדרש משיב, כי הנביא ישעיה אומר (כד, כג) שלעתיד לבוא "וחפרה הלבנה ובושה החמה", השמש והירח יתביישו לעתיד לבוא. הם יתביישו, אבל הכוכבים, לא יתביישו, הם קיימים לעד.
הסיבה לכך שהכוכבים לא יתביישו – כי הם "מקטינים את עצמם". למרות שבמקומם הם יש להם אור רב, אבל הם מקטינים את עצמם. מסיבה זו הם נמצאים במקומם גם ביום וגם בלילה, בשונה מהשמש והירח. בגלל ה"ביטול" שיש לכוכבים, בגלל שהם "מקטינים את עצמם", הדבר מביא לכך שאין בהם שינוי, הם קיימים לעד, לעומת השמש והירח עליהם נאמר "וחפרה הלבנה ובושה החמה".
הנביא ישעיהו אומר על המשיח "ירום ונשא וגבה מאוד", משיח הוא נעלה וגבוה מאוד, מעלתו נעלית עד מאוד, אבל יחד עם זה הוא "כוכב", "דרך כוכב", הוא מקטין את עצמו, הוא עניו.
הפסוק בפרשת בלק אומר "דרך כוכב – מיעקב". שתי שמות ליעקב אבינו, לעם ישראל: (א) יעקב, (ב) ישראל. ישראל מסמל את שם המעלה, "כי שרית עם אלוקי ועם אנשים ותוכל", ואילו השם יעקב מסמל את השם הירוד, יהודי הנמצא בשפל המצב, "וידו אוחזת בעקב עשיו". השם יעקב ניתן ליעקב בעת לידתו, עוד לפני שהיתה בו מעלה, עוד לפני שהוא היה "איש תם יושב אהלים".
משיח, שמחד הוא דמות "ירום ונשא וגבה מאוד", ויחד עם זה הוא עניו, "כוכב" – נאמר עליו "דרך כוכב מיעקב".
•
כל יהודי, גם יהודי שהוא "יעקב", גם יהודי שנחשב לכאורה כאדם קטן, יהודי כזה שהגוי הורג אותו – גם הוא נראה בעיני הגוי כמו "כוכב". הוא חולם שהוא בולע כוכב. גם על יהודי זה נאמר "דרך כוכב מיעקב", הפסוק הנאמר על המשיח.
והמשך הפסוק הוא – "וקם שבט מישראל".
דווקא היהודים אלו, יהודים של "יעקב", הכוכבים הקטנים, יהודים של דור של "עקבתא דמשיחא" - הם, הנשמות הקטנות, הם אלו המרכיבות את נשמתו של הכוכב הכללי, את המשיח.
הם אלו שמביאים בסופו של דבר להמשך הפסוק, לשם המעלה של: "וקם שבט מישראל".
ובסופו של דבר, אחרי "וקם שבט מישראל", כותבת התורה: "ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת", משיח ינצח את כל האומות, את כל האנושות שיצאה משת, בנו של אדם הראשון.
ונזכה להמשך הכתובים "וישראל עושה חיל", עם ישראל, בשם המעלה שלו, יילך מחיל אל חיל, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
(משיחת יב תמוז תשכ"א)