סיפור של הבת של רבי חנינא בן דוסא.
אחרי כניסת שבת, רבי חנינא ראה את בתו עצובה. שאלה מדוע, אמרה לו – התחלף לי כלי של שמן בשל חומץ, ובמקום למלא שמן בנרות – מילאתי בחומץ. ותיכף הנרות יכבו.
אמר לה רחב"ד: "מי שאמר לשמן וידלק – יאמר לחומץ וידלק". וכך הנר דלק עד מוצאי שבת קודש.
נשאלת שאלה פשוטה – הקב"ה אינו עושה נס לחינם. רק כאשר יש צורך חריג. הקב"ה אינו משנה את טבע הבריאה ללא צורך מיוחד. וכיון שכך, גם כאשר הוא עושה נס – משתדלים למעט ככל היותר בשינוי מהטבע. אם אפשר לעשות נס קטן, עושים נס קטן ולא גדול.
כיון שכך – כאשר החומץ נשאר חומץ, והוא דולק כל השבת – הרי זה נס שכל רגע צריכים לשנות את הטבע שלו, זה נס שכל רגע צריך להתחדש. שחומץ ידלק.
לכאורה היה קל יותר שרבי חנינא יהפוך את החומץ לשמן.
שמן הרי דולק באופן טבעי ורגיל, וכך היה נס רק לרגע אחד, בעת הפיכת החומץ לשמן, ומאז ואילך, כל השבת השמן יהיה דולק באופן טבעי, והיו חוסכים בנס. ומדוע הוא לא עשה זאת?
••
נמצאים בי"ב תמוז, חג הגאולה של הרבי.
נס הגאולה – האם זה נס שנעשה כל רגע מחדש, או שזה נס שהיה חד פעמי.
ישנם שני סוגים של נס.
יש נס שהופך את המציאות הקיימת ועושה ממנה מציאות חדשה, שונה, אחרת. (כמו – אם רבי חנינא היה הופך את החומץ לשמן)
ויש נס שהמציאות נשארת כל הזמן כפי שהיא, ובכל רגע צריכים ליצור בה שינוי (כמו שהחומץ נשאר חומץ, וכל רגע צריכים ליצור בו נס מחודש, שהוא ידלק)
דוגמא מוכרת יותר – זה מניסי יציאת מצרים.
כאשר הקב"ה שולח את משה רבינו לפרעה, הוא נותן לו כמה סימנים, אותות, שיעשה לפני פרעה.
אחד מהם זה – שמשה רבינו יכניס ידו לחיקו, ואז היד הבריאה הופכת להיות יד מצורעת. הטבע של היד השתנתה. לא עוד יד בריאה, אלא מציאות חדשה – יד מצורעת.
ולכן, כאשר הקב"ה רוצה להחזיר את ידו למצב בריא, עליו ליצור נס חדש, להפוך אותה למציאות שונה. משה צריך להכניס את היד בשנית אל חיקו, ורק אז היא תהפוך להיות בריאה.
זה סוג של נס – נס חד פעמי, שברגע שיש את הנס, משתנית המציאות.
ויש סוג אחר – כמו קריעת ים סוף. המים נשארו מים, הם לא הפכו להיות אבנים, והקב"ה היה צריך להחזיק אותם עומדים כחומה, שלא ייזלו, כל עוד בני ישראל עברו בים.
ברגע שהקב"ה הפסיק להחזיק את המים – הם חזרו להיות נוזליים מאליהם. לא היו צריכים לעשות נס חדש להפוך אותם לנוזליים. רק להפסיק לחולל נס.
זה נס שצריך להתחדש כל הזמן, בכל רגע מחדש
יב תמוז, נס הגאולה – האם זה נס חד פעמי שהיה בעבר, בשנת תרפ"ז 1927, או שזה נס שמתחולל היום בשנת תשע"ג, 2013.
••
במגילת אסתר, אחרי שהיה הנס של ונהפוך הוא, אומרת המגילה ," והימים האלו נזכרים ונעשים", גם "נזכרים", וגם "נעשים".
נזכרים – זה להזכר מה היה פעם,
נעשים – זה דבר מעשי היום, כעת.
יב תמוז – האם זה רק "נזכרים", מה שהיה פעם, ב1927, או שזה "נעשים", כעת, היום, 2013.
האם זה נס שהיה בעבר, נס חד פעמי, או שזה נס שקורה עכשיו, כעת.
••
זה תלוי בנו, בי בך, ובכל אחד מאיתנו.
אם מחר, יום אחרי יב תמוז, ייראה כמו אתמול, יא בתמוז. דהיינו – יב תמוז לא חולל בנו שום שינוי, נשארנו אחריו כמו לפניו – אזי יב תמוז זה נס של "נזכרים", זה נס חד פעמי שארע בעבר, בשנת 1927, תרפ"ז.
אבל אם יב תמוז תשעג מחולל בנו שינוי, תהיה אצלינו "גאולה", אם היום נצא מהמצב בו אנו נמצאים מאתמול, אם ניקח על עצמינו משהו, נתחזק בתחום מסויים שהרבי מסר את נפשו על זה, משהו שבגללו הוא ישב במאסר, חיזוק בשיעורי תורה, חינוך יהודי, -
אזי הימים האלו לא רק נזכרים, אלא גם נעשים.
זה לא נס שהיה בעבר – זה נס שממשיך ומשנה את מציאות טבע העולם עד היום, עד תשעג.
••
[ובאשר לרבי חנינא בן דוסא, למה הוא לא הפך את החומץ לשמן –
רבי חנינא היה אדם מסוג אחר, הוא לא היה אדם כמונו. אנחנו אנשים גשמיים, חומריים – הטבע נראה לנו כמו טבע. כמו סדר טבע העולם. אנחנו מסתכלים על הטבע ורואים רק את חוקי הטבע
רבי חנינא היה "מלומד בנסים", רבי חנינא – כל ימיו הוא חי בנסים. גם בטבע הוא לא ראה את הטבע, אלא הוא ראה והבין את האלוקות שמחיה אותו.
לטבע מצד עצמו – אין כל מציאות. העובדה שהטבע פועל – זה רק בדברו של הקב"ה, זה רק מכוחו. גם בטבע - רבי חנינא ראה נס.
איך אמר רבי חנינא? הוא לא אמר "כמו ששמן דולק – גם החומץ ידלק", אלא הוא אמר "מי שאמר לשמן וידלק – יאמר לחומץ וידלק",
העובדה שהשמן דולק, זה לא דבר טבעי, זה לא חוק הבריאה. השמן דולק אך ורק בגלל "מי שאמר לשמן וידלק", יש מי "שאמר לשמן" כל הזמן לדלוק ורק כך הוא "וידלק", רק מכוחו השמן דולק. השמן לא דולק בטבע, אין מציאות כזו מצד הטבע. הכל זה נס.
ולכן, כדי לחסוך ולמעט בנסים – רבי חנינא אמר ש"יאמר לחומץ וידלק"
במקום לעשות שתי ניסים, גם להפוך את החומץ לשמן, וגם שאחר כך השמן ידלק, כי שמן מעצמו אינו דולק ללא "מי שאמר" –
אזי הוא עשה רק נס אחד, רק "יאמר לחומץ וידלק".
••
י"ב תמוז תובע מאיתנו "ונעשים", שהנס יהיה גם כעת, "יאמר לחומץ וידלק".
עלינו לצאת לגאולה היום, בתשע"ג,
נס הגאולה של הרבי אמור להוציא אותנו מהגלות "לא אותי בלבד גאל הקב"ה" אלא עד היום, עד אלינו, הנס צריך להתרחש בכל רגע.