1בפרשת בלק מספרת התורה על שנאתו של בלעם, נביא אומות העולם, כלפי עם ישראל, ועל הניסיונות החוזרים ונשנים שלו לקלל את עם ישראל.
שנאתו של בלעם לעם ישראל והניסיון שלו להרע להם, לא החלו כעת כאשר עם ישראל עומד בסוף השנה הארבעים לשהותו במדבר, בגמרא מסופר על שנאתו של בלעם לעם ישראל עשרות שנים קודם לכן, כאשר פרעה שקל בדעתו לשעבד את עם ישראל בעבודת פרך.
כאשר פרעה אומר לעמו )שמות א,י( "הבה נתחכמה לו", מספרת הגמרא )סנהדרין קו(: "שלשה היו באותה עצה, ואלו הן: בלעם, איוב ויתרו. בלעם שיעץ – נהרג. איוב ששתק - נידון בייסורין. ויתרו שברח - זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית".
כשפרעה שקל לשעבד את ישראל בפרך ולהטיל עליהם את גזרת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", הוא כינס את שלושת יועציו, בלעם בן בעור, איוב ויתרו, וביקש לשמוע את חוות דעתם.
בלעם, ייעץ לפרעה שאכן עליו לממש את תכניותיו. איוב, שתק ולא הביע כל דעה, לא נגד ולא בעד. ואילו יתרו, ברח ממצרים. הוא ברח כיון שהוא דיבר בעד עם ישראל וכנגד ביצוע הגזרות, וכיון שהוא הביע את דעתו כנגד דעתו של פרעה, נחרץ דינו למוות, ומשום כך הוא ברח למדין.
ואומרת הגמרא, שבלעם, בגלל שהוא דיבר רע כנגד עם ישראל – אזי הוא נענש, ובסופו של דבר הוא נהרג בידי עם ישראל, כמסופר בפרשת פנחס. איוב ששתק ולא דיבר טוב על ישראל – נענש בייסורי איוב, ויתרו שהמליץ טוב על עם ישראל כנגד דעתו של פרעה, ובשל כך הוא העמיד את עצמו בסכנה ונאלץ לברוח למדין – זכה וצאצאיו ישבו בלשכת הגזית, הם היו בין חברי הסנהדרין בבית המקדש.
כאשר מתבוננים בפרטי הסיפור, בדבריהם של שלושת היועצים הללו ובעונש או השכר שהם קיבלו בתמורה לכך – מתעוררים כמה תמיהות 1 . אולם במסגרת זו נתמקד רק בקטע קצר מתוך שיחה ארוכה ומרתקת זו של הרבי, נתמקד רק בנשוא פרשת השבוע, פרשת בלק – בבלעם הרשע.
בלעם הציע לפרעה לשעבד את עם ישראל ולהטיל עליהם גזרות, ובשל כך הוא נענש ונהרג.
לכאורה הטענה כנגד בלעם דורשת ביאור: בלעם היה יועצו של פרעה מלך מצרים, וכאשר המלך מגיע אליו ומבקש לשמוע את עצתו כיצד לנהל את ממלכת מצרים, מה טוב לאומה המצרית – עליו למלא את תפקידו בנאמנות ולתת למלך עצה המתאימה לצרכים שלו.
פרעה מלך מצרים חושש מעם ישראל "פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ", יש כאן עם זר שהשתכן בתוך הטריטוריה של ממלכת מצרים, ויש חשש שהוא ילחם בנו, והוא מגיע אל היועצים שלו ושואל אותם מה טוב למצרים –
אזי בלעם, בהיותו יועץ נאמן של המלך – טובתה של מצרים עומדת לנגד עיניו, והוא מעניק את שירותי הייעוץ שלו לפרעה. המלך מתייעץ איתו מה טוב למען האומה הזו – ובלעם ממלא את תפקידו בנאמנות ובתום, ונותן למלך עצה המתאימה לו, המתאימה לאומה המצרית
הכיצד זה התורה כותבת, שבגלל עצתו לפרעה – נגזר עליו עונש, ועוד עונש כה חמור של "נהרג". הלא התורה היא תורת אמת, התורה דיניה הם צדק ויושר, וכיצד זה שאדם נהג בהגינות, הוא מילא את תפקידו בנאמנות, יקבל על כך עונש, ועונש כה חמור?
באם פרעה היה שואל אותו מה טוב לעם ישראל, ובלעם היה מדבר נגד עם ישראל – מובן מדוע מגיע לו עונש כה חמור, אבל פרעה שואל אותו מה טוב למצרים, והוא מחפש עצות מה טוב לאומה שלו, ובלעם בנאמנות מעניק לו עצה עבורו – מדוע מגיע לו עונש בכלל, ועוד עונש כה חמור במיוחד. אדרבה, לבלעם מגיע "מדליה", הוא זכאי לעיטור כבוד.
בלעם היה נביא, והוא ידע שעם ישראל הינם בני אברהם יצחק ויעקב, וכפי שהוא מתנבא בפרשת בלק )כג, ט(: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו", ופירושו שהוא רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות בזכות האבות והאמהות, בלעם היה )כד, טז( "יודע דעת עליון, מחזה שדי יחזה", כנביא אומות העולם הוא ידע את מעלת עם ישראל, והוא יודע שמי שמתחיל איתם עלול להינזק מכך.
בסוף פרשת וזאת הברכה, כאשר התורה מדברת במעלתו של משה רבינו, היא אומרת "ולא קם עוד נביא בישראל כמשה", ומובא על כך בספרי ש"בישראל" – לא קם עוד נביא כמשה, בעם ישראל אין נביא כמו משה רבינו, אבל באומת העולם – כן קם נביא כמשה, והוא בלעם.
כך שבלעם היה נביא בעל רמה גבוהה, כך הוא ידע היטב מה עלול להתרחש עם מי שמתעסק עם בני ישראל, ולמרות זאת הוא היה מוכן להעמיד את עצמו בסכנה, העיקר לא לסטות מהתפקיד שלו, למלא את תפקידו כיועץ בנאמנות, ולתת לפרעה עצה ההוגנת לאומה המצרית – האם בגלל מילוי תפקידו בנאמנות מגיע לו עונש, ועוד עונש כה חמור?
ההסבר לכך הוא: כאשר פרעה מגיע לבלעם והוא אומר לו "הבה נתחכמה לו", כאשר הוא חושש לקיומה של האומה המצרית, אזי בלעם – באם אכן היה אכפת לו מהאומה המצרית, באם פרעה אכן היה יקר לו, היה עליו לייעץ לפרעה, שלטובת המצרים אל לו להציק לעם ישראל.
בלעם היה אמור לומר זאת לפרעה - לא בגלל שזו טובתם של עם ישראל, בלעם אינו יועץ של עם ישראל, בלעם היה אמור לומר זאת לפרעה מצד טובתה של מצרים. מצד טובת האומה שאתה ממונה על בטחונה ורווחתה - טובת מצרים דורשת שלא להציק לעם ישראל.
בהיות ובלעם היה "יודע דעת עליון, מחזה שדי יחזה", הוא היה נביא - הוא ידע ש"הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו של הקב"ה", הוא ידע שמי שמתחיל עם בני ישראל, מתעסק עם הקב"ה עצמו, מי שמציק לעם ישראל, ישלם על כך ביוקר.
אילו בלעם היה יועץ נאמן ואנושי, היה עליו לבוא לפרעה ולומר לו בקול ברור, שאמנם במבט שטחי, בהגיון שכלי, נראה שיש מקום לחשש של "פן ירבה", אבל על פרעה לדעת שיש נתון משמעותי נוסף. עליו לדעת אשר "הנוגע בהם כנוגע בבית עינו של הקב"ה", ולכן לא כדאי להתעסק עם בני ישראל, מצרים ופרעה ישלמו על כך מחיר יקר. לטובתה של מצרים יש לשמור ולהגן על עם ישראל.
אך במקום לתת עצה נכונה לפרעה, כיצד לשמור על מצרים - בלעם חיפש רק הרווח האישי שלו. הוא לא רצה להביע דעה נגד פרעה, הוא לא רצה להיות כמו יתרו ולהעמיד את עצמו בסכנה, הוא רצה להשאר בקשר טוב עם פרעה ולשמור על תפקידו ומשרתו כיועץ - והוא יעץ לפרעה עצה רעה.
וכיון שכיועץ מצרי הוא לא מילא את תפקידו בנאמנות. בעצתו השלילית הוא הזיק הן לעם ישראל והן לפרעה – לכן נגזר דינו למיתה.
סיפור זה מלמד אותנו, ראשית דבר ש"כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו של הקב"ה", כל מי שמציק לעם ישראל, הקב"ה ישלם לו כגמולו ויעניש אותו על כך.
שנית, כאשר נדרש מאיתנו לתת עצה, ואנו יודעים מהי האמת, עלינו להיות כמו יתרו, לומר את האמת לשואל באופן ברור, גם אם היא לא נוחה ונעימה לשומע או גם לי עצמי. אל לנו להיות כמו בלעם, שבשל אינטרסים אישיים צרים, הוא העניק עצה שהזיקה לו ולמצרים.
)חלק מתוך שיחת פורים תשל"א(
משמעות הגדרה זו היא, שהמסר והרעיון שהוא רוצה להעביר הינם אכן אמיתיים, אבל ה'עטיפה' בה הם
מוגשים - הינה קצת 'פורימית', במובן שהיא קצת פחות 'רצינית' וחד משמעית.
כך גם קטע זה של השיחה: השאלה שהרבי מציג, היא בסגנון 'פורימי', זו לא שאלה של ממש, ניתן לערער על
השאלה, אבל המסר שהרבי רוצה להעביר באמצעות התשובה על השאלה הזו - הוא מסר חד ואמיתי.
Footnotes
-
הערה: שיחה זו נאמרה על ידי הרבי בהתוועדות חג הפורים, והוא הגדיר את השיחה הזו כ"תורה פורימית". ↩