איש הפלא
כשפינחס הרג את זמרי בן סלוא, מספרת הגמרא במסכת סנהדרין (פב) "ששה נסים נעשו לו לפינחס" באותה העת, ואילו במדרשים נאמר שאירעו לו שנים-עשר נסים, כפי שהגמרא והמדרשים מפרטים את כל הנסים שנעשו לפינחס.
במסכת ברכות, בפרק הרואה, ישנה סוגיה ארוכה בגמרא הדנה בחלומות ופתרונותיהן, הגמרא מפרטת באריכות כל מיני אישים, צמחים, בעלי חיים, מאורעות – שאדם רואה בחלום, ומה פשר ופתרון החלום המסוים שהוא ראה.
והגמרא כותבת שם (נו): "הרואה פינחס בחלום – פלא נעשה לו. הרואה פיל בחלום – פלאות נעשו לו. פילים – פלאי פלאות נעשו לו".
מי שרואה בחלום את דמותו של פינחס – נעשה לו פלא. מי שרואה פיל בודד בחלום, נעשה לו לא רק
"פלא" יחיד, אלא "פלאות" בלשון רבים, ומי שרואה פילים – נעשו לו פלאי פלאות.
גמרא זו מעוררת כמה תמיהות:
ראשית; פתחנו בדברי הגמרא והמדרש האומרים שנעשו לפינחס ששה או שנים-עשר ניסים – ואילו בסוגיית פתרון החלומות אומרת הגמרא, שהרואה את פנחס בחלום - נעשה לו רק "פלא", לשון יחיד.
שנית; האם מי שרואה פיל בחלום, בעל חיים, ועוד בעל חיים טמא - פתרונו הוא "פלאות נעשו לו", פלאות, לשון רבים. ואילו מי שראה את פנחס בחלום, יהודי צדיק, איש מסירת הנפש, האיש אשר "השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי בתוכם" – נעשה לו רק "פלא", לשון יחיד?
•
"נס" ו"פלא" – שניהם הינם ביטויים של תופעה על טבעית, אבל יש הבדל גדול ביניהם.
נס – משמעותו חריגה מדרך הטבע. כשאני אומר "נס", אני בעצם אומר שישנו דרך הטבע, הנהגת העולם באופן הרגיל, וכאן נעשה נס – שידוד מערכות הטבע, תופעה על טבעית, חריגה מן הנורמה.
פלא – לעומת זאת, מבטא הנהגה על טבעית לחלוטין, הרבה יותר "פלאית" מאשר נס.
על ימי הגאולה העתידה אומר הכתוב (מיכה ז) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". משמעות הפסוק הוא, שלמרות שבימי יציאת מצרים היו ניסים גדולים – הרי לעתיד לבוא יהיו "נפלאות" גם ביחס לניסי יציאת מצרים. עד כמה שהיו ניסים גדולים ביציאת מצרים, ניסים ביחס לשגרת החיים ודרך הטבע – לעתיד לבוא יהיו "נפלאות". נפלאות גם ביחס לניסי יציאת מצרים
פלא הוא מעמד שונה לחלוטין מנס. פלא זו הנהגה שכל כולה פלאית, היא לא הליכה בדרך הטבע עם חריגות ניסיות, אלא זו הנהגה שכל כולה על טבעית. הנס הופך לאורח חיים רגיל. ההנהגה הרגילה היום-יומית הינה הנהגה על טבעית.
•
ששת או שנים-עשר הניסים שהיו לו לפינחס – הם לא היו רצף של ניסים זה אחר זה. הם לא היו ששה או שנים עשר "חריגות" מדרך הטבע, אלא הם היו ביטוי לאורח חייו של פנחס, הם היו תוצאה מכך שפינחס הוא איש של "פלא".
פנחס במהותו היה איש של פלא, אדם שחי באורח חיים על טבעי, וכתוצאה מכך – הדבר בא לידי ביטוי באותם ניסים שונים שאירעו לו בעת שהרג את זמרי בן סלוא
מי שרואה את פנחס בחלום – הוא לא רואה "ניסים", הוא לא רואה נס ועוד נס ועוד נס. אלא הוא רואה דבר בעל תוכן אחר, בעל תוכן נעלה הרבה יותר. הוא רואה "פלא".
נס – זה אדם שאורח חייו הוא אורח חיים טבעי, אך הוא זכה לנס, ליציאה זמנית מהטבע, כשלאחריה הוא חוזר לאורח החיים הרגיל.
ניסים – זו הגדרה "כמותית" של התעלות מעל דרכי הטבע. הרבה יציאות מאורח החיים הרגיל.
אבל לא זה היה אורח חייו של פנחס. פנחס היה מהות אחרת.
מי שרואה את פנחס בחלום – הוא לא רואה "כמות" של ניסים, אלא הוא רואה "איכות" שונה לחלוטין. הוא רואה פלא. זו הנהגה שונה לחלוטין. "פלא נעשה לו".
מי שרואה פיל, או פילים – עליו הגמרא אומרת "פלאות נעשו לו", או "פלאי פלאות נעשו לו". מעצם העובדה שהפלאות הן בלשון רבים, משמע שאורח חייו הוא לא פלא אחד ארוך, אלא פלא ועוד פלא ועוד פלא. משמע מכך שבין פלא ופלא – הוא חוזר לאורח חיים שאינו פלא.
לעומת זאת "הרואה פנחס בחלום" – יש לו רק פלא אחד. פלא אחד, שמתחיל - ולא מסתיים. אורח חייו הופך להיות מהות של פלא. שגרת-חיים על טבעית לחלוטין.
•
אורח חייו של האדם הוא קיום התורה והמצוות בסדר מסודר. סדר היום שלו מתחיל עם צדקה, תפלה, לימוד וכו' – סדר חיים "טבעי" של יהודי.
עיתים קורה והאדם נדרש בעבודתו להנהגה של "נס", ליציאה משגרת החיים התורנית שלו. הוא נדרש למסור את נפשו. לשם כך הוא מתאמץ, הוא מתייגע, הוא מעורר מעצמו כוחות נפש חבויים, יוצר בעצמו הנהגה חדשה, על טבעית, הנהגה של מסירת נפש, של נס.
פנחס - היה אדם ממהות אחרת, פנחס היה איש של מסירת נפש. לא היה לו צורך להתאמץ ולעורר מעצמו כוחות נפש חבויים, הוא לא היה צריך להתגבר על עצמו כדי למסור את נפשו עבור הקב"ה.
פנחס היה איש של "פלא", זו היתה הנהגתו ואורח חייו, לא היה לו כל רצון אישי משלו. פנחס היה מסור לרצונו של הקב"ה, וכתוצאה מכך, באופן טבעי, הוא גם מסר את נפשו כשהדבר היה נדרש. הנהגתו הטבעית היתה הנהגה פלאית, הנהגה של מסירת נפש.
אילו פנחס היה מתלבט האם עליו למסור את נפשו כדי לפגוע בזמרי בן סלוא, אם הוא היה ניגש לשאול את דעת התורה בענין – היו מורים לו שהוא לא מחוייב בזה, זו "הלכה – ואין מורין כן".
אבל פנחס היה איש של – "בקנאו את קנאתי", הוא קינא לשמו של הקב"ה. הוא היה איש של פלא שאין לו מציאות משלו, אלא הוא מסור כל כולו להקב"ה – ולכן גם ההנהגה עימו מלמעלה היתה באופן של "פלא נעשה לו".
•
כהונה; מחד - זה דבר טבעי, היא עוברת בירושה מאב לבן. אך מאידך – כהונה הינה קדושה, זו רמה רוחנית ייחודית, זו רמת קדושה נעלית מזו של כלל עם ישראל.
כהונה – זה "טבע לא טבעי", זו ירושה טבעית של דבר נעלה. זו "שגרת חיים" של "נס". או במילה אחת: "פלא".
פינחס, הודות לכך שהטבע שלו היה על טבעי, הוא היה איש של פלא – לכן הוא זכה לכהונה, לטבע על טבעי.
עלינו ללמד מפינחס, עלינו לעבוד את ה' למעלה ממדידה והגבלה, ובכך נזכה ל"פלא נעשה לו", לפלא שכולנו מחכים ומצפים לו: כימי צאתך מארץ מצרים – אראנו נפלאות, בקרוב ממש.
לקוטי שיחות חלק לג